--- סוף עמוד 4 ---
הרבעוני". ומשכך, טענה התובעת כי דברים אלה מהווים הודאת בעל דין לפיה היא זכאית הן לבונוס חודשי והן לבונוס רבעוני[13].
23. עוד טענה התובעת כי רף הבונוסים שנקבע היה נמוך ובהתאם לכך, כבר מהחודש הראשון לעבודתה ובהמשך כל תקופת העסקתה, הייתה זכאית לבונוס חודשי כלשהו. לכן לטענתה מדובר למעשה בבונוס פיקטיבי שמהווה חלק משכרה הרגיל[14].
24. הנתבעת טענה כי כשהתובעת נקלטה לעבודה, העסק היה בחיתוליו וכלל חלל אחד בלבד. בהתאם, יעדי המכירות של התובעת נקבעו על בסיס הערכה ראשונית בלבד, תוך הבהרה כי התכנית נתונה לשינויים ותקפה לחצי שנה בלבד[15]. מאחר ופוטנציאל מכירות האירועים במתחם לא היה ידוע, לא התעקשה הנתבעת על הגדרת "אירוע", שילמה לתובעת מידי חודש בחודשו בונוסים חודשיים על ההכנסות מכל האירועים, גם בגין אירועים שנמכרו על ידי עובדים אחרים, ואף לא התעקשה כי ייתנו בונוסים על אירועים שהתקיימו בשעות דלילות בלבד. לאור האמור, בהסכם ההעסקה צוין שטבלת הבונוסים תקפה לחצי שנה ולאחר מכן תבחן מחדש בהתאם לצרכי העבודה ולנתוני המכירות, מה שמשקף שתשלומי הבונוסים תלויים בשינויים שיחולו בהמשך פעילות המקום[16].
25. בסיכומיה, טענה הנתבעת כי התובעת אימצה לעצמה הגדרה מרחיבה מאוד למונח "אירוע", לפיה כל שולחן שנסגר מראש נחשב לשיטתה ל"אירוע" המזכה בבונוס. עוד טענה כי התובעת היתה הראשונה שהועסקה בתפקיד זה אצלה ועל כן התפקיד לא היה מוגדר קודם לכן. מאחר והיה מדובר בעניין ראשוני, ההנחה היתה שמדיניות תשלום הבונוסים תיבחן בהמשך לפי הביצועים והנתונים שיאספו[17]. הנתבעת טענה כי התובעת אינה עובדת מוחלשת, היא בעלת שני תארים בתקשורת ועסקה בתחום השיווק בעבר[18], ומשכך, ידעה היטב על מה היא חותמת ואין מחלוקת כי התנאים שהוגדרו בהסכם ההעסקה שלה היו מוגבלים לתקופה קצרה [19].
26. הנתבעת טענה כי הבונוס החודשי היה מותנה בתנאי – עמידה ביעדי מכירות חודשיים שנקבעו בהסכם ההעסקה, ועל כן, בהתאם לדין, אינו מהווה חלק מהשכר הקובע של התובעת. כך גם נקבע מפורשות בהסכם ההעסקה, שהבונוסים אינם חלק מהשכר ועל כן אין בגינם הפרשות סוציאליות.
האם הבונוס ששולם לתובעת הוא חלק משכרה הקובע?
27. התובעת טענה כי ראתה בתשלום הבונוס חלק אינטגרלי משכרה. הכלל הוא כי הנטל להוכיח שתוספת המשולמת לעובד היא פיקטיבית, מוטל על הטוען זאת. עוד נקבע כי בכדי שתשלום