64. באשר לנתבע 4, אין חולק כי זה שימש כמנכ"ל החברה במועדים הרלבנטיים. ההתרשמות מהעדויות הייתה כי הוא כואב מאוד את פירוק החברה שהייתה מפעל חייו ומקור פרנסתו. עלה מתוכן
--- סוף עמוד 36 ---
עדותו כי במשך כל השנים בהם שולמו תשלומים לתובעים, הוא עשה כל מאמץ אפשרי כדי להביא את החברה לכך שתהא רווחית - זאת, הן מכוח חובותיו כלפי הבעלים, אך לא פחות מכך, מכוח מחויבות אישית שחש כלפי הקיבוץ (אשר כפי שצוין, הוא היה בעבר חבר בו). עלה כי הקשר הישיר והיום יומי בין נציגי הקיבוץ לבין המפעל התקיים באמצעותו. כל אימת שמי מטעם הקיבוץ ביקש לקבל עדכון על מצב החברה, או לראות במו עיניו את המצב בתוך המפעל, הוא יכול היה לפנות אליו ולא הוסתר דבר. אין חולק כי בסופו של יום, נקלע המפעל לקשיים כלכליים אשר הביאו לחיסולו. לא ניתן על בסיס הראיות שהונחו בפניי לקבוע האם בכל ניהול אחר היה המפעל נקלע לאותו מצב (לאור שינויים שאינם תלויים במנהל המפעל, כגון שער חליפי, עלות העסקת עובדים בארץ כנגד עלות העסקת עובדים בארצות אחרות והשפעת האמור על מחיר המוצר ועוד גורמי שוק) או שיתכן ומנהל "מוכשר יותר" היה מצליח חרף אותם קשיים בשוק - למנוע את פירוק החברה. עם זאת, לא הוכח כי מדובר במעשה של תרמית, או רשלנות, או אי מילוי נאות של חובת בעל משרה בחברה. מדובר למירב בכישלון כלכלי, חרף מאמצים להגיע לתוצאה אחרת.
65. על רקע הדברים שפורטו בפסק הדין, משלא עלתה תרמית או רשלנות ספציפית, בכלל וביחס לנתבע זה בפרט, ומקום בו נתבע זה לא נטל על עצמו כל התחייבות אישית באשר לחוב לתובעים, הרי שלא היה מקום להגיש את התביעה גם כנגדו.
הערות בטרם סיכום;
66. בטרם חיתום אוסיף כי התרשמותי הייתה שאילו בחרו התובעים למשש שיעבוד על מניות החברה, במועד בו נחתם הסכם המכר החדש (מכוח זכות הקבועה בהסכם המכר) - לא היה מצבם בסופו של יום טוב יותר. לא רק שמאז נחתם אותו הסכם בוצעו עוד מספר תשלומים לתובעים על בסיס אותו הסכם נוסף, אלא גם בזמן שחלף מאז חתימת הסכם המכר החדש - ועד לפירוק, בוצעו פעולות מטעם הנתבעים אשר התמורה שהתקבלה בעטיין, נכנסה לכיס החברה או הקטינה את חובותיה. בכלל זה - עסקת אופל ומכירת המכונה. חזקה על המפרקת כי לו ראתה התנהלות לא ראויה, בתקופת הזמן שקדמה לפירוק, הייתה ממצה את הדין באשר לכך. בהקשר זה אציין כי עולה שחלק מטענות התובעים יסודן בחומר אליו נחשפו במהלך הליך הפירוק. כאמור - יש מקום להנחה כי לו היה נמצא שם חומר המלמד על פסול בהתנהלות מי מהנתבעים (ולמפרקת נגישות לכלל חשבונות החברה), לא רק שאותו חומר היה מוגש בהליך זה, אלא גם המפרקת הייתה ממצה הליכים על יסודו.
67. אף אם אתעלם מכך שהתשובה שהוגשה לבקשת הפירוק לא הוגשה פורמאלית כמוצג (אלא כנספח א' לכתב התשובה), מכל מקום - לא מצאתי כי יש באמור שם להוביל לתוצאה שונה. בתגובה לבקשה למינוי מפרק זמני נאמרו אותם דברים שעלו בתביעה. צוין כי החברה נקלעה לקשיים בשנים האחרונות. צוין כי חרף ניסיונות ומאמצים, לרבות של הבעלים, לא הצליחו להגדיל רווחיותה וכן צוין כי בחודשים האחרונים לא נמצא מנוס אלא לסגור את המפעל בצורה מסודרת, כאשר במקביל ממצים פעולות להקטנת החובות. הובהר כי לא בוצעה הברחת נכסים וכל הפעולות נועדו להגדיל את קופת
--- סוף עמוד 37 ---
החברה לפני סיום פעילותה ולטובת הקטנת חובות לנושים. הובהר כי מכירת מניות אופל או ציוד - היו רק לאחר אישור מבנקים והעברת התמורה לחשבונות הבנק של החברה להקטנת חובותיה. נאמר אף כי במשך תקופה ארוכה בעלי החברה לא משכו ממנה "ולו אגורה שחוקה אחת" (שם, סעיף 7), להיפך אלו העבירו מההון העצמי שלהם לצורך קיום המפעל ורק כשכלו כל הקיצים הוחלט על הסגירה בצער. נטען עוד כי אף הייתה שקיפות כלפי התובעים. דברים אלה הם נכונים ותואמים גם את מה שעלה בפניי. לא די בעובדה - שהחברה לא התנגדה לבקשה למינוי מפרק זמני (עת החל אותו כדור שלג הנלווה להגשת הבקשה למינוי מפרק זמני, כאשר מידית נגדע קו אשראי, מבטחים מסירים ידיהם ונושים דופקים על הדלתות) - כדי להגיע למסקנה אחרת.
68. באשר לטענה כי היה צריך לעדכן את התובעים במועד מוקדם מהמועד בו התקיימה הפגישה בשנת 2018,אפנה לדברים שנאמרו בע"א (מחוזי ת"א) 2643/00 מקס נ' ציטר סופט בע"מ [פורסם בנבו] (3.12.02) כדלקמן:
"במקרה דנא עסקינן בנושה רצונית, שיכולה הייתה, באם הייתה מעוניינת בכך, להתקשר ישירות עם המנהלים ולחייבם באופן אישי (ולהלן נדון בנפרד בשאלה האם עשתה כן).
זאת ועוד. קביעת הערכאה הדיונית משמעה גזירה שאין הציבור העסקי יכול לעמוד בה ואף אין הוא צריך לעמוד בה. שכן, מתעורר חשש כבד מפני תופעת "כדור השלג", לפיה כל אימת שחברה תיתקל בקשיים כלכליים כלשהם במסגרת פעילותה העסקית הרגילה, מיד תחול עליה חובת גילוי כלפי נושיה. אלו האחרונים, מטבע הדברים, יפסיקו עמה את הקשר ואף ידרשו את פירעון חובותיהם המיידי. התוצאה העגומה היא מניעה מראש של כל סיכוי להצלת העסק. שכן, בכך נמנעת מההנהלה האפשרות לנסות לשקם ולהציל את החברה שנקלעה לקשיים. בעצם הטלת חובת הגילוי במקרים כגון דא, מביאים את הקץ על כל חברה שנקלעת לקושי כלכלי.
למותר לציין את משמעות הדברים האמורים במצב בו שרוי המשק הכלכלי בארצנו בעת זו, וראו בהקשר זה את הדברים שנאמרו בפסק דין פז, עליו מסתמך ב"כ המערערים בטענותיו:
"... לא אחת נמצאים תאגידים בדחק כלכלי, שטרם הבשיל למצב של חדלות פירעון, אשר בעטיו המנהלים מודעים כבר היטב להעדר סיכוי סביר לפירעון החובות לנושים, וחרף זאת ממשיכים להפעיל את התאגיד וליצור לו חיובים חדשים. דרישה מהאורגנים להימנע מלנסות ולהציל את התאגיד המצוי בקשיים, בשל סיכון מוגדל לנושים, תהא תקנה שהציבור לא יוכל לעמוד בה. ספק גם אם היא תפעל לטובת הציבור, שכן לא אחת קורה כי תאגיד המצוי בקשיים שב לאחר מכן לאיתנו, העובדים אינם מפוטרים וחובות כל הנושים נפרעים. בנסיבות אלו, מובנת הקביעה בפסיקה לפיה "יהא זה מרחיק לכת לדרוש מבעל עסק, כי כל אימת שהוא נמצא בקשיים עסקיים הוא יפרוש לפני לקוחותיו את קשייו, דבר שבהכרח ירחיק לקוחות מעסקו ובכך יחמיר את מצבו עוד יותר..."
לא מצאתי כי היה על מי מהנתבעים לעדכן את התובעים בדבר מה נוסף במועד מוקדם יותר, זאת בכלל ובשים לב למגעים שקוימו מנגד לשפר ביצוע החברה - בפרט.
69.
--- סוף עמוד 38 ---
אעיר כי הלכה ידועה היא כי כדי להטיל חובה נזיקית על נושא משרה בתאגיד, לא די בעצם תפקידו בחברה, אלא יש להוכיח את יסודות העוולה הנזיקית לכשעצמם וללא קשר לתפקיד. ככל שעוולה דורשת חובת זהירות יש לבסס מערכת נתונים החורגת מהפעילות הרגילה והשגרתית של נושא המשרה בחברה. לטעמי התובעים לא תמכו טענותיהם באופן אשר לאורו יש צורך לפנות ולנתח את רכיבי כל אחת מהעילות ביחס למקרה (כפי שנעשה בסיכומים). לטעמי - די באמור בפסק הדין כדי להוות מענה לטענותיהם, גם ללא פירוט זה. הדברים יפים במיוחד ביחס לטענת תרמית (מבין יתר העילות שצוינו) אשר בכל מקרה לגביה נדרש נטל הוכחה מוגבר.
70. כאמור בפתח פסק הדין, התובעים לא איתרו את הנתבע 2 ומשלא נמסרה לו התביעה הוא נמחק ממנה. הנתבעים נשאלו על ענין זה בחקירותיהם (ר' לדוגמא עמ' 83 בחקירת הנתבע 4, שם בין השאר אמר: "אתה מצפה ממני שאני אלך לחנך אדם שהוא עוד מעט בן 80?". ועלה מדבריו כי הנתבע 2 מודע לתביעה). אף שלטעמי ברור כי כל אחד מן הנתבעים יכול היה לסייע באיתור סרג'יו, לו פנו אליו - איני סבורה שקיימת להם חובה לעשות כן, בין בכלל ובין מיוזמתם, בין אם קיים לכך טעם מוצדק (ר' תחושת הפגישה שחש נתבע 1 ואשר לאורה ברור כי לא יסייע), ובין אם לאו. אף שעניין זה מותיר תחושת התחמקות (כך במיוחד כאשר עולה מהעדויות שמבין שני הבעלים סרג'יו היה למעשה מעורה בניהול החברה ובמאמצים לשפר רווחיותה וכאמור הוא מודע לתביעה) - לא מצאתי שדי בתחושה זו כדי להוליד תוצאה שונה.
71. משנמצא כי דין התביעה להידחות ממילא אין צורך להידרש לסכומים שנתבעו, ברם אציין כי יש ממש בטענת ב"כ הנתבעים לפיה הגם שעלה שהתקבלו מאז הגשת הבקשה למינוי מפרק זמני כספים אצל התובעים, התביעה אינה מפרטת אותם סכומים. זאת, על אף שיש להפחיתם בכל מקרה מהסכום הנתבע (ר' בעדויות הודאה בכספים שהתקבלו מהשכרת המקום בתקופת הפירוק וכן כספים המתקבלים כיום ובטרם חלוף עשר השנים שנקבעו בהסכם המכר החדש, מהשכרת מבנה המפעל).
72. נראה שכראיה לטענת הברחת נכסים או פעילות לריקון החברה משוויה - הפנו התובעים לתדפיס המלמד על נסיעת העובד חוסאם לחו"ל בשנת 2017 (ר' מוצג ח' - נספח ב' לכתב התשובה). התובעים לא פרטו מהות המסמך ומה ניתן ללמוד ממנו (נראה כי מסמך זה, הוא אחד ממספר מסמכים שהגיעו לידיהם במסגרת הליך הפירוק). מכל מקום הנתבע 4 הבהיר בעת עדותו כי לאחר שעלה כי לנוכח משבר הרובל המפעל איבד למעשה את השוק הרוסי, הוא סייע בהקמת מפעל שם ובשלב מסוים אף נעזר בשלושה פועלים מהמפעל - וזאת כנגד תמורה מלאה שניתנה והוכנסה לכספי החברה. בעמ' 76 אמר -
"אנחנו קיבלנו כיסוי מלא קודם כל על כל ההוצאות שלנו. זאת אומרת, כל העלויות שהיו לנו על כרטיסי טיסה, על אש"ל, על בתי מלון וכולי, הכל הוחזר לנו, ובנוסף לזה הוצאנו חשבונית וקיבלנו 300 אלף דולר על הפרויקט הזה כהכנסה לפי וי רן. זה היה לדעתי Win-win situation. מצד אחד אנחנו את השוק
--- סוף עמוד 39 ---
הרוסי, לא יכולנו לעשות שם שום דבר. ידענו שאנחנו לא מסוגלים למכור שם. מצד שני, 300 אלף דולר לא הולכים ברגל.
ההדגשה שלי - ע.ז.
לא הובאו ראיות לסתור טענתו זו ולא הורחב בעניין זה. ממילא לא מצאתי על יסוד אותו תדפיס לא ברור - כי יש מקום למסקנה שונה.
סיכום:
73. התובעים מכרו עוד בשנת 2006 את זכויותיהם בחברה. התובעים לא ביקשו בעת עריכת הסכם המכר לקבוע גם מי מהבעלים, כבעלי חבות חוזית ישירה מולם. בין אם העסקה הייתה ראויה כלכלית ובין אם עלתה שגיאה בתמחור הרכישה (לטובת התובעים) - מכל מקום, במשך כעשור וגם אם באיחורים, נפרע חלק משמעותי מחוב הרכישה (אף שנותר עדיין חוב לא מבוטל). התובעים הסכימו עת כרתו את הסכם המכר - כי התמורה תועבר בתשלומים ועל פני שנים. התובעים גם ערכו העסקה עם חברת מידל איסט, אף שזו רשומה באי הבתולה ולמעשה הם לא ידעו (ונראה כי עדיין אינם יודעים) הרבה על חברה זו. במהלך אותן שנים, עשו הבעלים וכן הנתבע 4 כמנכ"ל, ניסיונות שונים להגדיל את רווחיות החברה. בכלל האמור אף הושקעו כספים של הבעלים. חרף הניסיונות (בין לשינוי שווקים ובין לשינוי קו יצור ועוד) - גדלו הקשיים הכלכליים של החברה. בין הצדדים נוהל מו"מ באשר לאופן בו תיפרע יתרת החוב ועל רקע זה הם הגיעו להסכמה אשר גובשה בשנת 2017 בהסכם המכר החדש. אף כאן, כאשר היה ידוע מצב החברה, לא הועלתה דרישה לחבות חוזית ישירה גם עם מי מהבעלים. אף שנטען כי המחאת החוב בהסכם זה לחברה, כאשר חב' מידל איסט נותרת ערבה - היה בה לפגוע בתובעים, לא נמצא כי יש יסוד לטענה. כך, במקום שרק חב' מידל איסט תחוב לתובעים, חבו - הן החברה והן חב' מידל איסט. אין יסוד לטענה כי הדבר נעשה כאשר במקביל קיימת כוונה לרוקן את החברה מנכסיה ולהותירה חסרת כל שווי. טענה כאמור אינה נכונה לא לגבי הסכם המכר המקורי ולא לגבי הסכם המכר החדש. חרף המצב של החברה שהלך והדרדר, בוצעו תשלומים לתובעים גם לאחר הסכם המכר החדש, הייתה אמונה (גם אם בדיעבד זו התגלתה כשגויה) כי ניתן להבריא החברה ולא הוכחה הברחת נכסים. אכן - חרף הניסיונות לא חל שיפור במצב הכלכלי של החברה ולא היה מנוס אלא מלסגור את המפעל ואת הפעילות היצרנית. אף שהייתה תקווה שיהא ניתן להפוך את החברה לחברת סחר ולשלם כך את החובות, לא ברי כי ניסיון זה היה מצליח. ברם, משפנו התובעים להליך של פירוק ממילא נסתם הגולל על ניסיון זה וכן על נכונות הבעלים למצות פעילות לתשלומים נוספים ע"ח החוב. משבחרו התובעים לפנות להליך הפירוק, הם יוכלו אפוא לקבל רק את חלקם ביחס לכלל הנושים, הכול בהתאם לכל פעולה או החלטה בתיק הפירוק. לא נמצא כי קמה עילה להשית חבות על מי מהנתבעים. לא כבעל תפקיד בחברה, לא מכוח עילה נזיקית ולא על יסוד הרמת מסך. בסופו של יום, לא נמצא כי מתקיימות במקרה זה נסיבות אשר לאורן יש להחריג המקרה - ממקרים דומים בהם נערכת עסקה עם חברה, זו לא מצליחה כלכלית וחלק מנושי החברה נפגעים כלכלית.
--- סוף עמוד 40 ---
אין בסיכום מקוצר זה למעט מיתר האמור בפסק הדין, לרבות באשר לקשיים העולים מכך שלא נתבעה חב' מידל איסט בתביעה זו (חרף היותה בתחילה חייבת עיקרית ולאחר מכן ערבה לחוב).
בהמשך לאמור התביעה אפוא נדחית.
בהתחשב בגובה התביעה וההליכים שהתקיימו ישלמו התובעים לנתבעים כקבוצה (בהתחשב בייצוג המשותף), בגין שכ"ט ב"כ סך של 300,000 ₪ (סכום של פחות מ-5% מגובה התביעה).