--- סוף עמוד 2 ---
בחודש יולי 2019 ילדה התובעת בת במזל טוב. ביום 6.8.19 פנתה לנתבעת בעניין תשלום הבונוס הרבעוני והנתבעת השיבה לה במכתב מיום 14.8.19[5]. בתגובתה, הנתבעת טענה כי תוקפו של הבונוס הרבעוני היה לחצי שנה, שהבונוס הרבעוני מעולם לא שולם לה וכי הסכימה בהתנהגות לשינויים שחלו בחברה ובאופן תשלום הבונוסים. בין היתר טענה הנתבעת כי התובעת קיבלה בונוס חודשי ביתר.
10. ביום 20.09.19 שלחה התובעת לנתבעת מכתב התפטרות לצורך טיפול בבתה. אין חולק כי יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו ביום 20.10.2019 ובשל יציאתה לתקופת לידה והורות התובעת לא עבדה בחודשים 7-10.19.
11. התובעת טענה כי לא נעשה עמה גמר חשבון, ומשכך, פנתה אל הנתבעת במייל כדי לברר את האמור. הצדדים קבעו להיפגש בתאריך 6.11.19. בפגישה לא הצליחו להגיע לעמק השווה בעניין התשלום המגיע לתובעת. לכן, ביום 25.11.19 שלח בעלי הנתבעת מר דור חי מייל לתובעת בו הוא מציע לגשת במשותף לבורר כדי שיכריע בעניין, אך התובעת לא הייתה מעוניינת בהליך בוררות[6].
12. התובעת הגישה תביעתה בטענה כי הנתבעת לא שילמה לה את כל הכספים להם היא זכאית בתקופת עבודתה. התובעת תבעה את הסעדים הכספיים הבאים: בונוס רבעוני בסך 76,050 ₪[7], השלמת הבונוס החודשי ששולם לה לטענתה בחסר בסך 24,675 ₪[8]. השלמת הפרשות לפנסיה בגין תשלומי הבונוס ובתוספת תשלום של שעות נוספות גלובליות בסך 20,668 ₪ גמל מעסיק ו–14,792 ₪ בגין הפיצויים, לאחר תשלום חלקו של המעסיק בתלוש השכר בחודש 10/19[9]. לכן, היא זכאית לפיצוי ברכיב זה בסך 34,200 ₪. עוד טענה התובעת כי נוכח העובדה שאי תשלום הבונוס הרבעוני פגע בגובה תשלום דמי הלידה שקיבלה, יש לחייב את הנתבעת בהפרש בסך 9,399 ₪. נוסף לכך, התובעת תבעה השלמת פדיון דמי חופשה בסך 744 ₪ ופדיון דמי הבראה בסך 1,228.5 ₪.
ההליך המשפטי
13. ביום 3.11.2020 התקיים דיון מוקדם בפני כבוד השופט תומר סילורה.
14. ביום 16.06.22 התקיימה ישיבת הוכחות לפני המותב. במסגרתה העידה התובעת מטעמה, ומטעם הנתבעת העידו מר אסף עינת – מנהל ושותף בנתבעת ומר רן דור חי – מנהל ושותף בנתבעת (להלן- רן דור חי).
15. הצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב. התובעת ויתרה על זכותה להגיש סיכומי תשובה.
16. בשל עומס ניכר, פסק הדין ניתן אך כעת, ובית הדין מצר על כך.
--- סוף עמוד 3 ---
17. נציין כי עיינו בכלל החומר המצוי בתיק אולם נתייחס אך לנדרש לצורך הכרעה בסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים.
דיון והכרעה
18. השאלות בהן עלינו להכריע בהליך זה הן – האם הבונוס החודשי ששולם לתובעת הוא חלק משכרה הקובע? האם התובעת זכאית לתשלום בונוס רבעוני? האם התובעת זכאית להפרשי תשלום בונוס חודשי? האם קיימת לה זכאות להפרשי הפרשות לפנסיה, פיצוי בגין פגיעה בדמי לידה, הפרשי דמי הבראה ופדיון חופשה? להלן נבחן ונשיב לשאלות אלה כסדרן.
יעדי המכירות שנקבעו בהסכם ההעסקה
תמצית טענות הצדדים
19. התובעת טענה כי יעדי המכירות פורטו בהסכם ההעסקה וכללו תשלום בונוס חודשי ובונוס רבעוני.
20. זאת ועוד, התובעת טענה כי השקיעה מאמץ רב במילוי תפקידה, פעלה בכדי להגדיל את כמות האירועים וההכנסות על ידי קידום האירועים באינטרנט וברשתות החברתיות. בנוסף, ישבה בסוף כל חודש עם מנהל הנתבעת, מר אסף עינת, והוא היה בודק ברישומיו את גובה הבונוס החודשי המגיע לה באותו חודש. אף על פי כן, הנתבעת נמנעה מלשלם לה את הבונוס הרבעוני[10].
21. התובעת טענה עוד כי בתחשיב הזכאות לבונוס, הובאו בחשבון כלל מכירות האירועים באותו חודש ולא רק המכירות שבוצעו על ידה וכך נקבע על ידי הנתבעת[11] . עוד טענה התובעת כי מעולם לא הובהר לה שמדובר בהסכם שתוקפו לחצי שנה. התובעת אינה מכחישה את כי קיימת בתחתית טבלת הבונוסים הערה ביחס לתוקפה לחצי שנה, אך טענה כי מעולם לא הובהר לה בעל פה או בכתב כי טבלה זו עומדת להשתנות[12].
22. התובעת טענה כי הנתבעת הודתה בכתב ההגנה ובתצהיריה כי על פי הסכם ההעסקה היא זכאית הן לבונוס חודשי והן לבונוס רבעוני. התובעת הפנתה לפרק בכתב ההגנה שכותרתו "השינוי בתכנית התמריצים – ביטול הבונוס הרבעוני", וכן לסעיף 24 לכתב ההגנה בו נאמר במפורש כי "תכנית התמריצים לא תישאר במתכונת שנקבעה בהסכם, וכי עומדת בפניה שתי חלופות" בעת שהחלופה הראשונה היא הגדרת המונח "אירוע" באופן "שיוביל בהכרח להפחתה דרמטית בסכום הבונוס החודשי והרבעוני", והחלופה השנייה הייתה "לוותר על הבונוס