83. למעלה מן הדרוש אוסיף כי גם לא הוכח מתי המשאית עברה טיפול אחרון לפני שהחלה להיות מעוכבת על ידי הנתבעת וידיעה שיפוטית היא שרכבים עוברים טיפול מדי שנה, כך שלא הוכח כי היה צורך לבצע טיפול במשאית בתקופה שבה עוכבה אצל הנתבעת, וגם אם הדבר היה מוכח, העובדה שהטיפול התעכב והתאחר, אין משמעותו כי העלות של הטיפול השוטף הוא על הנתבעת, אלא רק הרכיבים בטיפול שהחלפתם או הטיפול בהם נובע מהעמדת הרכב.
84. לפיכך, התובע זכאי עבור עיכוב הרכב אצל הנתבעת לסכום של 26,481 ₪ (23,281 ₪ + 3,200 ₪).
שווי קו החלוקה
85. התובע עותר לחיוב הנתבעת בסכום של 800,000 ₪ בגין שווי קו החלוקה, לאחר שהנתבעת לא אפשרה לו למכור את הקו.
86. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולחומר שלפניי, נחה דעתי כי דין התביעה בעניין זה להידחות.
87. נתחיל מזה שאין חולק כי ההסכם עצמו קובע במפורש כי קו החלוקה הנו בבעלות אמישראגז וכלשון ההסכם בסעיף 16.4: "המחלק מאשר ומצהיר כי אין לו ולא תהיה לו ו/או הוא מוותר על כל טענה נגד אמישראגז בכל הקשור לטריטוריה ו/או אזור החלוקה וכי ידוע לו כי אין לו שום זכויות בקשר לשירותי החלוקה ו/או חלוקה באיזור החלוקה".
88. התובע עצמו התייחס לכך בתצהירו ולא מכחיש את קיומו של הסעיף. התובע גם הודה כי קרא את ההסכם לפני שחתם עליו (עמ' 17 ש' 14-15 ועמ' 19, ש' 27-28).
89. התובע מסתמך על כך שחרף האמור בהסכם, בפועל, הנתבעת מאפשרת למחלקים לסחור ביניהם בקווים. כך לטענתו עולה מעצם העובדה שהוא רכש את הקו מואזה וכך עולה מהעובדה שרבין רכש את הקו שעליו עבד ומכך שהנתבעת לאחר מכן ובעת סיום עבודתו של הנ"ל, אפשרה לו למכור את הקו, הגם שלאחר מכן חזרה בה מכך וזאת לטענתו של רבין.
90. הוכחת המקרים הבודדים הנ"ל, אינה הוכחה לכך שהנתבעת מאפשרת סחר בקווי החלוקה שלה כעניין שבשגרה, בכל המקרים ולכל מחלקיה. מעדותו של גורדון, שהייתה אמינה עליי בעניין זה, עלה כי קיים קושי למצוא עובדים בתחום זה (עמ' 29 ש' 20; עמ' 30 ש' 24 – 32). מכאן, שזו כנראה הסיבה בגינה לעיתים מתאפשר בפועל הסחר, שכן כמו שהעיד גורדון, אם המחלק שמסיים את עבודתו מציע לנתבעת מחליף, היא בודקת את התאמתו לתפקיד ואינה מסרבת לשקול את מועמדותו (עמ' 30 ש' 24 – 32) ואני אוסיף על כך כי אם היא מקבלת אותו, או אז כנראה דורש המחלק היוצא מהנכנס את התמורה, שמן הסתם סוכמה עוד קודם ביניהם.
91. אני מוכן אפוא לקבל את העובדה שבמקרים מסוימים, מתאפשר בפועל סחר בקווי החלוקה של הנתבעת בין המחלקים וללא הסכמה או מעוברות הנתבעת גם אם אולי לעיתים בידיעתה וזאת משהוכח כי הדבר נעשה במקרה של התובע וואזה ובמקרה של רבין.