--- סוף עמוד 7 ---
בעולם שהייתי מסכימה לעבוד בשביל שכר של 7000 שקל, זה לא משהו שהייתי עוזבת עבודה בשבילו זה לא משהו שהייתי, אז בוודאי ידעתי, ידעתי שאני הולכת להרוויח יפה, ידעתי שאני הולכת להרוויח הרבה מעבר לשכר הבסיס"[31],
36. חמישית, שווי הבונוס הממוצע שקיבלה התובעת חודש בחודשו היה גבוה משכר היסוד שלה. שכר הבסיס של התובעת היה 5,500 ₪ יחד עם תוספת שעות נוספות גלובליות הוא עמד על סך 7,000 ₪. ממוצע הבונוס החודשי היה 9,332 ₪[32], על כן מדובר בתוספת נכבדה לשכר היסוד של התובעת, מה שמלמד על תוספת המהווה חלק מהשכר ולא על הבונוס המהווה תמורת לעבודה נוספת או מאמץ מיוחד.
37. אין חולק כי תשלום הבונוס החודשי בוצע בהתאם להיקף המכירות שביצעה התובעת. עבודת המכירות היתה עבודתה הרגילה. הנתבעת לא הגדירה "אירוע" מזכה בבונוס בתחילת הדרך מתוך הבנה שפרשנות מרחיבה זו תטיב עם התובעת בכך שתאפשר לה לקבל עמלת מכירות יותר גבוהה כך שתהיה מרוצה בתפקידה ותתמיד בו ומאליו מובן כי בעקבות זאת תטיב עם הנתבעת.
38. בע"ע 300327/98 אטקה בע"מ - דוד רטר, לט(2004) 49, ערך בית הדין הארצי הבחנה בין עמלה המשולמת על בסיס מכירות שביצע העובד עצמו לבין עמלה המשולמת על בסיס מכירות המבוצעות על-ידי כלל עובדי המעסיק (פרמיה מפעלית). נפסק, כי פרמיה המשולמת על בסיס תפוקה של כלל עובדי המעסיק אינה רכיב שיש להביאו בחשבון כחלק מהשכר הקובע, בשונה מעמלה המשולמת על בסיס תפוקה אישית. אין חולק בין הצדדים כי התובעת קיבלה תשלום גם בגין מכירות שבוצעו על ידי גורמים אחרים, אולם לא מצאנו כי מדובר בפרמיה מפעלית כפי שנקבע בפסיקה שהובאה לעיל. ונסביר.
39. הנתבעת טענה כי מדובר בתשלום מותנה בתנאי אולם למעשה מדובר בעבודתה הרגילה של התובעת שעיקר תפקידה כאמור היה מכירת אירועים בנתבעת. הנתבעת לא הציגה פילוח אחוזי של הבונוס ששולם לתובעת – כמה ממכירות התובעת וכמה ממכירות עובדים אחרים. כמו כן הובהר כי לא היו עובדים אחרים/נוספים אשר עסקו באותו תפקיד שכן התובעת היתה הראשונה בתפקידה וכשרצו להביא עובדת נוספת שתחלוק עמה באחוזי המכירות, זימנו אותה לשימוע. מכך אנו מסיקים כי אחוז העמלות שקיבלה התובעת בגין מכירות של עובדים אחרים היה זניח, ורוב העמלה ששולמה מקורה במכירות שהיא עצמה ביצעה.
40. בחינת כלל תלושי השכר של התובעת מחזק את טענתה שהיעד שנקבע לקבלת הבונוס היה יעד נמוך במובן – מלאכותי, שכן התובעת עברה אותו כל חודש. ממוצע העמלות החודשי ששולם לה – היה גבוה משמעותית מהיעד שהוגדר ואין זה משנה אם הדבר נבע מפעולות שיווק הנתבעת או ממאמצי התובעת.
41.
--- סוף עמוד 8 ---
בהקשר זה יודגש כי שני הצדדים לא הציגו את המסמכים עליהם ביססו את תחשיבי הבונוס שצירפו לכתבי טענותיהם. מחד, הנתבעת לא צירפה מסמכים המעידים על בסיס הנתונים לעריכת התחשיב בדבר קביעת הבונוס ומאידך, גם התובעת לא צירפה מסמכים על בסיסם ערכה את תחשיבה. עם זאת הנטל בענין זה מוטל על התובעת (ר' ע"ע (ארצי) 380/09 סוזי וסילבסקי - ריביירה ייצור ושיווק רהיטים בע"מ (17.10.2010). על אף היעדר מסמכים התומכים בטענתה, על סמך כלל המפורט לעיל, הגענו למסקנה שהתובעת הרימה את הנטל להוכיח שהבונוס החודשי מהווה חלק אינטגרלי משכרה הקובע. באשר למשמעות שיש לכך, נדון להלן בחלק העוסק בהפרשי ההפרשות לפנסיה.
הבונוס הרבעוני
42. הבונוס הרבעוני מוגדר על פי ההסכם במתכונת זהה, יעד המכירות הרבעוני מוגדר כ – 155,000 ₪ ממוצע לחודש או 465,000 ₪ לרבעון. גם בעניין זה נרשם כי אם סכום המכירות יפחת מ – 155,000 ₪ לחודש, העובד לא יהיה זכאי לבונוס רבעוני[33]. להלן טבלת הבונוסים שצורפה להסכם ההעסקה:
43. נעיר כי התגמול עבור בונוס רבעוני במצב שלפנינו היה עשוי להביא למסקנה כי מדובר בתמריץ תמורת עבודה נוספת, שעה שהפער בין ההכנסה המינימלית החודשית ממכירות המזכה בתשלום בונוס חודשי (50,000 ₪) לבין ההכנסה החודשית המינימלית ממכירות המזכה בבונוס רבעוני (155,000 ₪) הוא 105,000 ₪. כלומר, על מנת שהתובעת תעמוד ביעד שנקבע לזכאות לבונוס הרבעוני, היה עליה לספק תפוקה של כ- 300%.
44. אין חולק כי הבונוס הרבעוני לא שולם לתובעת, ולכן, את המסקנה ביחס לזכאותה לבונוס הרבעוני יש לבחון בהתאם לתשובה לשאלה - האם התובעת ויתרה על תשלום הבונוס הרבעוני כטענת הנתבעת או לא, כטענת התובעת.
האם התובעת ויתרה על הבונוס הרבעוני ?
--- סוף עמוד 9 ---
תמצית טענות הצדדים
45. התובעת ציינה כי פנתה לנתבעת בדבר אי תשלום הבונוס הרבעוני. בתצהירה הצהירה כי ניהלה שיחות לא רשמיות עם הנתבעת במהלך תקופת העסקתה ביחס לבונוס הרבעוני[34]. בנוסף, פנייתה הרשמית אל הנתבעת הייתה בחודש 2/19, שעה שהבינה כי היעדר הבונוס הרבעוני עשוי לפגוע בדמי הלידה שלה. כך, התובעת הסבירה כי תגובתו של רן דור חי אשר סירב לשלם לתובעת את הבונוס הרבעוני פגעה בה והיא הרגישה שהיא מנוצלת לרעה[35].
46. אין חולק כי ביום 7.4.19 נשלח לתובעת מכתב זימון לשימוע בשל שינוי תנאי העבודה. יצוין, כי המכתב כולל פרטים רבים, כאשר בסופו של דבר התנאים שצפויים להשתנות על פי המכתב הם הגדרת אירוע מזכה בתשלום בונוס וכן תשלום בונוס תמורת המכירות שלא התובעת ביצעה[36]. במכתב הזימון לשימוע אין התייחסות לבונוס הרבעוני. אין חולק כי תנאי העסקתה של התובעת לא שונו והתובעת המשיכה לקבל את השכר ואת הבונוס החודשי כפי שקיבלה קודם לכן.
47. התובעת השיבה כאמור במכתב תגובה מיום 14.4.19 שם ביקשה, בין היתר, לקבל את הבונוס הרבעוני. הנתבעת לא הגיבה למכתב זה ולכן התובעת טענה כי שתיקת הנתבעת מלמדת על מודעותה להיותה זכאית לבונוס הרבעוני. משכך, טענה התובעת כי לא ויתרה על זכותה ולא הסכימה בהתנהגות לשינוי חד צדדי בתנאי העסקתה. התובעת ציינה כי במסגרת חקירתו של מר עינת התברר כי הוא אינו זוכר דברים רבים מתקופת העסקתה של התובעת וכי הוא מנהל 12 עסקים במקביל[37].
48. התובעת הפנתה לסעיף 3 להסכם ההעסקה אשר קובע כי: "לא יהא תוקף לכל שינוי מוסכם בין החברה לבין העובד בתנאי חוזה זה, אלא אם נעשה במפורש, מראש ובכתב בין הצדדים". זאת ועוד, התובעת טענה כי הנתבעת לא הציגה מסמכים המעידים על השינוי המוסכם, אפילו מר עינת בחקירתו הודה כי מסמך כזה אינו קיים ומשכך, התובעת טענה כי כל שינוי שנעשה, ככל שנעשה לטענת הנתבעת, ממילא אינו בר תוקף[38].
49. התובעת טענה כי בהתאם להלכה הפסוקה (ר' בבג"צ 239/83 מילפלדר נ' ביה"ד הארצי לעבודה פ"ד מא(2)), מעביד לא יכול לשנות באופן חד צדדי את תנאי עבודתו של עובד. כל שינוי הנוגע לבונוסים מהווה שינוי מהותי בהסכם העסקתה שלא ניתן לבצע באופן חד צדדי[39].
50. עוד טענה התובעת כי הפעם הראשונה שבה העלתה את עניין אי תשלום הבונוס הרבעוני הייתה שיחה שהתקיימה בחודש פברואר 2019. התובעת טענה כי בעבר רמזה על כך בלבד משום שחששה לאבד את מקום עבודתה.
51. כך התובעת הסבירה בסיכומיה ביחס להלכה הפסוקה אשר לפיה ניתן ללמוד על הסכמה לשינוי בחוזה ההעסקה מהתנהגותו של העובד, כי היא לא ידעה אודות השינוי הנטען בתנאי העסקתה,
--- סוף עמוד 10 ---
ואילו הייתה יודעת על כך היא הייתה מתנגדת לשינוי זה. בנוסף לכך, התובעת טענה כי היא לא התנהגה כמי שהסכימה לשינוי תנאי העסקתה, אלא בהתחלה היא סברה שהבונוס הרבעוני לא משולם לה בתום לב ולפיכך הסתפקה בהעלאת הנושא מעת לעת בשיחות אגב[40] . ובהמשך, החלה לחוש באי נוחות עם התשובות שניתנו לה ביחס לכך, אך מעולם לא נאמר לה שהיא לא זכאית לבונוס זה[41] . לאחר מכן, התובעת ציינה כי היא החלה לחוש שאם תעמוד על זכותה בעניין, היא עלולה למצוא את עצמה ללא עבודה[42], והנה לראיה, כאשר דרשה לקבל את הבונוס הרבעוני על פי הסכם ההעסקה, היא זומנה לשימוע.
52. התובעת טענה כי בהתאם לעדותו של מר דור חי, הזימון לשימוע לא היה כפי שהצהיר, כדי לשנות את תנאי העסקתה, אלא בשל עמידתה על קבלת הבונוס הרבעוני.
53. הנתבעת טענה כי הובהר לתובעת שתכנית התמריצים לא תישאר במתכונת שנקבעה בהסכם ההעסקה וכי עומדות בפניה שתי חלופות – האחת, להגדיר את המונח "אירוע" לפי מינימום 30 משתתפים מוזמנים מראש, דבר שיוביל בהכרח להפחתה דרמטית בסכום הבונוס החודשי והרבעוני כאשר שניהם נגזרים מסכום מכירות אירועים. השנייה- להותיר את חישוב הבונוס החודשי במתכונת הראשונית ולוותר על הבונוס הרבעוני. עוד נטען כי התובעת הסכימה לתנאי זה, ולראיה במשך כל תקופת עבודתה לא פנתה בדרישה לתשלום בונוס רבעוני [43]. הנתבעת לא פירטה את המועדים בהם "הובהר" האמור לתובעת. בנוסף, הנתבעת הפנתה להסכמה בין הצדדים בהסכם ההעסקה לפיה טבלת הבונוסים תקפה לחצי שנה.
54. הנתבעת טענה כי זימנה את התובעת לשימוע לפני שינוי תנאי העסקתה וזאת בשל הצורך לגייס עובד/ת נוספים לתפקיד שיווק האירועים וכתוצאה מכך לשנות את הסכם ההעסקה הקובע כי התובעת זכאית לעמלות גם בגין מכירות של עובדים אחרים. כמו כן, הנתבעת הודיעה לתובעת במסגרת הזימון לשימוע כי בכוונתה להגדיר מחדש מספר משתתפים מינימלי בכל אירוע עבורו משולמת עמלה, כך שרק אירוע בו ישתתפו משתתפים מעל המינימום יזכה את התובעת בעמלה. עוד צוין כי השימוע כלל לא עסק בנושא הבונוס הרבעוני מאחר שהיה ברור לצדדים כי הבונוס הרבעוני בוטל לפני זמן רב, וממילא במשך כשנתיים בעבודה התובעת לא פנתה בדרישה לתשלום הבונוס הרבעוני[44].
55. כך, לשיטתה של הנתבעת, במסגרת תגובתה לזימון לשימוע, התובעת הודתה כי לאחר השיחה בחודש 2/19 היא לא פנתה בבקשה לתשלום הבונוס הרבעוני ולא העלתה כל דרישה בעניין[45].
56. הנתבעת טענה כי למעלה משנתיים בהם המשיכה התובעת ליהנות מבונוסים חודשיים גבוהים, היא החליטה לעזוב את עבודתה בשל רצונה לטפל בילדתה, ורק לאחר התפטרותה, הגישה תביעה ודרשה תשלום רטרואקטיבי של הבונוס הרבעוני, על אף שהובהר לה כי הבונוס האמור בטל. הנתבעת ציינה
--- סוף עמוד 11 ---
כי התובעת יכולה הייתה להודיע לה על סיום עבודתה עקב אי תשלום הבונוס, וכי ייתכן ששינוי התנאים עשוי היה להיחשב להרעת תנאים המזכה בהתפטרות בדין מפוטר, אך המשיכה בעבודתה לאחר שהנתבעת הודיעה לה כי הבונוס הרבעוני לא ישולם, ועל כן הסכימה לשינוי תנאי התמריצים וביטול הבונוס הרבעוני[46].
57. הנתבעת ציינה בסיכומיה כי בתחילת העסקתה, נקבע עם התובעת כי היא תקבל בונוס חודשי ובונוס רבעוני. עוד ציינה הנתבעת כי מר דור חי הסביר בעדותו כי ישב עם התובעת ובאמצעות סימולציה הבהיר לה כי יותר משתלם לה לקבל את הבונוס החודשי במתכונת הראשונית ולוותר על הבונוס הרבעוני[47].
58. הנתבעת ציינה כי התובעת המשיכה לעבוד במשך למעלה משנה וחצי אצל הנתבעת לאחר הבהרת הנתבעת ביחס לבונוס הרבעוני, ולאחר מכן התובעת לא העלתה את הנושא פעם נוספת והיא לא פנתה ולא דרשה בכתב ואלא בע"פ את הבונוס הרבעוני. התנהלותה כעת במסגרת התביעה מהווה התנהלות בחוסר תום לב. הנתבעת הפנתה להלכה פסוקה לפיה אם נחתם הסכם עם עובד שבו מתחייב מעסיק לשלם לו "הטבה" או "בונוס" ובמהלך תקופת עבודתו, העובד לא קיבל את ההטבה והעובד שותק ולא מוחה, ייראה הדבר כאילו נתן לכך את הסכמתו מלכתחילה וזאת בהתאם לתב"ע נד/86-3 (ארצי) יוחנן גולן – אי.אל.די בע"מ, פד"ע כ"ו.[48]
הכרעה
59. הפסיקה ביחס לשינוי תנאי עבודה של עובד באופן חד צדדי והסכמת העובד בהתנהגות ידועה. שני הצדדים הפנו אל הפסיקה הענפה בעניין הן בבית הדין הארצי והן בבתי הדין האזוריים. עם זאת, נזכיר כי נפסק שההתנהגות כשלעצמה אינה מעידה דווקא על הסכמת הצדדים, אלא שיהוי ארוך בהצגת הדרישות עשוי להביא למסקנה כי העובד הסכים לשינוי בתנאים. זאת, למשל, ניתן ללמוד גם ממסמכים נוספים המשקפים את הסכמות הצדדים לאורך תקופת העבודה, כגון תלושי שכר (ר' ע"ע (ארצי) 55788-02-21 עבד אלכרים אלחאג' - גרינברג ביסטרו בע"מ (14.12.2021)).
60. ראשית, נציין כי אכן מר דור חי בעדותו אישר כי הזימון לשימוע היה בשל עמידת התובעת על הבונוס הרבעוני, מה שאינו מתיישב עם מכתב הזימון לשימוע שאינו מזכיר בונוס זה אלא שינוי בתנאי העסקתה של התובעת בשל הצורך בקליטת כוח אדם נוסף. יחד עם זאת – העד דייק את תשובתו לאחר מכן והפנה גם לכך[49]. עוד נציין כי התרשמנו מהעדויות ששינוי בתנאי העסקתה של התובעת התחייב על ידי הנתבעת בין היתר גם בשל עמידתה על תשלום הבונוס הרבעוני. עובדה היא שכאשר הזימון לשימוע עסק בשינוי תנאי העסקה בשל קבלת עובד נוסף, התובעת השיבה מפורשות במכתבה כי יש לשלם לה את הבונוס הרבעוני. אף היא קשרה בין הדברים.
61.
--- סוף עמוד 12 ---
שנית ,התובעת טענה, כי סברה שדין הבונוס הרבעוני כדין של הפנסיה ששולמה לשיטתה באיחור ואף תוקנה לבקשתה (שינוי בסיס השכר המבוטח כך שיכלול את השעות הנוספות הגלובליות). נציין כי יש הגיון בדברי התובעת, שהסבירה כי נמנעה לדרוש את תשלום הבונוס הרבעוני בשל חשש מעימות עם מנהלי הנתבעת עת רצתה לשמור על יחסי עבודה תקינים. עם זאת, התובעת לא פירטה מתי לראשונה התקיימה עמה שיחה ביחס לאי תשלום הבונוס הרבעוני, שעה שסביר שהייתה צריכה להתקיים בחלוף שלושה חודשים מתחילת עבודתה משום שאין חולק כי עמדה ביעדים לתשלום הבונוס הרבעוני. להלן נפנה למארג הראיות ביחס לבונוס הרבעוני:
כאמור, התובעת הצהירה כי טרם פברואר 2019 שוחחה עם בעלי הנתבעת ביחס לתשלום
הבונוס הרבעוני בדרך אגב. מעדותה של התובעת עולה במפורש כי היא פנתה אל נציגי הנתבעת
ביחס לתשלום הבונוס הרבעוני, אך בחרה לא לפרט את תאריכים בהם פנתה אליהם:
"... ואז באתי ושאלתי אותם, אמרתי להם, שאלתי לא מתחייבת למספר פעמים אבל בוודאות פעם אחת אני דיברתי עם רן דור חי על זה שאלתי אותו תגיד מה קורה פה עם הבונוס הרבעוני אני גם לא זוכרת להגיד מתי זה היה, הוא אמר אני אבדוק. שאלתי את אסף עינת מה קורה עם הבונוס הרבעוני הוא אמר לי את בטוחה שאת רוצה לבקש את זה? תחשבי שוב אם את רוצה לבקש את זה זה מה שנאמר לי, ברגע שדבר כזה נאמר לי אמרתי אוקי כאילו יש פה כבר משהו שהוא לא בסדר, זאת אומרת כאילו אני מרגישה פה פתאום מאוימת על המקום שלי,
ש: מתי זה היה?
ת: אני לא זוכרת, אני לא זוכרת.
ש: בבונוס הרבעוני הראשון בבונוס הרבעוני השני השלישי?
ת: אני לא זוכרת? אני לא זוכרת אבל זה קרה, רק שנייה זה קרה עם אסף עינת לפחות פעמיים שאני שאלתי אותו מה קורה עם זה וקיבלתי התחמקויות קיבלתי סוגים של איומים כאלה של תחשבי אם זה מה שאת רוצה לבקש ופעם אחת בוודאות עם (לא ברור) לפני כל הסיפור שקרה שכבר הייתי בהיריון לפני זה בוודאות לפחות 3 פעמים אני שאלתי אותם מה קורה בשיחות דרך אגב כאלה כי מבחינתי זה היה ברור שזה הולך להיות משולם אז מבחינתי זה היה כזה אגב רן שומע מה קורה כאילו עם הבונוס הרבעוני, מבחינתי זה כסף שהולך להגיע אליי, אין פה, כמו שהם שילמו את הפנסיה בעיכוב של חצי שנה אז מבחינתי גם הבונוס הרבעוני הולך להיות משולם לי בעיכוב".
(עמ' 13 לפרוטוקול).
וכך גם בהמשך אישרה התובעת כי קיימה שיחה בעניין עם נציגי הנתבעת (עמ' 14 לפרוטוקול).
62. לא די ברמיזות והערות אגב[50] כדי לקבוע שהתובעת לא הסכימה לשינוי בתשלום הבונוס הרבעוני. אומנם, גם הנתבעת לא פירטה, מתי התקיימו שיחות הבהרה עם התובעת לגבי מודל הבונוס בתחילת עבודתה או לאחר מכן, אך מתוך העדויות של הצדדים בישיבת ההוכחות עולה כי אכן התקיימה שיחה בנושא בין התובעת ובין נציגי הנתבעת. יתירה מכך, התובעת העידה כי היא לא