כאמור, לא כך מתנהל מי שמבקש לרוקן חברה מנכסיה לטובת עסקים אחרים שלו או לטובת כיסו האישי.
38. אין אפוא יסוד לטענה מרכזית שנכללה בתביעה כאילו הייתה כוונה לתרמית עוד מאז חתימת הסכם המכר. התובעים עצמם חזרו בהם מאותה הטענה; הטענה אינה מתיישבת עם כך שמרבית
--- סוף עמוד 24 ---
התמורה בגין רכישת מניות החברה שולמה במהלך השנים וזאת גם חרף קשיים כלכליים שנפתרו מעת לעת; הטענה גם לא מתיישבת עם התנהלות הבעלים כפי שתוארה בכלל והשקעת כספים פרטיים כדי לסייע לחברה, בפרט.
עוד אין לקבל את הטענה כי ביסוד הסכם המכר החדש עמדה כוונה להונות את התובעים:
39. עדי התובעים הדגישו את העובדה שהסכם המכר החדש נחתם באפריל 2017 והכוונה להפסיק את הפעילות היצרנית של המפעל נודעה כבר במאי 2018 ואולי אף כחודש-חודשיים לפני אותו מועד. נטען כי לא יעלה על הדעת שבהסכם מכר חדש מתחייבים לדמי שכירות למשך עשר שנים ובחלוף כשנה בלבד מפסיקים את הפעילות היצרנית. נטען כי סמיכות המועד כשלעצמה מלמדת על כך שדובר בתרמית. עוד נטען, כי עוד לפני שהתקיימה אותה פגישה במאי 2018, החלו בפועל לרוקן את המפעל ולהעתיק את כל פעילותו לחברות אחרות באופן שהחברה תישאר ללא כל שווי. התובעים הוסיפו וטענו כי בהסכם המכר החדש בוצע שינוי באופן שחברת מידל איסט לא הייתה כבר החייבת בתשלומים אליהם, אלא חובה הומחה והועבר לחברה, כאשר בד בבד פעלו לכך שהחברה תיוותר ללא כל ערך. נטען (תוך הפנייה להוראות הסכם המכר החדש), כי השינויים שבוצעו ביחס להסכם המכר המקורי, נועדו להותיר את התובעים ללא התמורה לה הם זכאים וללא ערבויות שעמדו לטובתם בהתאם להסכם המכר המקורי.
40. גם טענות אלה אין לטעמי מקום לקבל; אכן, סמיכות המועדים בין מועד הסכם המכר החדש לבין המועד בו התקבלה המסקנה אצל הנתבעים שלא ניתן עוד להושיע את החברה באופן שזו תיוותר כחברה יצרנית, מעלה מיד את התהייה - כיצד יתכן שלא היה ידוע עוד בעת חתימת הסכם המכר החדש כי לא יהא ניתן לעמוד בו. עם זאת, מהעדים שנשמעו שוכנעתי כי על אף שהיה ידוע (לשני הצדדים) שמצבו של המפעל אינו בטוב, עדיין סברו הצדדים כי בפעולות מסחריות מקצועיות נכונות יהא ניתן להפוך את המפעל לרווחי ומכל מקום לאפשר את המשך תפקודו כדי לפרוע חובות שהצטברו עד לעת חתימת הסכם המכר החדש.
41. עדותו של נתבע 4, חיים קלמן, הייתה עדות אמינה ומשכנעת. יש לזכור כי עד זה לא רק שהרגיש מחויבות לבעלים של חברת מידל איסט, אלא בד בבד, הרגיש גם מחויבות לקיבוץ וחבריו וזאת בהיותו נמנה על חברי הקיבוץ המקורי שהיה במקום. המפעל היה מקום עבודתו ומקור פרנסתו וממילא היה לו אינטרס אישי כי זה ימשיך ויצליח. עד זה הסביר כי ההצעה לפרוש את שכר הדירה לעוד מספר שנים, הייתה מאחר ותשלום שכר הדירה נכנס כבר לתזרים הקבוע של החברה והייתה הנחה שיהא ניתן להמשיך ולעמוד בו באותו אופן. זאת, בשונה מתשלומים משמעותיים מעת לעת הנדרשים כדי לפרוע את יתרת התמורה ואשר להם יש לאתר מימון מרווחי החברה. עוד אמר כי במועד בו היה עליהם לשלם לפי הסכם המכר החדש הם סיימו תשלומים לבנקים ולכן היה צפוי מקור תזרימי שיאפשר התשלומים ואכן אף הוחל בביצועם. בעדותו הסביר כי הציע לסרג'יו את הפרישה באמצעות תשלומי שכר דירה. הוא תיאר את המהלך כך -
--- סוף עמוד 25 ---
ואז אמרתי לו תשמע, בינואר 2018 מסתיימות, מסתיים הפריעון של 2 הלוואות שהיו לנו לבנקים לגבי ציוד שקנינו בעבר. בדרך כלל כשהיינו קונים ציוד, אם זה היה ציוד ישן אז לא היינו מקבלים מימון מהבנק, אם זה היה ציוד חדש היינו מקבלים 50% מערך הציוד או משהו כזה הלוואה מהבנק, ל-5 שנים או 7 שנים, משהו מהסגנון הזה. במקרה בינואר 2018 הסתיימו 2 הלוואות על 2 קווים, אחד מבנק מרכנתיל אחד מבנק הבינלאומי, שיצרו לנו כאילו פוטנציאל תזרימי של 5,800 או, אני לא זוכר בדיוק את הסכום המדויק, אבל לקחתי את ה-350 אלף דולר וחילקתי ואתם לאותו סכום ויצא לנו בערך 60 תשלומים. ואז באתי לאריק אמרתי לו תשמע, אני מציע שמינואר אנחנו נתחיל לפרוע את השטרי הון בצורה של תשלומים של 5,800 דולר מדי חודש ובמשך 60 תשלומים, 5 שנים, החוב הזה ייפרע. לאחר דיונים בקיבוץ הייתה הסכמה בנושא הזה ואז צץ לו אותו הסכם שבעצם נחתם, שהתחיל ב-2017....ואז כשהסתיימו התשלומים של ההסכם הישן התחלנו חודש אחרי זה, אולי חודשיים אחרי זה את התשלומים ובוצעו אם אינני טועה אני חושב 7 תשלומים, הספקנו לשלם איזה 7 תשלומים ..."
ר' משולי עמ' 65. ההדגשות שלי - ע.ז.
בחקירה הנגדית הוסיף ואמר -
"...אני חוזר ואומר בפעם אני לא יודע כמה בדיון הזה היום, המקור לתשלום החוב לנערן בפריסה השנייה היה הפסקת התשלומים של שכר הדירה, או סיום הסכם שכר הדירה מ-2007. .... שכר הדירה היה חלק מההוצאה של החברה. עד סוף פברואר-מרץ 2017 הגר: לנו הוצאה חודשית בגובה של 13,8267 דולר על שכר דירה, וידענו שמהחודש שלאחר מכן מרץ אני חושב, זה יורד ל-2,000 דולר. לקחנו את המקור הזה שנוצר לנו, כי ההוצאה הזו כבר הייתה מופעיה אצלנו בתוך ההוצאות, ואמרנו בוא לא נוריד את ההוצאה ל-2,000 דולר ונהנה מזה לדברים אחרים, אלא נקצה את זה לפרוע את החוב לנערן. ...אני רק אומר לך שהשכר דירה היה צבוע כחלק מההוצאה של החברה, ופה מדבור על הפיכת החוב לחלק מההוצאה של החברה, שכר דירה.
ר' עמ' 108. ההדגשות שלי - ע.ז.
העד דיבר אפוא על כך שמתפנים מקורות לתשלום שכה"ד (הפחתה בגובה שכר הדירה ששולם עד כה מכוח הסכם המכר בו מגיעים לסוף אותם תשלומים והשלמת פירעון חובות לבנקים) ועל יסוד זה, יהא ניתן לבצע תשלומי שכר דירה לפי הסכם המכר החדש. כאשר מדובר בתשלום אשר בתזרים "צבוע" כבר למטרה זו (לנוכח התשלומים הרבים שכבר שולמו בהתאם להסכם המכר המקורי). אכן, לאחר חתימת הסכם המכר החדש, הוחל לשלם את אותם תשלומים ועלה מהעדויות כי עד שחלה הדרדרות נוספת במצב הכלכלי של המפעל, שולמו על חשבון תשלומי שכר הדירה עוד שבעה תשלומים נוספים ונפרעו עוד שני שטרי הון.
42. איני מקבלת אפוא את הטענה כי הסכם המכר החדש נערך מתוך ידיעה שלא יוכלו לעמוד בו. אכן קיימת סמיכות מועדים עת שאותו הסכם נחתם במחצית הראשונה של שנת 2017 , בעוד נודע במחצית הראשונה של שנת 2018 כי אין מנוס מלהפסיק את הפעילות היצרנית של המפעל. ברם, שוכנעתי כי דבר זה לא היה ידוע בעת החתימה על ההסכם. בעולם העסקים - לעיתים גם הפרש של חודש, מוליד מסקנות חדשות. בעניין זה ר' לדוגמא ע"א 248/77 בנק הפועלים בע"מ נ' גרבורג בע"מ, פ"ד לב(1) 253 (1977), נקבע שם כי המחאות ועסקאות אשר נעשו יום לפני מינוי כונס נכסים, מהווים תרמית שכן המצב כבר היה ידוע, אך לא כך הדין, ביחס להמחאות שנמסרו פחות מחודש לפני כן. הדברים יפים עוד יותר כאשר מדובר על הפרש של כשנה.
--- סוף עמוד 26 ---
43. אף שהתביעה ניסתה להציג את מכירת מניות אופל כהברחת נכסים, עלתה לטעמי תמונה הפוכה; עלה כי לאחר שמצב המפעל הוסיף והדרדר, נעשה ניסיון לצמצם את חובות החברה ולאפשר לה המשך פעילות. לחברה היו חובות גדולים לבנקים ולאותם בנקים היה שיעבוד שוטף על כל נכסי החברה. בשלב מוקדם יותר למכר המניות שם, ניתנה הצעה למכירת מניות אופל כנגד כארבעה מיליון ש"ח, אותה הצעה לא התקבלה. רק כאשר התקבלה הצעה גבוהה משמעותית על מכירת מניות החברה כנגד כשישה מיליון ש"ח, נחתם לבסוף החוזה. לכאורה כל התמורה הייתה צריכה להיות מועברת לבנקים, אך למרות זאת פעלו הנתבעים או מי מהם לכך שהבנקים ייאותו לחתום על מסמכי החרגה של מחצית מהתמורה. ההחרגה נועדה לאפשר השקעה אפשרית בקו יצור חדש במפעל. בעניין זה ר' את הסכם המכירה עצמו במוצג י"ד ואת מכתבי ההחרגה מהבנקים במוצג ט"ו. וכך אמר בהקשר זה הנתבע 4 בעדותו:
"היות ומניות אופל הם חלק מהנכסים של החברה שמשועבדים בשעבוד שותף [ צ"ל - שוטף] לבנקים, פנינו לבנקים ואמרנו הנה, הלחץ שלכם, יש לנו מקור להקטין קצת את מסגרות האשראי. אנחנו ב-, לא יודע אם זה מוצג פה ב-, אבל שי אימייל שאני מכתבת עם הבנק ואני פונה ל-2 הבנקים ומספר להם על כך שהגענו להסכמות עם אופל על מכירת המניות ב-6 מיליון ₪ אנחנו מבקשים את הסכמתם, התשלום ייעשה ב-2 מועדים, 3 מיליון ₪ במועד אחד ו-3 מיליון ₪ לא יאוחר מתאריך מסוים במועד אחר, ואנחנו מבקשים את ה-3 מיליון ₪ הראשונים להקצות לטובת הקטנת מסגרות האשראי ואת ה-3 מיליון ₪ השניים אנחנו רוצים לשמור לעצמנו את האפשרות לפנות לבנק ולקבל, להשתמש בכסף הזה ל-, סיפרתי לך מקודם על זה שאחד הרעיונות היו לנו להכניס קו ייצור לשרינק מפוליולופין, מוצר שלא עסקנו בו, ובתקופה הזו שהרעיון של מכירת אופל עלה עדיין האופציה הזו עמדה על הפרק ולכן רציתי להשתמש בכסף הזה כמקור לשלם מקדמה לקבלת הקו, ופנינו לבנקים, והבנקים נתנו לנו תשובה שהם מאשרים, מסכימים. נתנו גם מכתבי הסכמה, מסכימים שנמכור את המניות, מותנה בכך שהכסף ייכנס, 2 הסכומים ייכנסו לבנקים, ובאשר להשקעה ברגע שתציגו תכנית השקעות אנחנו נבחן אותה. זהו, זה מה שהתקיים".
ר' החל מעמ' 72, השיבושים בפרוטוקול במקור.
העובדה שבמועד עסקת אופל (בסוף שנת 2017, ר' מוצג י"ד) עדיין רצו כי מחצית מהתמורה תישמר לצורך אפשרות של קו יצור חדש, מעידה באופן ברור כי אף אם מצב החברה אז היה כבר בכי רע, הדבר עדיין לא הובן על ידי מנכ"ל המפעל והייתה תקווה לשיקום. מכל מקום, הכספים שהתקבלו מאותה עסקה עברו לנושים בעלי העדיפות, הבנקים, ולא הגיעו לכיסו של מי מהבעלים. אומנם הועלתה בשפה רפה טענה כי עסקה זו נועדה כדי לאפשר לנתבע 2 (אשר יוזכר כי נמחק מהתביעה) לפרוע ערבות אישית שלו, אך עלה שגם בטענה זו - אין ממש. הובהר כי סרג'יו נתן רק ערבות אישית אחת וזו נפרעה עוד עובר לאותו מועד (ר' מוצגים ט"ז ו-י"ז כאשר אותה ערבות נפרעה עוד בשנת 2017 עובר לעסקת אופל וכן ר' דברי נתבע 4 משולי עמ' 73 ועד עמ' 74 ש' 2). עצם מתן אותה ערבות אישית - מלמדת על מאמץ מצד הבעלים לסייע לחברה, זאת בהתאמה לעדות הנתבע 4 באשר לפועלם במשך השנים. עולה אפוא שלא רק שלא נפל פסול בעסקת אופל, אלא פניה בעסקה זו לבנקים להחרגת מחצית התמורה, מלמדת כי באותה עת טרם, נודע כי לא יהא ניתן לשקם את החברה. באותה עת אף נשקלה השקעה בקו יצור חדש.
--- סוף עמוד 27 ---
44. רק בשנת 2018, כאשר הבקשה המקורית הייתה לבדוק עניין אחר (גידול לא מוסבר בחומרי גלם), אגב בדיקת אותו עניין, מצא נתבע 3 כי מצב החברה הוא בכי רע. הערכתו בתום בדיקה שביצע הייתה כי אם זו תמשיך לפעול, יהא הדבר כרוך בהפסד של כ-600,000 $ בכל שנה. שוכנעתי לאחר שמיעת הראיות, כי רק לאחר אותה בדיקה שערך נתבע 3 "נפל האסימון" כי אכן חרף כל הניסיונות שנעשו במהלך השנים, בין לאחר הסכם המכר המקורי ובין אם לאחר הסכם המכר החדש, לא ניתן עוד לשקם את המצב הכלכלי של החברה ואין מנוס אלא להפסיק את פעילותה.
45. התקשיתי להבין את טענת התובעים כאילו בוצעו בהסכם המכר החדש שינויים אשר מטרתם כבר מאותו מועד הייתה להקל על השתמטות מהחוב כלפיהם. אכן, החוב של חב' מידל איסט כלפי התובעים הועבר באותו הסכם לחברה, אך עלה מעדותו של נתבע 1, כי הדבר היה לבקשתם של התובעים. כך בעמ' 120 אמר: "נאמר לי אז שנערן רוצה יותר ערבויות ולכן נעשה הדבר הזה. כן, זה ידוע לי, לפי הבנתי, זה היה לפי בקשתה של נערן" (ר' עמ' 120 ש' 22-21). אפילו אם שגה נתבע 1 והדבר לא היה לבקשת הקיבוץ, מכל מקום נתבע 4 הסביר כי עד להסכם המכר החדש הייתה החברה מעבירה תשלומים לחב' מידל איסט וזו מצידה העבירה תשלומים לתובעים, תוך קיזוז חובות של החברה כלפיה. השינוי שבוצע בהסכם המכר החדש אפשר לחברה לבצע תשלומים ישירות לתובעים, כאשר לא היה בו גם כדי לפטור את חב' מידל איסט מחובותיה כלפי התובעים. נקבע באופן ברור, בהסכם המכר החדש כי חב' מידל איסט - נותרת ערבה לחוב, ככל שהחברה לא תשלם אותו. ר' בהקשר זה דברי הנתבע 4 בעדותו:
"מה שנעשה זה דבר מאוד מאוד פשוט. פי וי רן הייתה חייבת סכומים מאוד גבוהים למידל איסט, מידל איסט לקחה 1.3 מיליון, 1.165 מיליון דולר מתוך החוב הזה. העברנו את החוב שהיא חייבת לקיבוץ נערן אל פי וי רן, ופי וי רן פשוט שילמה לקיבוץ נערן והורידה את החוב של מידל איסט. שילמה לקיבוץ נערן והורידה את החוב של מידל איסט. הדבר הזה התנהל במשך אותם תשלומים שאנחנו עשינו. אני רוצה רק לציין ולהזכיר, בהסכם כתוב במפורש שמידל איסט נדרשת בעלת החוב במקרה שיש איזשהו דיפולט או משהו. זאת אומרת, לא מדבור במחיקת חוב או אינני יודע מה, אלא מדובר בסך הכל בפרוצדורה טכנית שהייתה אמורה לפשט את התשלומים. אני חושב שהיא גם עשתה עבודה..