--- סוף עמוד 15 ---
העסקי). עיקר העיסוק של אותה חברה לא היה בתחום הניילון, אך בהקשר לתחום זה, זו הייתה מתחרה של החברה. בשנת 2003 הוקמה לכן שותפות בין החברות, באמצעות הקמת חברה משותפת - "אופל אריזות אלומיניום וניילון (2002) בע"מ" (להלן: "חברת אופל"). החברה החזיקה ב- 33% מהמניות בחברה האחרונה, וחברת אריזות אלומיניום אופל בע"מ החזיקה ביתרה. בעוד לפני הקמת החברה המשותפת נהגה חברת אריזות אלומיניום אופל בע"מ לקנות פלסטיק מחו"ל (ולא מהחברה, בהיותה מתחרה מקומית) ולגלגל אותו באופן שיתאים למשק ביתי - הרי שלאחר האיחוד (באמצעות החברה החדשה - אשר להקמתה ניתן אישור הממונה על הגבלים עסקיים), אותה חברה קנתה את הניילון מהחברה (ר' ההסבר החל מעמ' 71). העד ציין כי כדי להקל על תזרים המזומנים ובעיקר לאור לחץ כבד של הבנקים להקטין את מסגרות האשראי וכן מאחר והעריכו כי חברת אופל הגיעה לאיזה שהוא שיא - הם החלו לחפש גוף חיצוני כדי למכור לו את מניות החברה בחברת אופל. בתחילה התקבלו הצעות נמוכות שלא סיפקו את דעתם (העד ציין הצעה של ארבעה מיליון ₪ אשר לא סיפקה את דעתם). בהמשך הציעה חברת אריזות אלומיניום אופל בע"מ לרכוש את חלקה של החברה בחברת אופל וזאת כנגד שישה מיליון ₪. העד הבהיר כי מאחר ולבנקים היה שיעבוד שוטף על כל נכסי החברה, בעוד החברה רצתה כי לפחות חלק מהתמורה ישמש להשקעה בקו יצור למוצר חדש שהחברה חשבה לפתוח, נעשתה פניה מטעם החברה לבנקים הרלוונטיים, לקבלת מכתבי החרגה של מחצית התמורה. התקבלה הסכמה כי בכפוף לכך שכל הכסף יועבר לבנקים מחצית מהכסף יוחרג בכפוף להצגת תכנית השקעות. אכן הוצגו מסמכי החרגה תואמים, ר' מוצג ט"ו. העד כפר בטענה שהמכירה נעשתה כדי לשפר את מצב הבעלים. נתבע 4 חלק על טענת התובעים כאילו היה כאן ניסיון למלט את סרג'יו מערבות אישית שלו. בהתאם לעדות זו - סרג'יו חתם בכל השנים רק על ערבות אישית אחת וזו כבר הסתיימה באותה עת (ר' מוצגים ט"ז - י"ז מסמכי הערבות ודבריו בשולי עמ' 73). עסקת אופל הייתה בסוף שנת 2017. העד הסביר כי גם לאחר אותה עסקה נמשכה רכישת ניילון מהחברה מצד אופל, אלא שהחברה לא הייתה יותר שותפה במערכת הגלגול מחדש של הניילון לטובת מכירתו לצרכן ביתי. עסקה זו אפשרה להקטין אשראי כפי שדרשו הבנקים (לאור היחס בין האשראי ומצב החברה) ובד בבד הייתה תקווה שתתאפשר השקעה באמצעותו לקו יצור חדש. הודגש כי עסקת אופל הייתה בסוף שנת 2017, בעוד הרעיון להפסיק את הייצור במפעל עלה רק במועד מאוחר יותר בפגישה עם סרג'יו בסמיכות למרץ 2018. העד חלק על הטענה שבוצעה הברחת נכסים או העברת מידע. בהתאם לעדותו, כאשר עלה הקושי עם השוק הרוסי לו בוצע חלק גדול מהמכירות בעבר (מחמת משבר הרובל וייתר הטעמים שהסביר), ירדו המכירות שם מ-3,000 טון בשנת 2013 לכ 400-300 טון בלבד בשנת 2016. על רקע האמור למעשה היה ברור כי מתחסלות מכירות החברה לאותו שוק. הבעלים של החברה ביחד עם שותף רוסי הקימו מפעל ברוסיה. נתבע 4 הועסק בליווי ההקמה - כנגד תשלום מלא שנכנס לכיסה של החברה. על רקע זה הייתה גם נסיעתו של אותו עובד, אשר כמוצג ח' הוצג דו"ח נסיעותיו לחו"ל (סיוע מסוים בעת ההקמה). העד הבהיר כי כנגד האמור התקבלה תמורה של כ 300,000$ אשר נכנסה לחברה כשכר. בהקשר זה אמר – "זה היה לדעתי Win Win situation. מצד אחד אנחנו את השוק הרוסי לא יכולנו לעשות שם שום דבר. ידענו ושאנחנו לא מסוגלים למכור שם. מצד שני, 500 אלף דולר לא הולכים ברגל" (ר' עמ' 76 ש' 18-17). בדומה התייחס לפעילותו בחברת סחר באנגליה של