ר' עמ' 67 החל מש' 12, השיבושים הם בדרך הרישום בפרוטוקול.
באשר לאותה פרוצדורה טכנית הוסיף והסביר -
"אני יודע שיש לי חוב לגוף שנקרא מידל איסט, ובמקום לשלם למידל איסט אני משלם לקיבוץ נערן בשם מידל איסט ומקטין את החוב למידל איסט. זה חוב של פי וי רן, זה לא, החוב שמידל איסט חייבת לקיבוץ נערן הוא לא חוב שלי, אבל אני חייב כסף למידל איסט. במקום לשלם למידל איסט אני משלם לקיבוץ נערן ומקטין את החוב למידל איסט. מה לא בסדר בזה? זה תקין לחלוטין".
ר' עמ' 89 החל מש' 8. ההדגשות בציטוטים כאן שלי - ע.ז.
--- סוף עמוד 28 ---
46. מיותר להזכיר שהתובעים בחרו שלא לתבוע את חב' מידל איסט בתביעה זו. ככל שהנחתם היא שמידל איסט היא גוף שאין מאחוריו דבר וצירוף אותה חברה לתביעה לא היה מוליד קבלת דבר, הרי שלא ברור מהי תלונתם כאשר מעבר לחובה המקורית של חב' מידל איסט, הוטלה חובה לשלם את התמורה גם על החברה. על אף שנתבע 4 הדגיש בעת עדותו כי חב' מידל איסט נותרה גם לאחר הסכם המכר החדש כערבה ועל אף שגם עדי התביעה הסכימו לכך - לא ניתן מענה בעת הסיכומים המבהיר כיצד נפגעו מכך התובעים.
47. עוד לא הוכחה הטענה כאילו הייתה פעילות אשר נועדה לרוקן את המפעל מקווי הייצור ומהמתקנים שבתוכו. כאשר עד התביעה אריק לוי נשאל מפורשות האם ראה במחצית השנייה של שנת 2017 מכונה שיצאה מהמפעל, עלה כי הוא יכול לומר רק דברים כללים ולמעשה לא מבוססים (ר' בעיקר עמ' 18). עד התביעה לוטם פראן פרח - אמר אף הוא כי לא ראה אישית הוצאת מכונות מהמפעל. "אני לא ראיתי שמוציאים מכונות מהמפעל...". ר' עמ' 54 ש' 5. ר' עוד ציטוטים שהובאו החל מסעיף 17 בהשלמת ההפניות מצד הנתבעים. ממילא התמונה שצוירה בתביעה כאילו הייתה פעילות סמויה לרוקן את המפעל ממתקניו, לא הוכחה.
48. הטענה בדבר ניסיון לריקון המפעל התבססה למעשה על כך שהתובעים למדו מתיק הפירוק, כי בוצע מכר של מכונה אחת. באשר לכך, ר' את הסכם מכר המכונה מוצג י"ג. יש לתת את הדעת לכך שההסכם הוא ממאי 2018, כלומר במועד בו כבר היה ברור כי לא ניתן עוד לשקם את הפעילות היצרנית של החברה. התמורה שהתקבלה כנגד מכירת אותה מכונה עמדה ע"ס 300,000 $ ולא הוצגה ראיה כי תמורה זו לא נכנסה לכיס החברה. עלה מהעדויות כי היה מדובר במכירה של מכונה שעמדה ללא שימוש (ר' עדות נתבע 3 בעמ' 69) ולא הוכח כי מחיר התמורה לא היה ראוי ביחס לשוויה. בעת שמיעת העדויות הוצג דוא"ל מיועץ ביטוח המדבר על הערכת השווי של מכונות במפעל בשנת 2014. ביחס לשווי שם ובהתחשב בכך שחלפו עוד מספר שנים עד למכירה, נראה כי הנתבעים מצידם הוכיחו שהתמורה הייתה הולמת (ר' באשר לדוא"ל יועץ הביטוח את מוצג י"ב). כפי שלמעשה הסכימו כל הצדדים, מכירת ציוד במפעל שבוצעה לאחר מכן על ידי מפרקת שמונתה מטעם בית המשפט, הולידה תמורה זעומה, כאשר כל הצדדים טענו כי למעשה נפל כשל באופן בו מומש במסגרת הליך הפירוק, הציוד שנותר במקום. כפי שעלה, התמורה שהתקבלה בידי המפרקת עד למועד שמיעת הראיות, עמדה ע"ס 550,000 ₪. ברי אפוא כי המכונה נמכרה במחיר הולם וחלקה של התמורה אשר התקבל עוד לפני שפנו התובעים לתיק הפירוק, אף נכנס לכיס החברה ולא הוברח.
49. בהקשר זה רק דברי הנתבע 4 החל משולי עמ' 69 כדלקמן:
"המכונה הזו שהיא לדעתי נמכרה במחיר הוגן לחלוטין. זאת אומרת, 300 אלף דולר על מכונה משומשת זה דבר שהוא בהחלט, מכונה מהסוג הזה עם התפוקות שהיא יודעת לעשות בהחלט בסדר. 175 אלף דולר קיבלנו במזומן ו-125 אלף דולר נתנו אשראי של 3 חודשים או משהו כזה, אני לא זוכר בדיוק מה. אינני יודע אם זה שולם או לא, כי זה נפל כבר אחרי תקופתי מה שנקרא, בתקופת
--- סוף עמוד 29 ---
הפירוק, אבל 175 אלף דולר הוזרמו לחברה. אני רוצה לציין שהמפרקת מכרה את כל המפעל ב-550 אלף ₪, שקל, כן? במפעל היו 3 קווים, 2 קווים כאלה ועוד קו לייצור קומפאונד שהיה שווה הרבה יותר מזה. מלגזות, צ'ילרים, קומפרסורים, You name it, מלאי של חומרי גלם, מלאי של תוצרת גמורה, ב-550 אלף ₪. פה מכונה נמכרה במעל מיליון ₪, מכונה אחת בלבד. כך ש-, אני חושב שעשינו פה עסקה טובה. אנחנו גם קיבלנו כסף במזומן, לפחות ה-175 אלף דולר הוזרמו לתזרים של החברה באופן מידי.
בעמ' 70 הוסיף ואמר, עת בחן את הסבירות ביחס להערכת שווי שנערכה עוד בשנת 2014 ובערכי כינון, לצורכי ביטוח (ר' מוצג י"ב) -
"מה שאנחנו רואים פה שמבחינת מספר הקווים שהיו בפי וי רן, פה מדבור [צ"ל מדובר] לפי דעתי על 2014 אם אני לא טועה, אני לא זוכר בדיוק מתי ההערכה, כן, הוא כותב פה, שים לב, מבנים הערכת ברנפלד הייתה 22 מיליון ₪ ב-2014. אנחנו רואים פה שיש 2 קווי סטרצ' של 100 טון, אתה רואה, בסעיף 12 זה כתוב כן, 2 קווים ברוחב 1.5 מטר זה זה זה, 800 אלף דולר. זאת אומרת, 400 אלף דולר שוויו של קו, קו שאני מכתרי [צ"ל - מכרתי] ב-300 אלף דולר שווי כינון שלו 400 אלף דולר לפי ה-, זאת אומרת עשיתי עסקה לא רעה, ובסעיף 20 אנחנו רואים את הקו של השרינק ששוויו 350 אלף דולר. בעצם, אלה כל הקווים שיש לנו במפעל בתקופה הזו, ויש פה כמובן שווי של סך הכל כמעט 3 מיליון דולר, 2.878 מיליון, שזה כולל את כל רכוש המפעל.
ההדגשות בציטוטים הם שלי - ע.ז.
כאמור העד הפנה לכך שהדו"ח נערך בערכי כינון והמכירה הייתה גם מספר שנים לאחר מכן כאשר יש מקום להנחה שבחלוף שנים נוספות ירד שווי המכונה.
50. התרשמתי אפוא כי השווי בו נמכרה המכונה היה ראוי. זאת בהתחשב בכך שדובר במכונה משומשת שעמדה ללא שימוש; בהתחשב בהערכת שווי שנערכה מספר שנים קודם לכן ובערכי כינון. בוודאי שכך הוא כאשר בהמשך, מימוש באמצעות המפרקת הוליד סכום זעום יחסית שנכנס לקופת הפירוק, אף שאין טענה כי לא עמדו מכונות דומות למכירה עת שהחברה נכנסה לפירוק. זאת ועוד, בהתחשב במועד המכירה ובכך שחלק מהתמורה נכנס לכיס החברה לפני שהחל הפירוק (כאמור חלק מהתמורה הייתה עתידה להיכנס בתשלומים, אשר מועדם חל לאחר שהחל הפירוק) ומסמכי המכירה לא הוסתרו בתיק הפירוק - יש מקום להנחה שלו היה פגם במכירה זו, הייתה המפרקת מגישה תביעה בעניין זה, אך תביעה שכזו לא הוגשה.
51. מסקנתי מהאמור לעיל ומההתרשמות הישירה מהעדים הינה כי הסכם המכר החדש נערך מתוך אמונה אמיתית שיהא בו כדי לסייע לפרוע את החוב לתובעים. באפריל 2017, על אף שהיה ידוע קושי כלכלי (זאת לא רק לנתבעים, אלא גם לתובעים), האמינו הצדדים כי כמו שבעבר התגברה החברה על קשיים כלכליים וגם אם באיחור שולמו תשלומים לתובעים - כך יהא גם בעתיד. כאמור, רק במהלך שנת 2018 התגבשה ההבנה שהמפעל נקלע לקושי אשר לאורו אין עוד טעם כלכלי בהמשך הפעילות היצרנית. כאשר התגבשה אותה מסקנה, לא נעשה ניסיון להסתיר את הדברים מהתובעים ולפעול מאחורי גבם, אלא נקבעה פגישה כדי להציג את המצב בפניהם וזאת אף בטרם הצגת הדברים ליתר
--- סוף עמוד 30 ---
נושי החברה. התנהלות שכזו אינה תואמת פעילות של מי שמנסה בתרמית לרוקן את המפעל או לפגוע בדרך אחרת בזכויות התובעים באופן מכוון.
הפגישה ממאי 2018:
52. בדיקתו של נתבע 3 נערכה בחודשים הראשונים של שנת 2018 ובעניין ממצאיו התקיימה, כאמור, פגישה עם סרג'יו במרץ 2018. בהקשר זה אני מפנה למוצג י"א המהווה סיכום מיום 25.3.18 של אותה פגישה. באותו מכתב סוכם על התהליך בו יפסיק תהליך הייצור במפעל וכן סוכם כי יש להשלים בדיקת המצב ביחס לחוב לפי וי רן, בין השאר נאמר שם:
-" PVRAN will get commissions for group sales to customers that not buy from MULTIPCK.
- Meeting with Naaran will take place after consultation with Sergio
- PVRAN will pay to Naaran, NTA and PVRAN debt, from PVRAN income of activity and commissions
- M.E.P.H will guaranty dept. to Naaran"
ההדגשות שלי - ע.ז.
יש לזכור כי מדובר במסמך פנימי בין הנתבעים אשר נערך בזמן אמת ותוכנו תואם את עדותם של נתבעים 4-3. כאמור לעיל, השניים הבהירו שהגיעו למסקנה שיש מקום להפסיק את הפעילות היצרנית של החברה, אך הייתה כוונה להעביר את החברה להיות חברת סחר באופן שינוצלו קשרים שנוצרו כאשר זו הייתה עדיין יצרנית (בעיקר לקוחות בחו"ל) ומהעמלה שתתקבל מאותה פעילות יבוצעו תשלומים לתובעים. גם בשלב זה, על אף הידיעה שמופסקת הפעילות היצרנית, חברת מידל איסט לא ניסתה להתנער מחובתה להוסיף ולהיות ערבה לחובות הקיבוץ, במקביל למעבר שעתיד להתרחש בחברה. אכן בהתאם לאותם דברים, גם התקיימה בהמשך פגישה עם הנתבע 3 אשר מטרתה לעדכן את נציגי הקיבוץ.
53. סיכום הפגישה (מוצג ד', אשר צורף כנספח 8 לתביעה) - תואם גם הוא לטעמי את אותם דברים. יצוין כי במקביל להגשת תמליל השיחה, הוגש גם החסן נייד אשר עליו מוקלטת השיחה ואף האזנתי להקלטה זו. גם לאחר עיון בתמליל והאזנה לשיחה, לא מצאתי מקום להגיע למסקנה שונה. הנתבע 3 לא הסתיר דבר מהתובעים, הוא אמר באופן ברור כי יש כוונה להפסיק את הפעילות היצרנית ואף פירט את לוח הזמנים הצפוי לכך. בד בבד הוא העלה את הקושי שאכן היה ברור שייווצר - בעניין הפסקת שכירת המקום וממילא הפסקת נשיאה בתשלומים הקשורים בכך (ארנונה). עם הפסקת הפעילות היצרנית, ברור הוא שיש צורך לבחון מה יהא ניתן לשלם מהפעילות החלופית של החברה ובאיזה אופן, כאשר זו כבר לא יצרנית וכאשר זו כבר אינה נדרשת לתשלומי שכירות חודשיים. בהקשר זה הפנה הנתבע 3 את נציגי הקיבוץ לבוא בדברים עם הבעלים. כפי שאמר בעת עדותו, הוא למעשה רמז להם לפנות ישירות לנתבע 1, אשר להתרשמות נתבע 3, היה יותר קשוב לצרכי הקיבוץ. אעיר כי התרשמות זו מתיישבת היטב גם עם התרשמותי מהנתבע 1 בעת עדותו. היה ניכר כי מעורבותו העסקית
--- סוף עמוד 31 ---
במקום לא נבעה רק משיקולים כלכליים. נתבע 1 בחר להשקיע בישראל ובקיבוץ משיקולים ציוניים. לתחושתו היה לו קשר מיוחד עם הקיבוץ. על רקע אותה תחושה, הוא נפגע מאוד כאשר לאחר אותה פגישה בחרו נציגי התובעים שלא לפנות תחילה ולהידבר עמו, אלא לרוץ באופן מידי להליך של פירוק. נתבע 3 שטח באופן ברור את הניסיונות שנעשו לשקם את החברה ובכלל האמור גם מכירת אופל, אך בד בבד הבהיר שקיים קושי בגלל עלות הייצור הגבוהה בארץ ביחס לאלטרנטיבות ואמר במפורש כי המסקנה הייתה שאין יותר סיכוי להרוויח מהמפעל "וברמה העקרונית זה חייב להיסגר" (ר' שם עמ' 5, ש' 5-4). הוא הוסיף והבהיר כי מנסים כעת להוציא את המקסימום בהיבט התזרימי וגם לא הסתיר את העובדה שקיימים - "לא מעט חובות..." (שם, ש' 12). הוא ציין מתווה שהבעלים מנסים לבצע כדי שיהיה להם רווח בדרך אחרת, באמצעות חברה קשורה בחו"ל, ובהקשר זה אמר: "והחברה הקשורה בחו"ל אולי תדע לעשות מזה איזה שהוא רווח וזה יהיה איזה שהוא מקור לבעלים לשלם את ההתחייבויות שלהם" (ר' שם, עמ' 7 ש' 10-9).
54. נתבע 3 אף אמר באופן מפורש כי הכוונה היא להפסיק לייצר במהלך חודש אוגוסט (ר' שם, עמ' 9 ש' 3) והדבר מעלה ישירות את הקושי באשר לנושא שכר הדירה, שכן לא ישכרו מבנה בלי לעשות עמו דבר. עוד הבהיר, כי הבין משיחתו עם סרג'יו שקיימות כוונות טובות לגבי החוב לקיבוץ, אך בד בבד רמז לקיבוץ כי כדאי להיפגש עם הבעלים ולפרוט את אותן כוונות טובות למשהו ברור ומחייב. בהקשר זה אמר, בין השאר:
"אני לא פה בשביל לתת עצות לנערן, אבל, אה, נערן צריכה ללכת לדעתי לעשות חושבים איך היא מטפלת בעניין הזה, כמובן, למרות שהכוונות הן ברורות, הן נאמרות... אני אמרתי לסרג'יו, סרג'יו תשמע, אני הולך להיפגש עם האנשים, אני רוצה שתגיד לי מה להגיד. אז אם אתה, אני לא הולך להגיד להם מה שאתה לא אומר. מה שאני אומר לכם זה מה שהוא אמר לי להגיד ואני חושב שהוא מתכוון לזה. אה, אז, אז כוונות טובות זה דבר חשוב ואני לא צריך להגיד לכם... צריך לבדוק, לעגן את זה, לעשות עם זה משהו. יש נדמה לי הסכם אני לא נכנסתי עדיין"
(ר' שם, עמ' 9 ש' 20-6).
עולה באופן ברור מעיון בתמליל אותה שיחה, כי נתבע 3 לא הכיר למעשה את פרטי הסכם המכר החדש והוא אמר שעדיין לא התפנה לכך. עם זאת, הוא ציין כי הוא מבין שבאותו הסכם דובר על פרישת התשלום ואמר באופן ברור שהוא מבין מסרג'יו "שאת פריסת התשלום הזאת הוא מתכוון לכבד" (ר' שם, עמ' 10 ש' 2). עוד אמר, שלא ברור האם בנסיבות הקיימות החברה תמשיך להתקיים. כאשר נציגי הקיבוץ שאלו האם בכוונת החברה ללכת לפירוק, הוא השיב בשלילה, אך בד בבד הבהיר - "זה, זה חלק מהשאלה. אם היא תלך לפירוק, זה, זה... מי שמתכוון לעמוד בהתחייבויות שלו עם נערן, זה לא פי.וי.רן אלא הבעלים..." (ר' עמ' 10 ש' 12-11). לא הייתה מחלוקת בין הצדדים באותה שיחה כי החוב של המכירה נותר על חב' מידל איסט, על אף שהחברה היא זו ששילמה את אותו חוב עד אז (ר' שם, דברי נתבע 3 בעמ' 10 ש' 22).