--- סוף עמוד 13 ---
פנתה באופן מפורש בדרישה אלא רק לאחר שהייתה בהריון[51], גרסה זו נתמכה גם בעדות של אסף עינת ורן דור חי.[52]
63. יצוין, כי בעדותה של התובעת בפנינו קיים קושי, שעה שהיא לא הצליחה להבהיר מתי התקיימה שיחת הדרישה לראשונה:
"ש: אוקי. אני רוצה לחזור איתך למשפט שדיברנו עליו בסעיף 11 לכתב התביעה כשאמרו לך שישונו תנאי ההעסקה שלך מה הבנת? שהשכר בסיס שלך ישתנה? שהבונוסים ישתנו? מה ישתנה?
ת: לא הבנתי שום דבר. כי זה לא נאמר לי מפורשות זה נרמז לי.
ש: מתי הבנת שהם לא מתכוונים לשלם לך את הבונוס הרבעוני?
ת: כשהייתי בזמן חופשת הלידה רגע סליחה, אני לא בטוחה אם זה היה בזמן חופשת הלידה או בזמן הזימון לשימוע הזה. לדעתי משהו ב, כשכבר בטוח הייתי בהיריון, זה כאילו קריטי שנייה להיזכר בדיוק? או כשהייתי בהיריון או כשהייתי כבר בחופשת הלידה.
ש: תמקמי אותנו על איזה שהוא תאריך פחות או יותר לא חייב להיות מדויק.
ת: סבבה רק שנייה. רק שנייה. אני חושבת, כן, בפברואר אלפיים ו, לא גם אז הוא לא אמר שזה בוודאות,
ש: אז אני שואל מתי כן פחות או יותר,
ת: אוקי שנייה אני מחפשת. אני חושבת שזה היה בהתכתבות שלנו כשהייתי כבר בחופשת לידה והתכתבנו במיילים ואז בפעם הראשונה הוא אמר רן דור חי כתב בצורה חותכת שהם לא מתכוונים לשלם את זה."
(עמ' 16 לפרוטוקול, קו תחתון הוסף).
64. כך, גם מעדותה של התובעת בהמשך עולה כי היא סברה שתהיה זכאית לבונוס הרבעוני שעה שלא נאמר לה מפורשת כי הוא לא ישולם לה:
"רק שנייה תן לי לסיים בבקשה את הזה. אם הוא לא התאימו לו תנאי ההעסקה שכתובים בחוזה שלי הוא היה צריך לבוא ולהגיד שומעת? מהיום והרגע הדבר הזה לא תקף מהיום והרגע, אנחנו מחליטים שהתנאים שלך הם כאלה וכאלה וכאלה ואני הייתי מחליטה אם זה מתאים לי או לא מתאים לי. בדיוק כמו בשיחה שאני עשיתי בפברואר אז פתאום הציעו לי רגע אולי שנייה נשנה את הבסיס שלך נגדיל את הבסיס שלך ואת הבונוסים נקטין אותם, הוא הציע לי את זה רן דור חי ואני לא הסכמתי אז באים לעובד ואומרים לו ככה הולך להיות מעתה והלאה ונתון להחלטתי אם אני מוכנה המשיך או לא."
(עמ' 20 לפרוטוקול).
65. עם זאת, בניגוד לטענת התובעת, רק ביום 14.4.19 בתגובתה לזימון לשימוע היא התייחסה לתשלום הבונוס הרבעוני. אכן, הצדק עם התובעת, תמוהה בעניינו העובדה כי הנתבעת השאירה את מכתב
--- סוף עמוד 14 ---
תגובה זה של התובעת ללא מענה. יחד עם זאת, בסופו של יום לא נפגע שכרה של התובעת בתקופה המוגנת ולא שונה מודל תשלום הבונוס החודשי כפי ששולם לה קודם לכן[53]. לא ראינו בטענתה במכתב אי הסכמה לוויתור אלא חזרה ממנו. ונסביר.
66. מדובר בתנאי שנקבע בין הצדדים בהסכם ההעסקה אולם מעולם לא יצא מהכוח אל הפועל. התובעת החלה לעבוד בחודש יולי 2017 ורק בחודש פברואר 2019 פנתה לנתבעת רשמית ביחס לכך, לאחר שבמשך תקופה של למעלה משנה וחצי הבונוס החודשי אינו משולם לה. התנהגותה זו של התובעת מחזקת את המסקנה כי התובעת הסכימה לביטול תנאי זה שכן מעולם, כאמור לא שולם לה.
67. חיזוק נוסף לכך מצאנו בגרסתה של התובעת עצמה. התובעת טענה כי פנתה לנתבעת ביחס לתשלום הבונוס הרבעוני בדרך אגב ולא באופן רשמי, מספר פעמים קודם לפברואר 2019. התשובות שקיבלה גרמו לה להבין שאם תעמוד על דרישתה זו, היא עשויה לאבד את מקום עבודתה. טענתה היתה כי הדבר נעשה במרומז אולם כך היא הבינה זאת ועל כן רק כשהיתה מוגנת מפני פיטורים בהיותה בהריון – אזרה אומץ לעמוד על זכותה זו. מדוע אין בידנו לקבל גרסה זו? שכן, היא אינה מתיישבת עם טענת התובעת כי הנתבעת לא הבהירה לה באופן חד משמעי עד לאותו המועד כי לא ישולם לה הבונוס הרבעוני. מעצם טענת התובעת כי חששה לעמוד על זכותה זו בשל תגובות מנהלי הנתבעת, ברור כי הובהר לה שמדובר בתשלום שהנתבעת לא מעוניינת לשלם. כלומר מדובר בתנאי שהנתבעת משנה בהסכם בין הצדדים. דברים אלו מתיישבים עם טענת עדי הנתבעת כי הובהר לתובעת שעמידתה על תשלום זה יביא לשינוי בתנאי ההעסקה כך שיוגדר אירוע באופן שונה.
68. התובעת שידרה לנתבעת בהתנהגותה כי היא אינה עומדת על תשלום הבונוס הרבעוני שכן המשיכה לעבוד ללא הבעת מחאה כלשהי והמשיכה לקבל שכר כפי שקיבלה קודם לכן לפי חישוב בונוס חודשי בלבד. כך הנתבעת לא פעלה לשנות את תנאי ההעסקה והותירה אותם כפי שהיו מתוך הבנה כי הצדדים הגיעו להסכמות חדשות. התנהגות התובעת הצביעה על כך מפורשות. כך שאף אם נרשם בהסכם ההעסקה כי יש לבצע שינויים בכתב אחרת אינם תקפים, הרי שאין מניעה כי שני הצדדים יסכימו לביצוע שינוי בהתנהגות. התנהגות הצדדים ביחס ליישום הסכם ההעסקה אף היא קובעת. ככל שהתובעת היתה עומדת על זכותה או מבהירה כי מדובר בתנאי שאינה מוכנה לשנות – הנתבעת היתה פועלת לבצע את השינוי בהתאם לדין, כפי שניתן לראות שקרה אחרי הבהרת התובעת בפברואר 2019. אולם כאמור – התובעת הסכימה בהתנהגותה לשינוי האמור.
69. לאחר שהיתה מוגנת מפיטורים בתקופת ההיריון, עמדה על זכותה לקבלת הבונוס הרבעוני ובעדותה טענה כי מעולם לא ויתרה עליו, מה שלא מתיישב כאמור עם התנהגותה בזמן אמת. בהתאם, הנתבעת זימנה אותה לשימוע לצורך בחינת תנאי העסקתה. בהבינה כי בתקופה המוגנת לא ניתן יהיה לשנות את תנאי העסקתה של התובעת אלא באישור הממונה על חוק עבודת נשים, זנחה הנתבעת את הרצון לבצע שינוי בשלב זה לאור מועד לידתה הקרוב של התובעת. ממילא לאחר תום התקופה המוגנת עם שובה לעבודה ניתן היה לבצע שינויים בהתאם לדין. התובעת בחרה שלא לבחון האם הנתבעת תפעל כך ומימשה את זכותה להתפטר לצורך גידול בתה.
--- סוף עמוד 15 ---
70. התובעת טענה בסעיף 36 לסיכומיה כי טענת הנתבעת שהבונוס הרבעוני בוטל לאחר מספר חודשים היא טענה חדשה. איננו מקבלים טענה זו. ראשית, האמור מפורט בתצהירי עדי הנתבעת. שנית, התובעת עצמה טענה שפנתה לעדי הנתבעת ביחס לבונוס הרבעוני[54]. במהלך עבודתה קיבלה תשובות לא חד משמעיות ביחס לכך, לטענתה אך לא עמדה על דרישתה כפי שעשתה בפברואר 2019. לטענתה גם לא ויתרה על דרישתה[55], טענה שלא קיבלנו כאמור. מהראיות עולה כאמור כי הצדדים אכן תיקשרו ביחס לבונוס הרבעוני קודם לפברואר 2019 והובהר לתובעת כי מדובר בתנאי שאינו תקף עוד אחרת יגרור שינויים נוספים בתנאי העסקתה. טענת התובעת כי כאשר בדקה לגבי תשלום הבונוס הרבעוני קודם לפברואר 2019 קיבלה איומים ברמיזות כאמור, שלא לעמוד על זכותה אינה מתיישבת הגיונית עם עדותה כי היה ברור לה שמדובר בבונוס שישולם לה[56].
71. להשלמת התמונה, נציין כי גם במסגרת מכתב ההתפטרות התובעת לא הציגה כל דרישה בנוגע לתשלום הבונוס הרבעוני. נציין כי גם מתגובת התובעת למכתב הזימון לשימוע לא התרשמנו שהיה קיים קושי לפנות אל נציגי הנתבעת, הרי התובעת העידה בעצמה כי ישבה חודש בחודשו עם אסף עינת לצורך בדיקת היקף האירועים אשר היוו בסיס לתשלום הבונוס החודשי ולא הזכירה דבר ביחס לבונוס הרבעוני.
72. הנה כי כן, מסקנתנו היא שתנאי עבודתה של התובעת הנוגעים לבונוס הרבעוני שונו מהקבוע בהסכם ההעסקה, כך שלא שולם מעולם לאורך כל תקופת העסקתה והתובעת הסכימה לכך בהתנהגותה באופן המהווה ויתור על זכותה לקבל את הבונוס הרבעוני. השינוי הנוסף שביקשה לעשות עת חזרה בה למעשה מהסכמתה לוויתור על הבונוס הרבעוני ודרשה את תשלומו באופן רטרואקטיבי, הביא לזימונה לשימוע לצורך בחינת תנאי העסקתה – כך שהנתבעת לא קיבלה את ביטול השינוי שביקשה התובעת לבצע בתנאי העסקתה אולם בשל היות התובעת בתקופה מוגנת בשל הריונה – לא פעלה לשנות דבר מתנאי העסקתה, אך אין בכך כדי לבטל את ההסכמות ביחס לוויתור על הבונוס הרבעוני שהשתכללו עוד קודם להיות התובעת בהריון, כפי שפירטנו לעיל.
73. כאמור, התובעת טענה כי עדותו של מר עינת היתה לא קוהרנטית וכי הוא שב וטען בתשובה להרבה שאלות כי אינו זוכר את הדברים. יחד עם זאת, קביעתנו מבוססת על מארג הראיות בכללותו ובעיקר על גרסת התובעת בעצמה.
74. על יסוד כלל המקובץ, התובעת אינה זכאית לתשלום הבונוס הרבעוני, ותביעתה ביחס לכך נדחית.
רכיבי תביעה נוספים
75. לאחר שקבענו כי הבונוס החודשי ששולם לתובעת מהווה חלק מהשכר הקובע וקבענו כי התובעת אינה זכאית לתשלום בונוס רבעוני – נתייחס ליתר רכיבי התביעה: השלמת הבונוס החודשי אשר
--- סוף עמוד 16 ---
לטענת התובעת שולם לה בחסר, השלמת הפרשות לקופת הפנסיה והפיצויים של התובעת, פדיון דמי הבראה ופדיון דמי חופשה.
השלמת הבונוס החודשי
76. התובעת טענה כי למרות שאסף עינת מסר לה את גובה הבונוס החודשי המגיע לה באותו חודש, היא סמכה על חישוביו ולא בדקה זאת בעצמה. אך, היא ציינה כי קיבלה בונוסים חודשיים בסך כולל של 214,650 ₪, והתברר לה בדיעבד כי על הנתבעת לשלם לה בונוסים חודשיים בסך של 239,325.36 ₪. התובעת ערכה חישוב בטבלה מפורטת בכתב התביעה, בהתאם לנתונים המופיעים בה דרשה תשלום סך של 24,675 ₪ בגין הפרש בונוסים חודשיים שלא שולמו לה[57].
77. בסיכומיה, טענה התובעת כי הנתונים המוצגים על ידה הם נתונים תקינים וזאת משום שרן דור חי אישר את נכונות הנתונים במעמד ישיבת ההוכחות ועל אף שניסה לתקן את עדותו, בפועל אישר את הנתונים שבידי התובעת[58].
78. עוד טענה התובעת בסיכומיה כי הנתבעת הכחישה בהגנתה את נתוני המכירות שצוינו בטבלה שפירטה התובעת בתביעתה, אך במקביל הודתה כי הנתונים נמצאים בידיה אך בחרה שלא להציג אותם. זאת ועוד, התובעת הפנתה אל ההלכה שנפסקה בע"א 548/78 שרון נ' לוי, פד"י לה (1) 736, לפיה הימנעות בעל דין מלהציג ראיה הנמצאת בהישג ידו מקימה חזקה לפיה אותה ראייה תפעל לרעתו.
79. הנתבעת טענה כי לפי נתוני המכירות שבידיה, כל רכיבי הבונוס החודשי שולמו לתובעת, וזאת כפי שהתובעת בעצמה ציינה, הבונוס חושב מידי חודש בחודשו בישיבה משותפת בינה ובין מר עינת, לפי נתוני המכירות שהוצגו לתובעת וחושבו במשותף. עוד טענה הנתבעת כי הנתונים שהציגה התובעת אינם ברורים כלל ועיקר[59].
80. בתצהירו של אסף עינת, כאמור, הוצגה טבלת סיכום חודשים על פיה נערך חישוב הבונוס החודשי של התובעת. עוד צינה הנתבעת כי התובעת מעולם לא פנתה אליה בטענה על חסרים בתשלום הבונוס החודשי שכן החישוב נערך לפי נתונים שהתובעת עצמה בדקה. גם במסגרת תגובתה לזימון לשימוע, התובעת לא העלתה טענה ביחס לאמור. מר עינת טען כי מדובר בטענה שנולדה רק לאחר הגשת התביעה[60].
81. הנתבעת טענה כי סכומי המכירות החודשיים שצוינו בטבלה בכתב בתביעה אינם תואמים את נתוני המכירות לפיהם חושבו הבונוסים החודשיים בתלושי השכר. הנתבעת הפנתה לדיון ההוכחות אשר במסגרתו נאמר כי גם כאשר היה פער מסוים (לשיטתה של התובעת), נציג הנתבעת היה דואג לתקן ולשלם לתובעת את הבונוס החודשי בהתאם להסכמות בין הצדדים. זאת ועוד, התובעת ציינה שהיא
--- סוף עמוד 17 ---
ערכה את הטבלה האמורה על בסיס מיילים ולא צירפה אותם. ומשכך, הנתבעת טענה כי הימנעות מהבאת ראיות ו/או אי הבאת עד רלוונטי, אמורה לפעול לחובת מי שנמנע מהבאתו[61].
הכרעה
82. כבר נציין, כי לא מצאנו שהתובעת הוכיחה את זכאותה להשלמת הבונוס החודשי. אכן, הצדק עם התובעת, לנתבעת יש את כל הנתונים הרלוונטיים ביחס למודל תשלום הבונוס והיקף האירועים. עם זאת, הנטל במקרה דנן, כמקובל במשפט האזרחי מוטל על התובעת. התובעת לא צירפה את המסמכים אשר שימשו כבסיס לחישוב שערכה בכתב התביעה, למרות שהעידה כי קיימים בידיה מסמכים ותחשיבים על בסיסם ביצעה את התחשיב. יוער כי גם אם סברה התובעת כי יש להורות לנתבעת לגלות את הנתונים לגבי תחשיב הבונוסים שלה, עמדו לתובעת כלים משפטיים בדמות בקשה לגילוי מסמכים לעשות כן, אך היא לא פעלה כך. ככל שהיתה מצרפת את הבסיס לחישובה, ניתן היה לבחון אותו. וככל שהנצבת לא היתה מציגה בסיס נתונים אחר – ניתן היה לקבוע כי בסיס הנתונים של התובעת לא נסתר. אולם התובעת כאמור הציגה טבלה מוגמרת ולא את הנתונים על בסיסם חושבה.
83. נציין, כי אין חולק שהתובעת קיימה עם אסף עינת פגישות תכופות, על אף שטענה כי אישרה את הסכומים של האירועים[62] וסמכה על התחשיב של אסף עינת. לצד זאת, טענה כי היא לא בדקה את התשלומים שבוצעו במסגרת התלוש. על כן, לא ניתן לשלול כי בזמן אמת התובעת סברה כי התשלומים בנוגע לבונוס החודשי שולמו לה בהתאם להסכמות עמה. לתובעת הייתה ידיעה קונסטרוקטיבית על כמות האירועים והסכומים שהתקבלו בגינן, התובעת פירטה את המידע בכתב התביעה. לא מצאנו כאמור, כי התובעת לא יכולה היתה לפנות או לבקש תיקון זה או אחר במהלך העבודה שעה שהתובעת עצמה טענה כי אם היו פערים, התיקון נעשה בזמן אמת[63].
84. בנוסף נציין כי לא התרשמנו מעדותו של רן דור חי כי אישר את הנתונים המופיעים בטבלה בכתב התביעה כפי שטענה התובעת[64].
85. משהנטל נמצא על כתפי התובע והיא לא הביאה את מסד הנתונים עליו ביססה את תחשיבה כאשר במקביל אישרה כי חישוב הבונוס החודשי נעשה במשותף איתה חודש בחודשו ותוקן על פי הערותיה בזמן אמת, הרי שתביעתה של התובעת ברכיב זה נדחית.
הפרשות לפנסיה
--- סוף עמוד 18 ---
תמצית טענות הצדדים
86. התובעת טענה כי לצורך השכר הקובע שלה, יש לקחת בחשבון את השכר הבסיסי, גמול השעות הנוספות הגלובליות ואת העמלות המגיעות לה על פי הסכם ההעסקה[65].
87. בסיכומיה, טענה כי למרות שבסעיף 10 להסכם ההעסקה נרשם כי הבונוסים משולמים כתמריץ, ההלכה פסוקה קובעת כי בחינת תשלום רכיב מסוים תעשה בהתאם למהותו של אותו רכיב ולא בהתאם להגדרה שניתנה לו במסגרת הסכם ההעסקה (ר' דב"ע מב/ 44-3 (ארצי) גולדברג נ' עיריית בת ים, פד"ע יג(1) 338 (1982)). עוד ציינה התובעת כי נקבע בפסיקה שבשעה שרכיב כלשהו הוא רכיב סוציאלי, הרי שמדובר בזכות קוגנטית שלא ניתן להתנות עליה ולפיכך, אין נפקות להסכמת הצדדים לפיה לא יופרשו לגביו הפרשות סוציאליות. התובעת הפנתה אל ע"ע 575/06 בן צבי נ' אלדר שני טכנולוגיה שותפות רשומה, 29.5.2008[66].
88. התובעת טענה כי מדוחות הפנסיה שלה עולה כי הנתבעת ביצעה הפרשות רק על שכר הבסיס והשעות הנוספות הגלובליות[67]. לדידה של התובעת יש להחיל את צו ההרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה 2011 (להלן – צו ההרחבה) אשר לפיו היה על הנתבעת להפריש לה 12.5% גם על הבונוסים שהייתה זכאית להם. התובעת צירפה טבלה המפרטת את האמור ולאחר הפחתת 4,286 ₪ שקיבלה בגין פיצויים בתלוש 10/19 ו-1,260 ₪ שהועברו ע"י הנתבעת לטובת התובעת לחברת 'הפניקס', תבעה התובעת פיצוי בסך של 34,200 ₪[68].
89. הנתבעת טענה כי ההפרשות הפנסיוניות הן על שכר הבסיס וגמול השעות הנוספות בלבד. וזאת על פי החוק ולפי ס' 4 להסכם ההעסקה. צוין כי הבונוסים ששולמו לתובעת היו מותנים בעמידה ביעדי מכירות, אשר בהתאם להוראות הדין והפסיקה הם אינם נחשבים לשכר עבודה לעניין חישוב הפרשות לקופות גמל[69].
90. הנתבעת טענה עוד כי בהתאם לצו ההרחבה, תקרת השכר המבוטח היא השכר הממוצע במשק, ומשכך, התובעת אינה יכולה להיות זכאית להפרשות לקופות גמל מעבר לשכר הממוצע במשק גם אם תוכיח כי הבונוסים נחשבים כשכר עבודה[70].
הכרעה
91. בהסכם ההעסקה של התובעת ההפרשות לפנסיה מוגדרות משכר היסוד בלבד. אף על פי כן בוצעו ההפרשות גם מהשעות הנוספות הגלובליות לבקשת התובעת ובהסכמת הנתבעת. בהעדר הסכם מיטיב בין הצדדים לעניין הפקדות לקרן הפנסיה, את חובת המעסיק לבצע הפרשות לקרן הפנסיה