--- סוף עמוד 19 ---
יש לבחון בהתאם להגדרת "שכר" בצו ההרחבה. שם, בסעיף 6(ב) נקבע "השכר המבוטח של העובד לצורך ביצוע ההפרשות הוא שכר העובד ורכיביו כמשמעם בחוק ובתקנות פיצויי פיטורים, עד התקרה המפורטות בסעיף קטן ג'". עוד בהתאם למפורט בצו ההרחבה, תקרת השכר להפקדות לקרן פנסיה על פי סעיף 6(ג), היא השכר המשולם לעובד או השכר הממוצע במשק, לפי הנמוך.
92. כעת, עלינו לבחון מהם רכיבי שכר עבודה בחוק פיצויי פיטורים. רכיבי השכר שיובאו בחשבון לעניין חישוב פיצויי פיטורים נקבעו בתקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) התשכ"ד-1964, והם: שכר יסוד; תוספת ותק; תוספת יוקר המחיה; תוספת משפחה; תוספת מחלקתית או תוספת מקצועית. בתקנה 1(ג) שם נקבע כי "לא היה שכר העובד משתלם לפי הרכיבים המנויים בתקנת משנה (א) או לפי חלק מהם, יובא בחשבון שכרו שכר העבודה הרגיל ללא תוספות".
93. קבענו לעיל כי הבונוס החודשי ששולם לתובעת הוא חלק אינטגרלי משכר היסוד שלה. השכר המבוטח של התובעת היה 7,000 ₪ [71]. נציין כי עיון בנספח ט' לתצהירה- דו"ח הפרשות פנסיוניות, מלמד כי בחודשים 8/2017 – 12/2017 המשכורת שעל בסיסה הופקדו הכספים הייתה נמוכה, לצד זאת, ניכר שלאחר מכן בוצעו הפקדות נוספות. התובעת לא טענה כי יש חסרים בהפקדה זו.
94. יצוין, כי צירוף הבונוס החודשי לשכר המבוטח של התובעת אשר כולל, שעות נוספות גלובליות, מעלה כי שכרה של התובעת היה גבוה משמעותית מהשכר הממוצע במשק, על כן, התובעת זכאי להפרשות לפנסיה על הפער בין השכר הממוצע במשק בתקופת העסקתה ובין השכר המבוטח בסך 7,000 ₪.
95. אין חולק כי לתובעת היתה קיימת קופת פנסיה בתחילת עבודתה בנתבעת ועל כן, בהתאם להוראות צו ההרחבה, התובעת זכאית להפקדות לקופת הפנסיה מיום עבודתה הראשון. כך, שבתחשיב זכויותיה של התובעת לפנסיה יש להביא בחשבון גם את חודש 7/17, עם זאת התובעת עבדה רק 13 ימים בפועל וזאת מיום 12.7.17. עיון בדו"ח ההפקדות מחברת ביטוח הפניקס מעלה כי עבור חודש זה הנתבעת לא ביצעה הפקדות. התובעת זכאית להפקדות על פי הפירוט הבא:
מס' חודש שכר מבוטח השכר הממוצע במשק פער בין השכר המבוטח לבין השכר הממוצע במשק תחשיב לפי 12.5%
1 יול-17 3,640 4,962 1,322 165
2 אוג-17 7,000 9,543 2,543 318
3 ספט-17 7,000 9,543 2,543 318
4 אוק-17 7,000 9,543 2,543 318
5 נוב-17 7,000 9,543 2,543 318
6 דצמ-17 7,000 9,543 2,543 318
7 ינו-18 7,000 9,802 2,802 350
8 פבר-18 7,000 9,802 2,802 350
9 מרץ-18 7,000 9,802 2,802 350
10 אפר-18 7,000 9,802 2,802 350
11 מאי-18 7,000 9,802 2,802 350
12 יונ-18 7,000 9,802 2,802 350
13 יול-18 7,000 9,802 2,802 350
14 אוג-18 7,000 9,802 2,802 350
15 ספט-18 7,000 9,802 2,802 350
16 אוק-18 7,000 9,802 2,802 350
17 נוב-18 7,000 9,802 2,802 350
18 דצמ-18 7,000 9,802 2,802 350
19 ינו-19 7,000 10,139 3,139 392
20 פבר-19 7,000 10,139 3,139 392
21 מרץ-19 7,000 10,139 3,139 392
22 אפר-19 7,000 10,139 3,139 392
23 מאי-19 7,000 10,139 3,139 392
סה"כ 7,920
96. בהתאם לקביעתנו לעיל, התובעת זכאית לתשלום הפרשי ההפרשות לפנסיה ולפיצויים בסך 7,920 ₪.
פיצוי בגין פגיעה בדמי לידה
התובעת טענה כי אי תשלום הבונוס הרבעוני פגע בגובה דמי הלידה שלה שכן הוא לא נלקח במסגרת חישוב דמי הלידה המגיעים לה. התובעת טענה כי אילו הנתבעת שילמה לה את הבונוס הרבעוני, אזי דמי הלידה שלה היו עומדים על סכום של 78,135.75 ₪, אולם משלא שולמו לה, היא קיבלה דמי לידה בסך של 68,737 ₪ בלבד. משכך, התובעת תבעה פיצוי בגובה הנזק שנגרם לה בגין רכיב זה בסך של 9,399 ₪[72].
97.
--- סוף עמוד 21 ---
הנתבעת טענה כי גם אם דמי הלידה נפגעו עקב אי תשלום הבונוס הרבעוני, אין לכך כל קשר לנתבעת. גם אם תתקבל טענת התובעת לגבי גובה הבונוסים הרבעוניים, עליה לתבוע את ההפרשים מהביטוח הלאומי[73].
הכרעה
98. לאור המסקנה אליה הגענו לעיל לפיה התובעת אינה זכאית לתשלום הבונוס הרבעוני, אין מקום לפסוק לתובעת פיצוי ברכיב זה. על כן, תביעתה של התובעת ברכיב זה נדחית. מכל מקום נציין כי מקובלת עלינו טענת הנתבעת, כי משדמי לידה אינם משולמים על ידי המעסיק אלא על ידי המוסד לביטוח לאומי, ככל שהיה נמצא הפרש בתשלום השכר, היה על התובעת לפנות לקבלת ההשלמה מהמוסד לביטוח לאומי ולא מהנתבעת.
פדיון דמי הבראה
99. התובעת טענה כי היה על הנתבעת לשלם לה דמי הבראה עבור 12.5 ימים השווים ל- 4,725 ₪ לפי תקופת העסקה של שנתיים ושלושה חודשים. אומנם, על פי האמור בסעיף 17 להסכם ההעסקה, דמי ההבראה היו צריכים להיות משולמים בפריסה חודשית בסכום קבוע של 200 ₪, אולם, כפי שעולה מתלושי השכר, נטען כי הנתבעת לא שילמה סכום קבוע מידי חודש אלא בעקבות דרישת התובעת בעניין, הנתבעת שילמה לה סך של 3,496.5 ₪. משכך, התובעת עתרה לתשלום יתרת דמי ההבראה המגיעים לה בסך של 1,228.5 ₪[74].
100. הנתבעת טענה כי היא שילמה לתובעת דמי הבראה בהתאם לזכאותה[75]. הנתבעת טענה באמצעות תצהירו של מר אסף עינת, כי בהתאם לתלוש חודש 7/2019, התובעת קיבלה סך של 3,496.5 ₪ בגין דמי הבראה[76].
101. זאת ועוד, הנתבעת ציינה בסיכומיה, כי התובעת עבדה 23.5 חודשים בלבד שמזכים אותה ב- 10.75 ימי הבראה בלבד. בחודש 7/2017 התובעת עבדה חצי חודש, ומחודש 8/2017 ועד שיצאה לחופשת לידה בחודש 6/2019 מדובר ב 23 חודשים בלבד. הנתבעת טענה כי התובעת לא עבדה במשרה מלאה וקיבלה תשלום יחסי כפי שנקוב בתלוש שכרה לחודש 7/2019. לכן, התובעת קיבלה דמי הבראה בהתאם לזכאותה (83% משרה בשנה הראשונה, ו-85% משרה בשנה השנייה)[77].
הכרעה
102. ראשית, נציין כי בהתאם להסכם ההעסקה, התובעת הייתה אמורה לעבוד במשרה מלאה, היקף המשרה של התובעת הוגדר כ- 6 ימים בשבוע, 43 שעות בשבוע. עם זאת, עיון בתלושי השכר
--- סוף עמוד 22 ---
של התובעת מעלה כי היקף שעות העבודה של התובעת, חודש בחודשו, לרוב היה נמוך מהיקף עבודה במשרה מלאה, למעט חודשים 8/17, 11/17, 12/17, 1/18, 7/18, 10/18, 1/19. יוער כי חודש בחודשו התובעת קיבלה גם תשלום עבור שעות נוספות גלובליות, לא נטען בשום שלב בהליך כי התובעת לא עבדה כפי שסוכם עמה. מנגד, התובעת לא טענה כי תלושי השכר אינם משקפים את היקף עבודתה.
103. בשונה מצו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, בהסכם העסקתה נקבע כי דמי הבראה ישולמו לה בפריסה חודשית בסך 200 ₪ לחודש, כך שעל פניו היתה זכאית לקבל תשלום בסך 200 ₪ כפול 24 חודשי העסקתה ללא קשר לצו ההרחבה האמור שההסכם כלל לא הפנה אליו. זאת בהתבסס על משרה מלאה. כך שמדובר בסכום של 4,800 ₪. בפועל, התובעת קיבלה תשלום דמי הבראה רק בתום התקופה בחודש יולי 2017 ולפי היקף משרתה בהתאם לתלושי השכר, כך ששולמו לה סך של 3,496.5 ₪.
104. בדיקת היקף משרתה של התובעת בתלושי השכר מעלה כי החישוב של הנתבעת ביחס להיקף המשרה הוא נכון, ועל כן התשלום בוצע בהתאמה להיקף המשרה שביצעה התובעת בפועל ולא לפי היקף משרה מלאה שכן אין חולק כי לא עבדה בהיקף זה. לאור האמור תביעת התובעת לתשלום הפרש דמי הבראה – נדחית.
פדיון דמי חופשה
105. התובעת טענה כי מתלוש השכר האחרון עולה כי נותרו לזכותה 2.34 ימי חופשה. התובעת טענה כי בהתאם לשכרה, יום עבודתה שווה 318 ₪, לפיכך, על הנתבעת לשלם לה סך של 744 ₪ בגין פדיון ימי חופשה[78]. בסיכומיה, טענה התובעת כי אמנם הנתבעת טענה כי נפלה טעות בתלוש השכר של התובעת לחודש האחרון, אך לאור העובדה כי לא הוצג פנקס חופשות, התובעת זכאית למלוא התשלום בגין רכיב זה.[79]
106. הנתבעת טענה כי הצבירה בתלוש האחרון אינה נכונה, מכיוון שמדובר בימי חופשה שנצברו בגין תלוש גמר חשבון ואין חולק כי התובעת לא עבדה לאחר יולי 2019[80]. עוד טענה הנתבעת כי על התובעת להחזיר ימי חופשה שקיבלה ואינה זכאית להם.
הכרעה
107. סעיף 5 (א)(3) לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 (להלן- חוק חופשה שנתית) קובע כי ימי תקופת לידה והורות לא יבאו במניין ימי החופשה. סעיף 5 (ב) לחוק חופשה שנתית קובע "חלו ימים מן האמורים בסעיף קטן (א) בימי החופשה, יראו את החופשה כנפסקת לאותם הימים, ויש להשלימה ככל האפשר תוך אותה שנת עבודה."
108.
--- סוף עמוד 23 ---
בחודש עבודתה האחרון 7/19 התובעת צברה 1.7 ימים, צבירה חדשה זו משתקפת מתוך תלוש השכר של התובעת לחודש זה ואף שולמה לתובעת באותו תלוש. בתלוש גמר חשבון מחודש 10/19 אכן ניכר כי שולמו לתובעת רק פיצויי פיטורים, עם זאת נרשמה צבירה של 1.7 ימים. על כן, מקובלת עלינו הטענה של הנתבעת כי הצבירה נעשתה על בסיס טעות טכנית. הטענה ביחס לטעות עלתה כבר בכתב ההגנה של הנתבעת. התובעת לא סתרה את הטענה, ולא מסרה גרסה בתצהירה ביחס לכך, אלא התייחסה לכך רק בסיכומים. עיון בצבירת החופשה של התובעת בתלושי השכר מעלה כי נעשתה באופן תקין חודש בחודשו לרבות ניצול ותשלום עבור חופשה בעבור ניצולה. לאור האמור, תביעת התובעת ביחס לכך – נדחית.
סוף דבר
תביעתה של התובעת מתקבלת באופן חלקי כך שעל הנתבעת לשלם לתובעת השלמת חלף הפרשות לפנסיה בסך 7,920 ₪. בנסיבות העניין ולנוכח העובדה שמרבית התביעה נדחתה, אין צו להוצאות.
109. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין אצל הצד המבקש לעשות כן.
ניתן היום, כ' תשרי תשפ"ד, (05 אוקטובר 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
מר יואל מלי,
נציג ציבור מעסיקים קארין ליבר לוין,
שופטת
________________________________________
[1] נספח א' לתצהירה של התובעת.
[2] נספח ב' לתצהירה של התובעת.
[3] נספח ד' לתצהירה של התובעת.
[4] נספח ה' לתצהירה של התובעת.
[5] נספח ו' לתצהירה של התובעת.
[6] ס' 20 – 24 לכתב התביעה, נספח ט' לכתב התביעה. נספח ח' לתצהירה של התובעת.
[7] סעיף 28 לכתב התביעה.
[8] סעיף 32 לכתב התביעה.
[9] סעיף 37 לכתב התביעה.
[10] סעיפים 2 – 3 וכן 8 ו-10 לתצהירה וכך גם סעיפים 6 – 7 לכתב התביעה.
[11] סעיף 5 לתצהירה של התובעת.
[12] סעיף 6 לתצהירה של התובעת.
[13] סעיפים 17 – 22 לסיכומים.
[14] ס' 73 – 84 לסיכומיה
[15] ס' 15 – 16 לכתב ההגנה, סעיף 15 לתצהירו של אסף עינת. סעיף 70 לתצהירו של רן דור חי
[16] סעיפים ס' 16 – 20 לכתב ההגנה. סעיפים 16 – 18 לתצהיר של אסף עינב וסעיפים 71 –73 לתצהיר של רן דור חי.
[17] ס' 29 – 31 לסיכומיה
[18] ר' עמ' 4 לפרוטוקול
[19] ר' עמ' 6 לפרוטוקול.
[20] עמ' 4 לפרוטוקול דיון, ר' סעיף 23 לסיכומי הנתבעת.
[21] ר' סעיף 8 להסכם העסקה של התובעת.
[22] סעיף 5 להסכם העסקה.
[23] סעיף 6 להסכם העסקה.
[24] סעיף 27 לכתב התביעה.
[25] סעיף 46 לתצהיר מר עינת.
[26] ר' עדותו של דן דור חי עמ' 71 שורות 16 – 17. הפרוטוקול לא ממוספר ולכן ספירה הוספה.
[27] ר' פרוטוקול עמ' 5 שורות 32 – 34.
[28] פרוטוקול עמ' 50, עדותו של אסף עינת, שורות 8 – 9. ור' גם עדותו של רן דור חי שורה שנייה מהסוף בעמ' 69.
[29] קו התחתון הוסף.
[30] פיסקה אחרונה במכתב זימון לשימוע.
[31] פרוטוקול עמ' 5.
[32] סכום סך הבונוסים ששולמו לתובעת בתלושי בשכר מסתכם בסך 214,650 ₪ ובחלוקה ל-23 חודשים בהם שולם לה בונוס, הסכום הממוצע לחודש הוא 9,332 ₪.
[33] סעיף 7 להסכם העסקה.
[34] סעיף 13 לתצהיר התובעת.
[35] סעיף 16 לתצהיר התובעת.
[36] ר' פסקה אחרונה בעמוד הראשון וכן 2 פסקאות ראשונות לעמוד השני במכתב זימון לשימוע.
[37] ס' 37 – 59 לסיכומיה
[38] ס' 23 – 26 לסיכומיה
[39] סעיף 27 – 33 לסיכומיה.
[40] ר' עמ' 11 ו־13 לפרוטוקול .
[41] ר' עמ' 20 לפרוטוקול
[42] ר' עמ' 13 – 16 לפרוטוקול.
[43] סעיפים 24 – 27 לכתב ההגנה. סעיף 23 - 24 לתצהירו של אסף עינב וסעיף 77- 78 לתצהירו של רן דור חי.
[44] סעיפים 28 – 30 לכתב ההגנה. סעיף 30 – 32 לתצהירו של אסף עינב. סעיף 83 לתצהירו של רן דור חי.
[45] סעיף 34 לתצהירו של אסף עינב, סעיפים 31 – 34 לכתב הגנה.
[46] ס' 35 – 38 לכתב ההגנה, סעיפים 36 – 38 לתצהירו של אסף עינת.
[47] ר' עמ' 35-36 לפרוטוקול, ס' 39 – 46 לסיכומיה.
[48] ס' 62 – 66 לסיכומיה של הנתבעת.
[49] עמ' 66-68 לפרוטוקול.
[50] סעיפים 12 – 13 לתצהירה של התובעת.
[51] עמ' 16 לפרוטוקול, סעיף 44 לסיכומי התובעת.
[52] עמודים 11 – 12 לפרוטוקול, רק גם סעיפים 41 – 43 לסיכומי התובעת ובמקביל סעיפים 48 – 50 לסיכומי הנתבעת. וכך סעיפים 43 – 44 לסיכומי הנתבעת.
[53] ר' גם מכתב תגובה של הנתבעת מחודש 8/19, סעיף 3.
[54] עמ' 13 לפרוטוקול.
[55] עמ' 18-19 לפרוטוקול.
[56] עמ' 13 לפרוטוקול.
[57] סעיפים 29 – 32 לכתב התביעה. סעיפים 35 – 37 לתצהיר התובעת.
[58] ר' סעיפים 60 – 67 לסיכומי התובעת.
[59] ס' 60 – 63 לכתב ההגנה, סעיפים 44 – 48 לתצהירו של אסף עינת.
[60] ר' שם – תצהירו של אסף עינת.
[61] ס' 79 – 93 לסיכומי הנתבעת.
[62] פרוטוקול עמ' 8. שורה 14.
[63] פרוטוקול עמ' 10 וכן עמ' 11 למעלה.
[64] עמודים 62-63 לפרוטוקול.
[65] סעיף 10 לכתב התביעה. סעיפים 40 – 43 לתצהיר.
[66] סעיפים 69 – 72 לסיכומי התובעת.
[67] העתק דוחות הפנסיה מצורף לכתב התביעה כנספח י', נספח י"א לתצהיר, ס' 33 – 34 לכתב התביעה.
[68] ס' 33 – 39 לכתב התביעה.
[69] סעיף 50 לתצהירו של אסף עינת.
[70] ס' 64 – 67 לכתב ההגנה
[71] ר' פרוטוקול עמ' 22, שורות 1 – 2. נספח ט' לתצהירה של התובעת.
[72] ס' 40 – 41 לכתב התביעה. סעיפים 46 – 47 לתצהירה. העתק אישור דמי לידה שקיבלה התובעת מצורף כנספח יג', העתק חישוב סכום דמי לידה מצורף כנספח יד'.
[73] סעיפים 68 – 69 לכתב ההגנה
[74] סעיף 42 – 44 לכתב התביעה
[75] סעיף 70 לכתב ההגנה
[76] סעיף 53 לתצהירו של אסף עינת.
[77] סעיפים 110 – 112 לסיכומיה הנתבעת.
[78] ס' 45 – 47 לכתב התביעה
[79] סעיפים 90 – 92 לסיכומי התובעת.
[80] ס' 71 – 72 לכתב ההגנה. סעיף 113 לסיכומי הנתבעת.