בית דין אזורי לעבודה בתל אביב -יפו
סע"ש 31831-01-20
05 אוקטובר 2023
לפני:
כב' השופטת קארין ליבר-לוין
נציג ציבור (מעסיקים) מר יואל מלי
התובעת:
שיר סטי סיבוני
ע"י ב"כ: עו"ד משה בן שימול
–
הנתבעת:
וויסקי בר מוזיאון בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד אליסף אוחיון
פסק דין
לפנינו תביעתה של גב' שיר סטי סיבוני (להלן- התובעת) לתשלום זכויות שונות הנובעות מתקופת העסקתה בוויסקי בר מוזיאון בע"מ (להלן – הנתבעת). עיקר המחלוקת בין הצדדים עוסקת בזכאותה של התובעת לתשלום בונוס רבעוני. להלן נפרט את הנדרש.
°
העובדות שאינן במחלוקת
1. התובעת הועסקה בנתבעת כמנהלת שיווק.
2.
--- סוף עמוד 1 ---
הנתבעת היא חברה פרטית המפעילה מתחם המשלב בין בר למוזיאון וויסקי. המתחם כולל מספר חללים, בין היתר לקיום אירועים.
3. התובעת החלה לעבוד בנתבעת ביום 12.7.2017 והשתכרה שכר חודשי בסך 5,500 ₪, בתוספת גמול שעות נוספות גלובליות בסך 1,500 ₪. כמו כן היתה זכאית לתשלומי בונוס בהתאם להסכמות בין הצדדים כמפורט להלן.
4. בעת קליטתה לעבודה, חתמו הצדדים על הסכם העסקה מיום 12.7.17 (להלן- הסכם ההעסקה)[1]. בסעיפים 6-7 להסכם ההעסקה פורטו יעדי מכירות מינימליים המזכים בתשלום בונוס כדלקמן:
א. בונוס חודשי – בחודש שבו סכום המכירות מאירועים יעמוד על לפחות 50,000 ₪ ישולם בונוס חודשי, לפי טבלת בונוסים שצורפה כנספח להסכם ההעסקה (להלן- בונוס חודשי).
ב. בונוס רבעוני – ברבעון שבו סכום המכירות מאירועים הממוצע לחודש יעמוד על לפחות 155,000 ₪ ישולם בונוס רבעוני בהתאם לטבלת הבונוסים שצורפה כנספח להסכם ההעסקה (להלן -בונוס רבעוני).
5. להסכם ההעסקה של התובעת צורפה טבלת הבונוסים החודשיים והרבעוניים (להלן- טבלת הבונוסים) המפרטת את היעדים החודשיים[2], בין היתר ביחס לתנאי התשלום הבונוס נרשם בתחתית הטבלה:
"מכירות חדשות = ליד חדש שהגיע אלינו דרך האתר, לקוח חדש שיוצרים עמו קשר.
מכירות קיימות = לקוח שכבר קיים אירוע בוויסקי בר מוזיאון.
כל אירועי הצהריים יחשבו בשלושה החודשים הראשונים כאירועים חדשים
יעד רבעוני=3 חודשים רצופים ביצוע מכירות.
כל הטבלה תקפה לחצי שנה ראשונה ולאחר מכן תבחן מחדש בהתאם לתפקיד העבודה".
6. אין חולק כי לא שולם לתובעת בונוס רבעוני.
7. ביום 7.4.19 זומנה התובעת לשימוע, שכן הנתבעת שקלה לבצע שינוי בתנאי העסקתה. כמו כן, הנתבעת הודיעה כי היא מתכוונת לגייס עובדת נוספת לתפקיד שיווקי, בין היתר בשל אי עמידת התובעת ביעדים. הואיל ובאותה העת התובעת הייתה בהריון, מסרה הנתבעת כי אין זה אחד השיקולים לשינוי תנאי ההעסקה, כמו כן, ניתנה לתובעת האפשרות להגיב בכתב[3].
8. ביום 14.4.19 התובעת שלחה את תגובתה הכתובה למפורט במכתב הזימון לשימוע, שם, בין היתר, דחתה את טענות הנתבעת לגבי אי עמידתה ביעדים, ועמדה על כך כי אין לשנות את תנאי העסקתה באופן חד צדדי בשל היותה בהריון וכן דרשה את תשלום הבונוס הרבעוני[4].
9.
--- סוף עמוד 2 ---
בחודש יולי 2019 ילדה התובעת בת במזל טוב. ביום 6.8.19 פנתה לנתבעת בעניין תשלום הבונוס הרבעוני והנתבעת השיבה לה במכתב מיום 14.8.19[5]. בתגובתה, הנתבעת טענה כי תוקפו של הבונוס הרבעוני היה לחצי שנה, שהבונוס הרבעוני מעולם לא שולם לה וכי הסכימה בהתנהגות לשינויים שחלו בחברה ובאופן תשלום הבונוסים. בין היתר טענה הנתבעת כי התובעת קיבלה בונוס חודשי ביתר.
10. ביום 20.09.19 שלחה התובעת לנתבעת מכתב התפטרות לצורך טיפול בבתה. אין חולק כי יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו ביום 20.10.2019 ובשל יציאתה לתקופת לידה והורות התובעת לא עבדה בחודשים 7-10.19.
11. התובעת טענה כי לא נעשה עמה גמר חשבון, ומשכך, פנתה אל הנתבעת במייל כדי לברר את האמור. הצדדים קבעו להיפגש בתאריך 6.11.19. בפגישה לא הצליחו להגיע לעמק השווה בעניין התשלום המגיע לתובעת. לכן, ביום 25.11.19 שלח בעלי הנתבעת מר דור חי מייל לתובעת בו הוא מציע לגשת במשותף לבורר כדי שיכריע בעניין, אך התובעת לא הייתה מעוניינת בהליך בוררות[6].
12. התובעת הגישה תביעתה בטענה כי הנתבעת לא שילמה לה את כל הכספים להם היא זכאית בתקופת עבודתה. התובעת תבעה את הסעדים הכספיים הבאים: בונוס רבעוני בסך 76,050 ₪[7], השלמת הבונוס החודשי ששולם לה לטענתה בחסר בסך 24,675 ₪[8]. השלמת הפרשות לפנסיה בגין תשלומי הבונוס ובתוספת תשלום של שעות נוספות גלובליות בסך 20,668 ₪ גמל מעסיק ו–14,792 ₪ בגין הפיצויים, לאחר תשלום חלקו של המעסיק בתלוש השכר בחודש 10/19[9]. לכן, היא זכאית לפיצוי ברכיב זה בסך 34,200 ₪. עוד טענה התובעת כי נוכח העובדה שאי תשלום הבונוס הרבעוני פגע בגובה תשלום דמי הלידה שקיבלה, יש לחייב את הנתבעת בהפרש בסך 9,399 ₪. נוסף לכך, התובעת תבעה השלמת פדיון דמי חופשה בסך 744 ₪ ופדיון דמי הבראה בסך 1,228.5 ₪.
ההליך המשפטי
13. ביום 3.11.2020 התקיים דיון מוקדם בפני כבוד השופט תומר סילורה.
14. ביום 16.06.22 התקיימה ישיבת הוכחות לפני המותב. במסגרתה העידה התובעת מטעמה, ומטעם הנתבעת העידו מר אסף עינת – מנהל ושותף בנתבעת ומר רן דור חי – מנהל ושותף בנתבעת (להלן- רן דור חי).
15. הצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב. התובעת ויתרה על זכותה להגיש סיכומי תשובה.
16. בשל עומס ניכר, פסק הדין ניתן אך כעת, ובית הדין מצר על כך.
--- סוף עמוד 3 ---
17. נציין כי עיינו בכלל החומר המצוי בתיק אולם נתייחס אך לנדרש לצורך הכרעה בסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים.
דיון והכרעה
18. השאלות בהן עלינו להכריע בהליך זה הן – האם הבונוס החודשי ששולם לתובעת הוא חלק משכרה הקובע? האם התובעת זכאית לתשלום בונוס רבעוני? האם התובעת זכאית להפרשי תשלום בונוס חודשי? האם קיימת לה זכאות להפרשי הפרשות לפנסיה, פיצוי בגין פגיעה בדמי לידה, הפרשי דמי הבראה ופדיון חופשה? להלן נבחן ונשיב לשאלות אלה כסדרן.
יעדי המכירות שנקבעו בהסכם ההעסקה
תמצית טענות הצדדים
19. התובעת טענה כי יעדי המכירות פורטו בהסכם ההעסקה וכללו תשלום בונוס חודשי ובונוס רבעוני.
20. זאת ועוד, התובעת טענה כי השקיעה מאמץ רב במילוי תפקידה, פעלה בכדי להגדיל את כמות האירועים וההכנסות על ידי קידום האירועים באינטרנט וברשתות החברתיות. בנוסף, ישבה בסוף כל חודש עם מנהל הנתבעת, מר אסף עינת, והוא היה בודק ברישומיו את גובה הבונוס החודשי המגיע לה באותו חודש. אף על פי כן, הנתבעת נמנעה מלשלם לה את הבונוס הרבעוני[10].
21. התובעת טענה עוד כי בתחשיב הזכאות לבונוס, הובאו בחשבון כלל מכירות האירועים באותו חודש ולא רק המכירות שבוצעו על ידה וכך נקבע על ידי הנתבעת[11] . עוד טענה התובעת כי מעולם לא הובהר לה שמדובר בהסכם שתוקפו לחצי שנה. התובעת אינה מכחישה את כי קיימת בתחתית טבלת הבונוסים הערה ביחס לתוקפה לחצי שנה, אך טענה כי מעולם לא הובהר לה בעל פה או בכתב כי טבלה זו עומדת להשתנות[12].
22. התובעת טענה כי הנתבעת הודתה בכתב ההגנה ובתצהיריה כי על פי הסכם ההעסקה היא זכאית הן לבונוס חודשי והן לבונוס רבעוני. התובעת הפנתה לפרק בכתב ההגנה שכותרתו "השינוי בתכנית התמריצים – ביטול הבונוס הרבעוני", וכן לסעיף 24 לכתב ההגנה בו נאמר במפורש כי "תכנית התמריצים לא תישאר במתכונת שנקבעה בהסכם, וכי עומדת בפניה שתי חלופות" בעת שהחלופה הראשונה היא הגדרת המונח "אירוע" באופן "שיוביל בהכרח להפחתה דרמטית בסכום הבונוס החודשי והרבעוני", והחלופה השנייה הייתה "לוותר על הבונוס
--- סוף עמוד 4 ---
הרבעוני". ומשכך, טענה התובעת כי דברים אלה מהווים הודאת בעל דין לפיה היא זכאית הן לבונוס חודשי והן לבונוס רבעוני[13].
23. עוד טענה התובעת כי רף הבונוסים שנקבע היה נמוך ובהתאם לכך, כבר מהחודש הראשון לעבודתה ובהמשך כל תקופת העסקתה, הייתה זכאית לבונוס חודשי כלשהו. לכן לטענתה מדובר למעשה בבונוס פיקטיבי שמהווה חלק משכרה הרגיל[14].
24. הנתבעת טענה כי כשהתובעת נקלטה לעבודה, העסק היה בחיתוליו וכלל חלל אחד בלבד. בהתאם, יעדי המכירות של התובעת נקבעו על בסיס הערכה ראשונית בלבד, תוך הבהרה כי התכנית נתונה לשינויים ותקפה לחצי שנה בלבד[15]. מאחר ופוטנציאל מכירות האירועים במתחם לא היה ידוע, לא התעקשה הנתבעת על הגדרת "אירוע", שילמה לתובעת מידי חודש בחודשו בונוסים חודשיים על ההכנסות מכל האירועים, גם בגין אירועים שנמכרו על ידי עובדים אחרים, ואף לא התעקשה כי ייתנו בונוסים על אירועים שהתקיימו בשעות דלילות בלבד. לאור האמור, בהסכם ההעסקה צוין שטבלת הבונוסים תקפה לחצי שנה ולאחר מכן תבחן מחדש בהתאם לצרכי העבודה ולנתוני המכירות, מה שמשקף שתשלומי הבונוסים תלויים בשינויים שיחולו בהמשך פעילות המקום[16].
25. בסיכומיה, טענה הנתבעת כי התובעת אימצה לעצמה הגדרה מרחיבה מאוד למונח "אירוע", לפיה כל שולחן שנסגר מראש נחשב לשיטתה ל"אירוע" המזכה בבונוס. עוד טענה כי התובעת היתה הראשונה שהועסקה בתפקיד זה אצלה ועל כן התפקיד לא היה מוגדר קודם לכן. מאחר והיה מדובר בעניין ראשוני, ההנחה היתה שמדיניות תשלום הבונוסים תיבחן בהמשך לפי הביצועים והנתונים שיאספו[17]. הנתבעת טענה כי התובעת אינה עובדת מוחלשת, היא בעלת שני תארים בתקשורת ועסקה בתחום השיווק בעבר[18], ומשכך, ידעה היטב על מה היא חותמת ואין מחלוקת כי התנאים שהוגדרו בהסכם ההעסקה שלה היו מוגבלים לתקופה קצרה [19].
26. הנתבעת טענה כי הבונוס החודשי היה מותנה בתנאי – עמידה ביעדי מכירות חודשיים שנקבעו בהסכם ההעסקה, ועל כן, בהתאם לדין, אינו מהווה חלק מהשכר הקובע של התובעת. כך גם נקבע מפורשות בהסכם ההעסקה, שהבונוסים אינם חלק מהשכר ועל כן אין בגינם הפרשות סוציאליות.
האם הבונוס ששולם לתובעת הוא חלק משכרה הקובע?
27. התובעת טענה כי ראתה בתשלום הבונוס חלק אינטגרלי משכרה. הכלל הוא כי הנטל להוכיח שתוספת המשולמת לעובד היא פיקטיבית, מוטל על הטוען זאת. עוד נקבע כי בכדי שתשלום
--- סוף עמוד 5 ---
כלשהו ייחשב כתוספת ולא כחלק משכר היסוד, עליו להיות מותנה בתנאי כגון תפוקה שמעבר לנורמה או הישג מיוחד (ע"ע 300370/97 זבדי - אי.די.איי טכנולוגית בע"מ, פד"ע ל"ד 201) ור' גם ע"ע (ארצי) 52050-12-20 איליה דזורייב - מסיעי עמק איילון בע"מ (29.03.2022).
28. ההלכה הפסוקה הבחינה בין עמלות, אשר משולמות כאחוז ממכירות שמבצע העובד כחלק מעבודתו הרגילה ומהוות חלק משכרו הקובע לבין בונוסים, שתשלומם מותנה בתנאי ועל כן, אינם באים בגדר השכר הרגיל (3-68/לד (ארצי) ארגמן - מפעלים לצביעת טקסטיל בע"מ - קורניצקי, ו(1) 103 (1974); 3-141/מט סלים בלבול - מפעלי מאיר בע"מ, כא(1) 439 (1990), ע"ע (ארצי) 30048/98 עובדיה סימן – הסתור בע"מ (26.3.02), ע"ע (ארצי) 170/03 יוסי עזרא – יהב פרוייקטים בע"מ (15.11.04), ע"ע (ארצי) 76/06 מרדכי גימלשטיין – יזמקו בע"מ (6.5.08) (להלן- עניין יזמקו)).
29. תחילה, נציין כי התרשמנו שהתובעת הכירה היטב את מודל התמריצים בהסכם העסקתה. התובעת הסבירה זאת בעדותה ואף ציינה כי ניהלה משא ומתן ביחס לתנאי הסכם העסקתה[20].
30. הנתבעת טענה באופן עקבי כי שני סוגי הבונוסים מהווים תוספת לשכרה של התובעת בתמורה למאמץ נוסף התלוי ביעד שעליה לעבור, אך לא התרשמנו כי כך הדבר. ונפרט מסקנתנו זו להלן.
31. ראשית, הבונוס החודשי אשר אין חולק ששולם לתובעת, מהווה אחוז מסוים מהמכירות שביצעה התובעת, על אף שקיבלה אחוזים גם עבור מכירות שנערכו על ידי עובדים אחרים[21]. בהגדרת הבונוס החודשי בהסכם ההעסקה של התובעת נקבע:
"בונוס חודשי – ישולם על בסיס חודשי לפי טבלת בונוסים בכפוף לעמידה ביעד מכירות אירועים חודשי"[22]. ובהמשך: "יעד מכירות חודשי 50,000 ₪, בחודש בו יעמוד סכום המכירות בגין אירועים על פחות מסך של 50,000 ₪ העובד לא יהיה זכאי לבונוס כלל וכלל"[23].
אף על פי כן, בחודש עבודתה הראשון של התובעת היא קיבלה תמורה בסך 5,500 ₪ כבונוס חודשי, שעה שהחלה את עבודתה ביום 12.7.17, על כן, אין זה סביר כי בחודש זה התובעת זכאית לתמורת בונוס הזהה לשכרה החודשי. לא נעלם מעינינו כי היקף המכירות של הנתבעת בחודש זה, לשיטתה של התובעת היה 215,974 ₪[24] ולשיטתה של הנתבעת לא היו בחודש זה הכנסות המזכות את התובעת בבונוס כלל[25]. יצוין, כי עיון בטבלת הבונוסים של התובעת מעלה כי הבונוס המשוער של התובעת היה צריך להיות כ- 2000 ₪, בהנחה שהעמודה "בונוס מכירות חדשות וקיימות" משקפת את הבונוס שהתובעת הייתה זכאית לקבל. כך, גם אין התאמה בין הבונוס בשיעור 5% עבור מכירות חדשות (2500 ₪) וכך גם לפי 3% על פי מכירות קיימות (1,500 ₪). עניין זה לא הובהר על ידי מי מהצדדים אולם אין חולק כי התובעת קיבלה תשלום בונוס חודשי בסך 5,500 ₪ עבור חודש עבודתה הראשון.
32.
--- סוף עמוד 6 ---
שנית, במסגרת הסכם ההעסקה, תפקיד התובעת הוגדר כ'מנהלת שיווק'. יחד עם זאת תחומי אחריותה לא נקבעו בהסכם למעט יעדי מכירת אירועים. מנהל שיווק הוא תפקיד הכולל תכנון וניהול האסטרטגיה השיווקית של העסק, אולם כאמור בהסכם ההעסקה היעד היחיד שהוגדר הוא מכירת אירועים. בהתאם, אין לנו אינדיקציה מה כלל תפקיד התובעת בפועל, על כן, קיים קושי להגדיר האם הבונוס שולם לתובעת כתמריץ עבור מאמץ נוסף או שביצוע המכירות היה חלק אינטגרלי מתפקידה כפי שנראה שעולה מהסכם ההעסקה. מתוך עדויות הצדדים עלה כי התובעת ביצעה תפקיד משלב משימות שונות אשר כללו טיפול בהזמנות, קשר עם לקוחות קיימים, שיווק אירועים בנתבעת[26], ביצוע מכירות[27]. אופי התפקיד של התובעת עולה ממכתב תגובתה מיום 14.4.19, שם היא מפרטת את משימותיה המגוונות. המפורט שם ביחס לכך לא נסתר ידי הנתבעת, לא במסגרת תשובתה מחודש אוגוסט 2019 ולא במסגרת הליך זה. מכלל האמור עולה כי עיקר עבודתה של התובעת עסקה בביצוע מכירות אירועים בנתבעת. על כן, אופי תשלום הבונוס החודשי של התובעת היה במהותו דומה לתשלום עמלות תמורת מכירה ולא תשלום תמורת מאמץ נוסף (ר' עניין יזמקו שהובא לעיל).
33. שלישית, אינדיקציה נוספת לכך ניתן למצוא הן במסגרת תצהירו של אסף עינת, שם ניכר כי מדובר בתשלום תמורת עמלות מכירה, כמוצג בטבלה בסעיף 47 לתצהירו. כבר נעיר, כי אין התאמה בין הסכומים המפורטים שם לבין הסכומים שפירטה התובעת בטבלת ההכנסות מהאירועים בכתב התביעה (סעיף 28). עם זאת, גם לשיטתה של הנתבעת וגם לשיטתה של התובעת אין חולק כי מדובר בעמלת מכירות הנגזרת כאחוזים משווי המכירה[28].
34. רביעית, עוד אינדיקציה לכך שהבונוס החודשי הוא בגדר עמלת מכירות ולא בונוס תמורת מאמץ נוסף ניתן למצוא במכתב הזימון לשימוע של התובעת מיום 7.4.19 : "מאחר והסכם העבודה שלך כולל תנאי לפיו את מקבלת עמלות על כל אירוע[29], בין אם האירוע נסגר על ידך ובין אם הוא נסגר על ידי עובד אחר ..."[30]. מנוסח המכתב עולה כי מדובר בעמלה. התייחסות לעמלות ניתן לזהות גם בסעיף 11 למכתב התשובה של הנתבעת מחודש אוגוסט 2019 שם נכתב "...מעבר לעובדה שהיעדים שנקבעו בהסכם ובנספח היו תקפים עד לחודש 1/18 והוסכם כי החברה רשאית בכל עת לשנות את ההגדרות ואת אחוזי העמלות בהתאמה לשינויים שיבוצעו בחברה ובהיקף הפעילות..." (קו תחתון הוסף). יתר על כן נרשם במפורש שעליהם לגייס עובד נוסף לתחום מכירות האירועים – כלומר זהו התחום בו עסקה התובעת.
35. בנוסף, מצאנו כי גם עדותה של התובעת קוהרנטית בעניין דנן, שעה שהחלה עבודתה אצל הנתבעת מתוך ציפייה ששכרה יהיה גבוה בהרבה מהשכר שהוגדר כשכר בסיס, ובמילותיה כשנשאלה האם ידעה מה היעד הריאלי שיכולה היתה להגיע אליו:
"בוודאי שידעתי. מכיוון שהשכר שלי היה בעצם מורכב משכר בסיס ושכר שהוא עמלה או בונוסים אז בעצם לא, זאת אומרת אין, אני אגיד את זה במילים הכי פשוטות, אין שום סיכוי