--- סוף עמוד 14 ---
למקומות בחו"ל (לדוגמא עלות שכר עובדים בתורכיה נמוכה באופן משמעותי). אף שהחובות הלכו וגדלו - מנגד, היקף המכירות ירד. בשנים 2017-2014 היו קשיים במימוש הסכם המכר אך הם נפתרו בדין ודברים בין הצדדים. העד תיאר את מגעיו עם נציגי הקיבוץ, אותם היה מעדכן מעת לעת לבקשתם, כאשר הם מצדם מתעניינים רק בקבלת התשלומים. לקראת הסכם המכר החדש - הציע נתבע 4 לפרוש חוב של החברה כשכר דירה לעוד עשר שנים. ביסוד הצעה זו עמדה העובדה שתשלומים שוטפים מסוימים לבנקים (נושים מובטחים) עמדו להסתיים ואז הייתה צפויה הקלה תזרימית כך שהתשלומים הקבועים שכבר מוטמעים בתזרים יופנו לטובת התשלומים לקיבוץ (ר' בראש עמ' 66). כך גם שכר הדירה שהיה עתיד להסתיים בפברואר 2017 - "היה צבוע כחלק מההוצאה של החברה"(ר' עמ' 108 ש' 32). מאחר וידע כי עומדים להסתיים תשלומי שכ"ד כאמור, היה ניתן באמצעות המשך התשלומים הנ"ל המוטמעים כבר בתזרים, לפרוע את החוב (ר' עמ' 108). באשר להמחאת החוב בהסכם המכר החדש מחב' מידל איסט לחברה, הבהיר כי לא מדובר בהליך חריג, אלא אותה המחאה אפשרה כי במקום שהחברה תעביר לחב' מידל איסט כספים וזו תשלם לקיבוץ על חשבון חובה - תוכל החברה להעביר כספים ישירות לקיבוץ וחב' מידל איסט תקזז מנגד מחוב החברה כלפיה. זאת, כאשר חב' מידל איסט נשארת בו זמנית ערבה לחוב ככל שהחברה לא תעמוד בו. הוא לא מצא כל פסול גם היום בסידור זה באומרו "מה לא בסדר בזה? זה תקין לחלוטין" (ר' עמ' 89 ש' 12-11). הוא הבהיר כי דובר בסך הכול בפרוצדורה טכנית שהייתה אמורה לפשט את התשלומים (ר' עמ' 67 ש' 18). לחתימת הסכם המכר החדש קדם מו"מ והקיבוץ בחר לבסוף לקבל ההסכם. לאחר החתימה אף הועברו כשבעה תשלומים ע"ח שכ"ד כפי שהוסכם שם. כך גם נפרעו עוד שני שטרי הון (ר' עמ' 66 החל מש' 19). העד ציין כי חרף כל המאמצים והניסיונות - החל מתחילת שנת 2018, הוחזר הנתבע 3 לתפקיד כדי לבחון את מצב החברה והאם ניתן להוציאה ממצבה. הוא ונתבע 3 נסעו ביחד במרץ 2018 להיפגש עם סרג'יו בחו"ל לאור הקשיים בחברה. בסמיכות לאותו מועד החלו לבחון אפשרות שהחברה תפסיק לייצר ותעסוק במכר מוצרים דרך מערך המכר שלה. רעיון זה נבחן באותה פגישה עם סרג'יו כאשר סרג'יו הבהיר שבכל מקרה חב' מידל איסט תמשיך לערוב לחוב שלה כלפי הקיבוץ (ר' מוצגים י'- י"א, באשר לרעיון חברת סחר במכתב לפני הפגישה ובסיכום לאחריה). התכנית החלה להיות מקודמת רק בסוף אפריל 2018. העד כפר בטענה שבוצעה הברחת נכסים, הוא ציין כי נמכרה רק מכונה אחת שעמדה ללא שימוש וזאת כנגד 300,000 $ שהיה "מחיר הוגן לחלוטין" (ר' עמ' 69 ש' 32). הוזכר כי דובר במכונה משומשת. 175,000$ התקבלו במזומן והוזרמו למפעל ובאשר ליתרה ניתן אשראי של 3 חודשים. העד ציין כי אין הוא יודע אם התשלומים האחרונים שולמו, שכן תשלומים אלו נפלו בתקופת הפירוק, אחרי תקופתו. מכירה זו בוצעה רק במאי 2018. העד טען כי המפרקת מטעם בית משפט מכרה את כל יתרת הציוד שהייתה רבה יותר באופן משמעותי ב- 550,000 ₪ והדבר מלמד על סבירות המחיר בו נמכרה אותה מכונה. את סבירות אותה מכירה הוכיח גם בהסתמך על הערכה נכונה לצורכי ביטוח משנת 2014 (מוצג י"ב), שם ערך כינון לשני קווים עמד על 800,000$, כלומר 400,000$ לקו - וכאמור הוא מכר בחלוף שנים מכונה אחת כנגד 300,000$. העד התייחס גם לעסקת אופל בסוף שנת 2017 (ר' החל מעמ' 71). הוא הסביר שחברת "אריזות אלומיניום אופל בע"מ", ייצרה אף היא ניילון, אך שווקה מוצרים גם למשק ביתי (להבדיל ממכירה בגלילים גדולים למשק