--- סוף עמוד 12 ---
כי נתבע 4 היה חבר הקיבוץ המקורי והיה לו צער רב על הפירוק של המפעל ("יש פה, בן אדם, שהמפעל הזה היה מפעל חייו כחבר קיבוץ נערן מקורי, מאמין שהיה צער..." ר' עמ' 12 ש' 35-34).
24. עוד העיד מטעם התביעה לוטם פרן-פרח. עד זה היה במזכירות הקיבוץ בשנים 2013-2012 והחל משנת 2017 שימש כמנהל עסקי. הוא לא היה מעורב במו"מ שקדם לחתימת הסכם המכר החדש. אף מעדותו עלה כי הקשר למעשה היה בעיקר עם נתבע 4, המנכ"ל אשר במקום. העד ציין כי הקיבוץ היה מוטרד מהמצב לקראת סוף שנת 2017 (ר' עמ' 33 ש' 32) ואותו חשש עלה וגבר כאשר הם פנו לנתבע 4, חיים קלמן פרידמן, אשר בדרך כלל היה מעדכן אותם במצב, ברם, הפעם אמר להם - לפנות לנתבע 3, יוסי נוימן, כנציג הבעלים - על מנת שיעדכן אותם במצב הנוכחי. הפניה עם הבקשה לפגישה הייתה במרץ 2018 וזו נקבעה לסוף מאי 2018. גם הוא הבין באותה פגישה במאי 2018 שבסוף אוגוסט, באותה שנה, המפעל כבר לא יהיה במקום ולא ישלמו יותר את שכר הדירה. הוא זה שפעל לכך שהדברים באותה שיחה יוקלטו (שלא בידיעת הנתבע 3). על בסיס תדפיס נסיעות של אחד מעובדי המפעל (חוסאם) נטען שכבר חודש לאחר הסכם המכר החדש, החלו להעביר באמצעות אותו עובד מידע ללקוחות מחו"ל. גם עד זה אמר כי הוא אישית לא ראה הוצאת מכונות מהמפעל ("אני לא ראיתי שמוצאים מכונות מהמפעל, אני יודע כי זה שאמרו לי", ר' עמ' 54 ש' 5). עלה כי הוא למד בדיעבד ממסמכים שמצא בתיק הפירוק - על כך שנמכרה אחת מהמכונות כנגד 300,000 $ (אעיר כי ממוצג שהוגש - עולה כי דובר במכירה אשר נערכה רק במאי 2018, ר' מוצג י"ג). העד לא יכול היה לשלול את כדאיות העסקה של אותה מכירה (ר' בשולי עמ' 54). הוא הסכים כי "יכול להיות שכביכול הכל עסקאות כלכליות נורא משתלמות" (ר' עמ' 55 ש' 4-3). אף שהוסיף, ללא שהבהיר עמדתו זו - כי לדידו המציאות לא מסתדרת עם אותה תזה. העד התייחס גם להליכים באמצעות המפרקת שמונתה ועלה כי התקבל באמצעותה שכר דירה תחום בגין החודשים יוני 2018 עד פברואר 2019 והחל מחודש אפריל 2020 התקבל שכר דירה של 13,500 ₪ לחודש ומאפריל 2023 הוא עומד על 15,000 ₪, לחודש (העד הדגיש כי סכום זה כולל גם עלות של בדיקה ביטחונית לעובדים הנכנסים למפעל). אגב התייחסותו לפעולות המפרקת בתיק הפירוק. נאמר כי למעשה המפעל הושכר לשוכר בעייתי, אשר בהמשך נדרשו הליכים לפנותו והדבר גרר נזק כלכלי נוסף לקיבוץ. העד לא ידע להשיב האם סכומים שהתקבלו מאז החל הליך הפירוק בגין שכירות (מעל ל 450,000 ₪) קוזזו מהסכומים הנתבעים כאן (ר' עמ' 57 ש' 2 - שם נרשם בשגגה בפרוטוקול כאילו התשובה ניתנה על ידי בית המשפט). עת נשאל מה האחריות אשר הוא מייחס לנתבעים - מיקד הטענה בכך שלא סביר שחתמו על הסכם המכר החדש ב-2017 ולא ידעו כבר אז את מה שידעו במאי 2018, בדבר מצב המפעל. מצב אשר למעשה מנע אפשרות לעמוד באותו הסכם. עוד טען כי למעשה מכרו החזקות של החברה בחברות בת (בהקשר זה התייחס לעסקת אופל. ר' לעיל וכן התייחסותי בהמשך הדברים), כאשר התמורה שימשה לכיסוי חובות הבנקים, אך לא לכיסוי חובות לתובעים. עת הוטח בעד כי למעשה לבנקים היה שיעבוד שוטף ובאמצעות התמורה צמצמו את החובות של החברה לבנקים ובהחרגה אף שמרו על אפשרות להשתמש במחצית לטובת החברה - הוא למעשה לא חלק על כך (ר' החל מעמ' 52). עם זאת, טען שכך פרעו גם ערבות אישית של סרג'יו, הנתבע 2. בפועל - לא הוצג כל מסמך התומך בטענה בדבר שימוש לרעה כביכול