63. ביחס לטענת התובעים כאילו הייתה תרמית בעצם החתימה על הסכם המכר המתוקן, נראה כי אין חולק שנתבע 3 לא היה מעורב בחברה בתקופה בה נערך אותו הסכם. בעת הפגישה עמו במאי 2018 היה ניכר כי הוא עדיין לא מכיר את פרטי אותו הסכם. כך גם ביחס לטענה כאילו בוצע ריקון של המפעל בהיחבא, ברי כי גם פעולות אלה (ככל שהיו מוכחות) לא התקיימו בתקופה בה הייתה פעילות של נתבע זה בחברה. התובעים טענו כי נתבע 3 היה דירקטור רשום בחברה ולכן יש להשית עליו חבות. אומנם נתבע 3 ציין בעת עדותו כי בדיעבד, בהמשך לתביעה זו, הבחין כי הוא נותר רשום כדירקטור גם מעבר לתקופה שסבר כי היה רשום כך. עם זאת, התובעים לא טרחו להציג מסמכים אשר מהם ניתן ללמוד ממתי ועד מתי היה נתבע 3 רשום כדירקטור בחברה. לתביעה צורף כנספח 2 נסח חברה אשר נחזה כי הוא מיום 25.7.18. במועד זה רשום רק סרג'יו כדירקטור ולא הוגש מסמך אחר אשר יכול להבהיר את התמונה. כפי שיובהר להלן, התרשמותי בסוף שמיעת הראיות הייתה כי מדובר בחברה אשר בנסיבות מצערות כשלה כלכלית, בלא שיהא בכישלון זה עילה להטלת אחריות מכוח מרמה, או רשלנות, או הפרת חובה - המוטלת על בעל משרה בחברה. לא היה אם כן מקום להגיש את התביעה כנגד נתבע זה, אשר לא רק שלא היה מעורב כלל במרבית האירועים מושא התביעה, אלא גם לא נטל על עצמו כל התחייבות אישית ביחס לחוב כלפי התובעים. עלה באופן ברור כי נתבע 3 נהג בהגינות עם הקיבוץ ובד בבד עם הבעלים. הוא העיד על עצמו כי בהיותו ישר הוא לפעמים אומר יותר מאשר צריך ואכן גם התרשמותי ממנו הייתה מאדם ישר והגון. אפילו היה מוכח כי נותר רשום כדירקטור גם באיזה מהמועדים הנוגעים לתביעה זו, לא מצאתי כי הוכחה עילה המצדיקה להטיל עליו חבות אישית. אעיר כי לא נסתר מעיני שנתבע זה היה בעל תפקיד בחברת בת, אך גם ביחס לכך לא הוכח כי נהג כלפי התובעים באופן המקים עילה כנגדו.
64. באשר לנתבע 4, אין חולק כי זה שימש כמנכ"ל החברה במועדים הרלבנטיים. ההתרשמות מהעדויות הייתה כי הוא כואב מאוד את פירוק החברה שהייתה מפעל חייו ומקור פרנסתו. עלה מתוכן
--- סוף עמוד 36 ---
עדותו כי במשך כל השנים בהם שולמו תשלומים לתובעים, הוא עשה כל מאמץ אפשרי כדי להביא את החברה לכך שתהא רווחית - זאת, הן מכוח חובותיו כלפי הבעלים, אך לא פחות מכך, מכוח מחויבות אישית שחש כלפי הקיבוץ (אשר כפי שצוין, הוא היה בעבר חבר בו). עלה כי הקשר הישיר והיום יומי בין נציגי הקיבוץ לבין המפעל התקיים באמצעותו. כל אימת שמי מטעם הקיבוץ ביקש לקבל עדכון על מצב החברה, או לראות במו עיניו את המצב בתוך המפעל, הוא יכול היה לפנות אליו ולא הוסתר דבר. אין חולק כי בסופו של יום, נקלע המפעל לקשיים כלכליים אשר הביאו לחיסולו. לא ניתן על בסיס הראיות שהונחו בפניי לקבוע האם בכל ניהול אחר היה המפעל נקלע לאותו מצב (לאור שינויים שאינם תלויים במנהל המפעל, כגון שער חליפי, עלות העסקת עובדים בארץ כנגד עלות העסקת עובדים בארצות אחרות והשפעת האמור על מחיר המוצר ועוד גורמי שוק) או שיתכן ומנהל "מוכשר יותר" היה מצליח חרף אותם קשיים בשוק - למנוע את פירוק החברה. עם זאת, לא הוכח כי מדובר במעשה של תרמית, או רשלנות, או אי מילוי נאות של חובת בעל משרה בחברה. מדובר למירב בכישלון כלכלי, חרף מאמצים להגיע לתוצאה אחרת.