--- סוף עמוד 13 ---
בכספי התמורה לצורך פירעון חוב אישי של סרג'יו. כך גם הסתמך על אותו דו"ח נסיעות לחו"ל של העובד חוסאם (ר' מוצג ח') אשר שהה בחו"ל כחודש ימים מאמצע אפריל 2017. אף שהדו"ח עצמו אינו מפרט מה מטרת הנסיעה. הוא הודה כי אין הוא יודע את מטרת נסיעת חוסאם ואין לו מושג מה הייתה המטרה הספציפית של אותה נסיעה (ר' עמ' 53 ש' 31). כאמור לעיל העד אישר במפורש כי הוא לא ראה הוצאת מכונות מהמפעל (ר' בראש עמ' 54). עלה כי בחלק ניכר מעדותו מהווה למעשה עדות שמועה אשר גם לא פרט מקורה - כך באשר לדבריו כי שמע שהועברו עוד מכונות מהמפעל או כי הוציאו חומרי גלם מהמפעל. הוא לא ידע לפרוט טענות כלליות אלה, לא ביחס למועד ולא ביחס לפריטים אשר כביכול הוצאו. בעת עדותו טרם הוכרעה תביעת החוב של הקיבוץ על ידי מפרקת החברה.
25. מנגד, העידו ביום 21.3.23, שלושת הנתבעים;
העד המרכזי חיים קלמן פרידמן (נתבע 4), ציין כי בעבר אף התגורר בקיבוץ המקורי שהיה במקום, שם נישא ושם נולדו ילדיו (כאמור לעיל, מדובר בקיבוץ שבשלב כלשהו פורק ואז הוקם מחדש על ידי אחרים). העד יצא עם משפחתו לחו"ל וכאשר שב לארץ - הוא מונה כמנכ"ל החברה וזאת מדצמבר 2004 ועד לפירוקה בשנת 2018. במועדים אלה כבר לא התגורר במקום. צוין כי דובר במפעל שהוקם עוד באמצע שנות השמונים. בהתאם לדבריו, בתחילת ימי המפעל, התמקדו בשיווק בשוק המקומי ללא ייצור סחורה מוגמרת ורק בהמשך המפעל הפך ליצרני. אף שהוא חתם על הסכם המכר כמנכ"ל, הוא טען שלא היה מעורב במו"מ שקדם לכך. העד הסכים שמסכום של כחמישה מיליון דולר, לא שולם לבסוף סכום של כ-1.5 מיליון דולר. כלומר שולם סך של 3.5 מיליון דולר. בהתאם לעדותו, במשך עשר השנים הראשונות לאחר חתימת ההסכם, שולמו תשלומי שכה"ד, בהתאם למחויבות אשר בהסכם המכר (הקיבוץ לא היה למעשה מעורב כמעט, למעט פעילותו לקבל אישורים ביטחוניים להכנסת עובדים פלסטינים למפעל). העד ציין קושי ראשון שעלה במימוש ההסכם שהיה בשנת 2008, אז הסכימו לפרישת סך של 230,000 $ למספר תשלומים. הוא טען כי בשנים 2012-2011, חלו שינוים בתנאי הסחר העולמיים. בהקשר זה ציין בין השאר את העובדה שהייתה עלייה בייבוא של מוצרים דומים מתורכיה וממדינות במזרח - והדבר יצר תחרות. עוד דיבר על כך שחלק ניכר מהמכירות של המפעל היה לרוסיה וכאשר היה ברוסיה מיתון גדול בשנת 2012 ובהמשך משבר רובל בשנים 2014-2013 - ממילא נפגעו הכנסות המפעל (ר' בעיקר עמ' 64-61, שם פרט באופן סדור את דבר הירידה ברווחיות, תוך הפניה לנתונים והצגת הגורמים ור' מוצג ט' - דוחות המתיישבים עם הנתונים שמסר). בעזרת נתבע 2, סרג'יו, בוצע שינוי מקצועי - טכנולוגי במכשור וכן בוצע מאמץ למצוא שווקים חדשים. לדבריו, סרג'יו וכן נתבע 1, אלברט דואר - הבעלים, הזרימו כסף כמימון ביניים לצורך שיפור מצב החברה. עם זאת ,למרות כל המאמצים, המצב לא השתפר. בכלל זה הפנה לכך שהחוב של החברה לחברת מידל איסט עלה משלושה - ארבעה מיליון ₪ בשנת 2010, ל - 18 מיליון ₪ בשנת 2017, וזאת לנוכח הזרמות כספים מצד הבעלים בניסיונם להגדיל את רווחיות החברה (ר' עמ' 63 החל מש' 9). סרג'יו היה מגיע לביקורים אחת לחודשיים ונתבע 1 כאחת לשנה. העד תיאר בצורה סדורה את העלויות הנוספות בארץ ברכיבים של אנרגיה ושכר עובד, והתייחס להתייקרות במהלך השנים, תוך השוואה