92. ויודגש – לא הוכחה כל מעורבות של הנתבעת בסחר זה בין המחלקים. העובדה שהנתבעת העלימה עין מכך, אינה בגדר מעורבות או הסכמה.
93. לפיכך, גם אם אין לקבל את גרסת בן ברוך, לפיה הודיע לתובע לפני חתימת ההסכם כי אל לו להסתמך על האפשרות למכור את הקו או כי אל לו לרכוש את הקו מואזה, הרי משההסכם קובע במפורש כי אין לתובע זכות בקו ואין טענה מצדו של התובע כי הובטח לו בע"פ אחרת (וגם אז מדובר היה לכאורה בטענה בע"פ כנגד מסמך בכתב שהדרך להוכיח אותה אם בכלל תינתן הזדמנות להוכיח, ארוכה), לא הוכחה התחייבות מצד הנתבעת לאפשר זאת לתובע.
94. כאן המקום לציין כי אין זכר בתביעה או בתצהיר התובע לטענה כי הובטח לו בעת ההתקשרות כי יוכל למכור את הקו. רק בחקירתו הנגדית (עמ' 20 ש' 6 – 17), ורק בתשובה לשאלה האם אי פעם ביקש מהנתבעת להפסיק את עבודתו אצלה ולמכור את הקו (וזאת נוכח הטרוניות שלו על הקושי בעבודה כפי שפירט בסעיף 10 לתצהירו), טען לראשונה כי ביקש זאת "עוד בהתחלה" וכי הנתבעת אף הסכימה לכך, תוך כך שלא ענה לשאלה למי הודיע ותוך כך שהוא מוסיף "אמרו לי כן תביא. ראיתי שאנשים מביאים לקוחות וזורקים אותו. לא רק לנו עשו, עשו לעוד מחלק שזרקו אותו מעכשיו לעכשיו". משדברים אלה לא הופיעו בתביעה ובתצהיר התובע ומשלא ענה לשאלה למי הודיע את ההודעה הנטענת, אין בידי לתת כל אמון לעדותו זו.
95. זאת ועוד - לדידי, ההסתמכות על המקרים של רבין וואזה, לא יכולה לסייע לתובע בכל מקרה וזאת משום העובדה שבמקרה שלו, ההסכם עמו בוטל עקב הפרה יסודית ואילו במקרה של רבין, הוכח כי רבין נאלץ לסיים את עבודתו עקב פציעה שנבעה מעבודתו אצל הנתבעת, שחייבה הרמת משאות כבדים). רבין גם טען כי ניתנה לו הבטחה בעל פה עם רכישת הקו כי יוכל למכור אותה בעתיד (ראה ס' 4 לתצהירו).
96. גם ביחס לואזה, לא הוכח כי סיום עבודתו ארע עקב הפרה כלשהי מצדו את ההסכם עם הנתבעת. התובע בעדותו אמנם אמר שגם עם ואזה "היו בעיות" שחייבו את הפסקת עבודתו, אולם אמירה זו, שנאמרה לראשונה בחקירה הנגדית ולא הופיעה קודם לכן, לא נתמכה בראיה ממשית ואין בידי לקבל אותה.
97. בהעדר זכות מוקנית מכוח ההסכם ובהעדר התחייבות אחרת בע"פ מצד הנתבעת כלפי התובע בקשר למכירת הקו בעת סיום עבודתו, עדיין נשאלת השאלה האם מחויבת הייתה הנתבעת מכוח חוב תם הלב שהיא חבה בקשר לביצוע ההסכם עם התובע, לאפשר לתובע את מכירת הקו.