בית משפט השלום בתל אביב -יפו
ת"א 9682-12-20 אשרף נ' ידיעות אחרונות בע"מ ואח'
תיק חיצוני:
לפני כבוד השופט אביים ברקאי
תובע
מרדכי אשרף
נגד
נתבעים 1. ידיעות אחרונות בע"מ
2. רותם אליזרע
ב"כ התובע: עו"ד יוסף פנחס כהן
ב"כ הנתבעים: עו"ד ירון חנין – משרד עורכי הדין ליבליך מוזר גליק
פסק דין
חלק ראשון – פתח דבר, הסעדים הנדרשים, האמירות בבסיס פסק הדין וכן התייחסות לזהות בעלי הדין והעדים שנשמעו
1. פתח דבר
1.1 עניינו של פסק דין זה הוא תביעה לפיצוי כספי בסך של 400,000 ₪ בגין טענות להוצאת לשון הרע. המדובר בידיעה שפורסמה ע"י הנתבעים ביום 29.7.2015 בעיתון "ידיעות אחרונות".
1.2 הכתבה שפורסמה התייחסה לדיווח אינפורמטיבי מקיף אודות חקירה פלילית שהתנהלה כנגד התובע. חקירה שקיומה אושר על ידי משטרת ישראל. החקירה התייחסה לפרשה בה בסופו של יום אף הוגש כתב אישום כנגד התובע ובו אישומים אליהם גם התייחסה הכתבה והדיווח האינפורמטיבי שבה.
1.3 להשלמת התמונה יצוין כי התובע הועמד לדין פלילי במסגרת תלונה וחקירה שהתנהלה כנגדו. התלונה הבשילה לכדי כתב אישום בגין שלושה סעיפי אישום בעבירות של קבלת דבר במרמה, ניסיון לקבלת דבר במרמה ופגיעה בפרטיות. לאחר כשלוש שנים מהגשת כתב האישום ניתן פסק דין המזכה את התובע מהאישומים בו.
1.4 הסעדים הנדרשים:
התובע עתר לשלושה סעדים הבאים:
(א) לחייב את הנתבעים בפרסום התנצלות פומבית בעיתון "ידיעות אחרונות", בו פורסמה הכתבה בהיקף ובתוכן מספק לעיני כל.
(ב) לחייב את הנתבעים לפרסום התנצלות בעיתון מקומי באזור הדרום שם מתגורר התובע יחד עם משפחתו.
(ג) לחייב את הנתבעים בתשלום כספי בסך 400,000 ₪ בגין פיצוי על פרסום הכתבה השקרית, עוגמת הנפש, וההשלכות עימם מתמודד התובע עד ליום זה.
1.5 על מנת להקדים המאוחר אציין שבסיומו של פסק הדין, התביעה תידחה. לעניין זה יובאו הנימוקים להלן בהרחבה.
2. האמירות בבסיס פסק הדין
2.1 האמירות המכפישות בבסיס התביעה הן כאמור, פרסום בעיתון הנתבעת "ידיעות אחרונות" אשר כותרתו "הקלות הבלתי נסבלת של השיגעון". לכתב התביעה צורף העתק מהכתבה המדוברת כאשר התובע הדגיש בצבע צהוב את האמירות אשר לגישתו מכפישות.
2.2 כתב התביעה התייחס להוצאת לשון הרע, ובמקביל צורפה במלואה גם הכתבה אליה התייחס התובע. הכתבה צורפה כנספח, כאשר התובע הקפיד להדגיש (במרקר צהוב) מילים ומשפטים שונים בה. למען הזהירות ועל מנת שלא ייצא פסק דין זה חסר, אין מנוס מהצגת הכתבה כולה לרבות ההדגשות שערך בה התובע:
" האבחון הלא נורמלי של רופא המשפחה מהדרום
הקלות הבלתי נסבלת של השיגעון
סעדיה אסרף (48) משדרות ואחיו ירשו את בית אימם * החשד: האח הלך לרופא משפחה, הציג עצמו כסעדיה, סיפר שאיננו שפוי, קיבל אישור- והציג אותו במשפט כדי לזכות בדירה* קופ"ח כללית: "הרופא הוטעה במתכוון"
נכנס גבר לרופא משפחה בקופת חולים, מתחזה לאחיו- ומספר שהוא סובל מבעיות נפשיות. בתום פגישה קצרה נותן לו הרופא, לבקשתו, מכתב המאשר זאת. ומה עושה החולה המדומה לפי החשד? משתמש במסמך המפוקפק הזה כדי לבטל את השותפות של אחיו בבית שהורישה להם אמם.
זה סיפור אמיתי –שהתרחש בשדרות. הכל התחיל לפני כחצי שנה כאשר אמו של תושב העיר סעדיה אסרף (48) נפטרה. בצוואתה הורישה את ביתה לסעדיה ולאחיו (51). האח התקומם וטען כי הבית, ששוויו כמיליון וחצי שקלים, שייך רק לו בנימוק שאמם קנתה אותו מכספו. האח פנה לבית-המשפט ובמהלך הדיון הדיון נדהם סעדיה, מורה בישיבה במקצועו, כאשר לפתע טען אחיו בפני השופט כי סעדיה איננו שפוי בנפשו. לאחר מכן הציג האח מסמך רפואי, חתום על ידי רופא, המאשר את דבריו. "הייתי בהלם ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי", מספר סעדיה. "אני בריא לגמרי, אולי מדי פעם נזלת או כאב ראש, והפעם האחרונה שהייתי אצל רופא הייתה לפני שנים. בוודאי ובוודאי שאין לי שום בעיה נפשית. מצאתי את עצמי צריך להוכיח שאני לא משוגע". לאחר הדיון, כשהתעשת מההפתעה, פתח סעדיה את היומן האישי שלו וגילה כי ביום שבו הנפיק "עבורו" רופא המשפחה את המסמך הרפואי הוא היה בכלל בביקור אצל אחותו במרכז הארץ. סעדיה חשד מיד כי אחיו התחזה לו והוציא את המסמך במרמה. הוא ניגש למשטרת שדרות ובעקבות תלונתו נפתחה חקירה. מחקירת הרשה עולה חשד כי אחיו של סעדיה ניגש לרופא משפחה בקופת –חולים כללית בשדרות, הציג את עצמו בפני הרופא כסעדיה, סיפר לו שהוא סובל מבעיות נפשיות וביקש ממנו אישור על כך. מהחקירה עולה כי אף שמדובר ברופא משפחה, ולא בפסיכיאטר, הוא הנפיק לאח, במקום, מסמך שלפיו הוא סובל מהפרעה נפשית- ונתן אותו בידיו. לאחר מכן הציג האח את המסמך בבית המשפט. מדוע עשה זאת ? כנראה משום שהעריך שנוכח המסמך ימנה אותו בית- המשפט כאפוטרופוס על אחיו, ובמסגרת מינויו יועבר להשגחתו חלקו הכספי של סעדיה מהדירה. לפי שעה, החשד המרכזי נגד האח הוא התחזות. פרקליטיו של סעדיה, עוה"ד עמיקם הדר וחדוה שפירא:" מדובר במקרה חמור ביותר של זיוף והונאה. רופא רשם ללא בדיקת החולה ממצאים על סמך אמירה של אח של המתלונן שהתחזה לו. הרופא וקופת- החולים כשלו ונפלו בפח שטמן להם האח." תגובת כללית שירותי בריאות:" לכללית אין כל צד ומעורבות למקרה. מדובר בסכסוך משפטי- משפחתי שבמהלכו הוטעה הרופא ביודעין ובמתכוון על ידי אחד האחים המעורבים".
3. מי ומי בהליך – בעלי הדין ושני העדים שנשמעו
3.1 התובע הציג עצמו כמי שנפגע בתביעה זו בשל פרסום כתבה העוסקת בלשון הרע כלפיו.
3.2 הנתבע 1, הוצג כעיתון יומי עם התפוצה הגדולה ביותר בישראל , בו התפרסמה הכתבה האמורה.
3.3 הנתבע 2, הוצג ככתב בעיתון - הנתבע 1.
3.4 שני העדים שנשמעו:
- מטעם התובע העיד התובע עצמו.
- מטעם הנתבעים העיד הנתבע 2, מר רותם אליזרע.
חלק שני – תמצית טענות הצדדים וכן דיון והכרעה
4. תמצית טענות הצדדים
4.1 תמצית טענות כתב התביעה
(א) מתוך טענות כתב התביעה עולה שהתובע אכן פנה לרופא המטפל באחיו. התובע אכן שוחח עימו על מצבו הרפואי של אחיו וככל הנראה אף בעקבות שיחה זו "המתין" לתובע מכתב מהרופא המטפל באחיו. עוד עולה מכתב התביעה שלדבריו של התובע, כל הקשר שאכן התקיים עם הרופא של אחיו וביחס למצב הרפואי של האח – נעשה בקשר טלפוני ולא בביקור במרפאה. כך או כך, די בעיון בכתב התביעה על מנת ללמוד שהתובע אכן החליט להתערב, לברר, לפנות ישירות, לבקש מידע וכל זאת תוך פניה לרופא המטפל בו.
(ב) התובע התייחס לסכסוך משפחתי בינו לבין אחיו (סעדיה אסרף, כשמו בכתבה) וכן אחותו, זאת כאשר אמו נפטרה כחודשיים לפני פרסום הכתבה. במסגרת הסכסוך הגיש אחיו של התובע תלונה במשטרה המייחסת לתובע קבלת דבר במרמה, זיוף ואיומים. לימים הבשילה התלונה לכתב אישום והליך משפטי שהתנהל במשך כשלוש שנים בבית משפט השלום באשקלון.
(ג) התובע ציין כי ביום 29.7.2015 התפרסמה בעיתון ידיעה נרחבת שעניינה וכותרתה " האבחון הלא נורמלי של רופא המשפחה מהדרום הקלות הבלתי נסבלת של השיגעון".
(ד) התובע טען כי הנתבעים ייחסו לו שורת מעשים בהם התחזות לסעדיה אחיו, הצגתו כלא שפוי, זיוף ופגיעה קשה בפרטיותו תוך חשיפת מידע רפואי רגיש מתיקו הרפואי והאישי של סעדיה בקופת חולים כללית שדרות.
(ה) התובע הוסיף שלמרות החשד לזיוף הרי הוא נחקר במחלקת הונאה מחוז דרום בבאר שבע ולא הוכחה אשמתו ומשכך לא הוגש אישום בגין סעיף זה.
(ו) התובע הלין על כך שלטעמו הנתבעים קבעו כי הוא הציג בפני בית משפט בהליך המתנהל נגדו אישור רפואי בדבר מחלת אחיו. כל זאת על מנת שבית המשפט ימנה אותו (את התובע) כאפוטרופוס לאחיו. וכלשון הכתבה שפורסמה: "מדוע עשה זאת, כנראה משום שהעריך שנוכח המסמך ימנה אותו בית המשפט כאפוטרופוס על אחיו, ובמסגרת מינויו יועבר להשגחתו חלקו הכספי של סעדיה מהדירה". עוד הפנה התובע לסיומת הכתבה בו הובאה עמדת המייצגים של אחיו של התובע כדלקמן: "מדובר במקרה חמור ביותר של זיוף והונאה, רופא רשם ללא בדיקת החולה ממצאים על סמך אמירה של אח של המתלונן שהתחזה לו. הרופא וקופת חולים כשלו ונפלו בפח שטמן להם האח."
(ז) התובע טען כי הנתבעים הציגו אותו כמתחזה אשר התחזה לאחיו אל מול רופא קופ"ח ואף משתמע כי הוא ניגש פיזית לביקור הרפואי והזדהה כאחיו וכל זאת מבלי לבדוק עמו את אמיתות הדברים וממילא מבלי לקבל את תגובתו. התובע הדגיש שכלל לא פגש את רופא המשפחה ואולם הודה שאכן יצר עם הרופא קשר באשר למצבו הרפואי של אחיו.
לצד זאת התובע הודה ששוחח טלפונית עם רופא קופת החולים ביחס לאחיו וכי מכתבו של הרופא המתין (ככל הנראה הכוונה המתין עבור התובע) במזכירות קופת חולים.
(ח) התובע הוסיף והתייחס לשיחת הטלפון שיזם הוא דווקא עם הרופא של אחיו ודווקא ביחס למצבו הרפואי של אחיו וציין כי קופת חולים התנערה מהמעשים שתוארו בכתבה תוך טענה כי הרופא הוטעה ביודעין ובמתכוון על ידו. לטענתו "טענה זו לא מתקבלת על הדעת שכן בשיחת הטלפון בין השניים הזדהה התובע בפני הרופא כבן משפחה של המטופל ולא הציג עצמו כאדם אחר". לדבריו, ההוכחה לכך הוא הכתוב על גבי רישום הביקור תחת הכותרת "תלונות" שהמידע נמסר ע"י בן משפחה.
(ט) התובע אף טען שהכתבה שימשה מנוף משמעותי להובלת הגשת כתב אישום חמור נגדו. כתב אישום בשלושה סעיפי האישום חמורים מהם זוכה - קבלת דבר במרמה, ניסיון לקבל דבר במרמה ופגיעה בפרטיות.
(י) התובע הדגיש כי הוא מתגורר בעיר קטנה וכתוצאה מהכתבה מצא עצמו לשיחת היום. לדבריו, הוא הוצג כ"מתחזה" וכך כולם הסתכלו עליו. הוא ציין כי הרגיש כמנודה בקרב תושבים רבים ואף בבית הכנסת בו מתפלל. לדבריו, מאז פרסום הכתבה נזקק לטיפולים שונים בפן הבריאותי הכוללים טיפול פסיכיאטרי. התובע סבור כי אין כל ספק שהכתבה שפורסמה ע"י הנתבעים היא שקרית וביסודה דברי לשון הרע כלפיו והכפשת שמו הטוב ברבים. כתבה אשר לטענתו הסבה לו נזקים רבים : כספיים, בריאותיים, נפשיים , חברתיים ומשפחתיים.
4.2 תמצית טענות כתב ההגנה
(א) כתב ההגנה הפנה לכך שהכתבה אשר פורסמה היא לטעמם של הנתבעים דיווח אינפורמטיבי המתייחס לאירועים שנפתחה בגינם חקירת משטרה. חקירה שקיומה נבדק ואושר על ידי משטרת ישראל. חקירה אשר בסופו של יום הביאה להגשת כתב אישום כנגד התובע. כתב אישום ממנו אכן זוכה לאחר כשלוש שנות דיונים. עוד הדגיש כתב ההגנה שהנתבעת 1 היתה מוכנה ואפילו ביקשה לפרסם כתבת המשך המתייחסת לזיכוי התובע מהאישומים ואולם התובע סירב לכך.
(ב) הנתבעים טענו כי מדובר בתביעה משוללת יסוד ודינה להידחות. לטענתם, הפרסום נשוא התביעה מהווה דיווח נכון והוגן על חקירה פלילית שהתנהלה באותה עת בעניינו של התובע, בין היתר בחשד לקבלת דבר במרמה ולפגיעה בפרטיות. לטענתם, החקירה הפלילית בעניינו של התובע הובילה בהמשך להגשת כתב אישום חמור נגדו בבית משפט השלום באשקלון.
(ג) לטענת הנתבעים, דבר החקירה שהתנהלה נגד התובע והחשדות שיוחסו לו אושרו טרם הפרסום ע"י דוברות המשטרה עמה שוחח הכותב מטעמם טרם הפרסום. לגישת הנתבעים, מדובר בפרסום מותר ומוגן שאין בו כדי לגלות עילת תביעה כלשהי כנגדם וזאת בהתאם להוראות סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע . עוד טענו כי שמו של התובע לא נזכר בפרסום, וכי בפרסום הודגש מספר פעמים כי הדברים המיוחסים לתובע הם בגדר חשד בלבד.
(ד) הנתבעים שבו וציינו כי החקירה אודותיה דיווחו הסתיימה בהגשת כתב אישום נגד התובע ובמסגרתו נכתב כי :" במעשיו אלה הנאשם קיבל במרמה מרופא קופת חולים הפניה לבדיקה פסיכיאטרית של המתלונן, גרם לרופא בכזב ליצור הפניה זו, פגע במזיד בפרטיותו של המתלונן במסגרת הערר שהגיש, בכך שהשתמש בידיעה על ענייניו הפרטיים של המתלונן, ומסר אותם לאחרים שלא למטרה שלשמה נמסרה, פרסם דבר שהושג בדרך של פגיעה בפרטיות, ואף פרסם ענין הנוגע לצנעת חיו האישיים ולבריאותו של המתלונן, כשהוא יודע שידיעה זו הושגה על ידו במרמה. בנוסף ניסה לקבל במרמה החלטה על פתיחתו מחדש של תיק חקירה שנסגר".
(ה) לטענת הנתבעים, מדובר בפרסום שהיה בו עניין ציבורי מובהק והוא נעשה בתום לב. לדבריהם, מלאכתם נעשתה נאמנה תוך מילוי חובתם העיתונאית להביא לידיעת הציבור מידע חדשותי חשוב בנושא שהעניין הציבורי שבו אינו יכול להיות שנוי במחלוקת. לגישתם, העובדה שביום 9.10.2018 (למעלה מ-3 שנים לאחר הפרסום) ניתנה הכרעת דין שזיכתה את התובע אין בה כדי להפוך את הפרסום שנעשה לפרסום שאינו אמת ו/או כדי להוות עילת תביעה כנגדם.
(ו) עוד ציינו הנתבעים שהתביעה הוגשה בשיהוי ניכר, לאחר שחלפו למעלה מ-5 שנים ממועד הפרסום. בנוסף, גם פנייתו המקדימה של התובע נעשתה לראשונה רק ביום 7.5.2020, קרי לאחר כ-5 שנים ממועד הפרסום. התנהלות זו של התובע מלמדת, לטעמם של הנתבעים, על חוסר תום לב בהגשת התביעה ועל כך שבזמן אמת התובע לא ראה בפרסום כפוגעני ו/או כפרסום המבסס לו עילת תביעה. עוד לגישתם - שתיקתו של התובע משך פרק זמן רב הביעה דעתו כי אין לו טענות כלפי הפרסום.
(ז) עוד ציינו הנתבעים, כי התובע התעלם מהצעתם לפרסם עדכון בדבר הכרעת הדין. ולגישתם התנהלות זו מעידה על מידת חוסר תום לבו בהגשת התביעה. עוד נטען כי התובע אינו מפרט כנדרש את המילים המהוות לשיטתו לשון הרע.
(ח) ההגנות הנטענות- אשר להגנות, הנתבעים טענו להגנות המנויות בסעיפים 15-16 לחוק איסור לשון הרע. לטענתם הפרסומים מהווים הבעת דעה מותרת ומוגנת. לטענתם הפרסום הוא בגדר פרסום מותר ומוגן בהתאם לסעיף 13 לחוק איסור לשון הרע. עוד טענו כי הסתמכו על מידע שאושר ע"י דוברות המשטרה החוסה בין היתר תחת ההגנות שבסעיפים 13(3), 13(9), ו-13(11) לחוק איסור לשון הרע . עוד סבורים הנתבעים כי הפרסום מהווה ביקורת מותרת ולגיטימית על התנהלותה של קופת חולים כללית בפרשה הנדונה.
(ט) הנתבעים טענו כי הפרסום מוגן בהגנת אמת דיברתי והגנת תום הלב ולגישתם הפרסום מוגן ע"פ סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע והאמור בו אינו חורג מהסביר בנסיבות העניין. עוד סברו כי עומדת להם חזקת תום הלב בסעיף 16(א) לחוק. עוד ציינו כי היו משוכנעים באמיתות הפרסום . לחילופין טענו כי חלות עליהם ההקלות על פי סעיף 19 לחוק. ועוד לחילופין טענו כי בפעולותיו ובהתנהגותו התובע הוא הביא על עצמו את הפרסום ועל כן קמה להם הגנה על פי סעיף 5 לפקודת הנזיקין. הנתבעים עתרו לקבוע כי על התובע האחריות לפי סעיפים 65 ו-68 לפקודת הנזיקין ולגישתם הם מוגנים לפי סעיף 4 לפקודת הנזיקין. לצד כל זאת הוסיפו וטענו כי לא הייתה להם חובה לבדוק את אמיתות החשדות שיוחסו לתובע. לטענתם, "דיווח של כלי תקשורת על חקירה פלילית שמנהלת המשטרה משחררת אותו מחובת בדיקה עצמאית או נוספת על ידו" .
5. המסגרת הנורמטיבית לדיון בתביעה
5.1 סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע , תשכ"ה-1965, קובע כדלקמן:
"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;"
5.2 ההכרעה בתביעה בהתאם לחוק איסור לשון הרע מתחלקת לארבעה שלבים כדלקמן: ראשית, יש לבחון האם האמירה אכן מהווה הכפשה ו"לשון הרע" כמשמעה בחוק; שנית, יש לבחון האם התקיים רכיב ה"פרסום", דהיינו האם האמירות העומדות בבסיס התביעה אכן פורסמו כמשמען בחוק; שלישית יש לבחון האם עומדות לנתבעים הגנות כלשהן, רביעית, יש לבחון ולקבוע הסעד הדרוש בנסיבות. להרחבה ר' ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי (מיום 4.8.2008).
על יסוד האמור ייבחנו האמירות המיוחסות לנתבעים וזאת בהתאם לארבעת השלבים הנזכרים לעיל.
6. דיון בשני השלבים הראשונים מתוך ארבעה – האם הפרסומים עולים כדי לשון הרע והאם מתקיים יסוד הפרסום. התשובה לשתי השאלות חיובית
6.1 יסוד הפרסום מתקיים
אין חולק על כך שהאמירות שבבסיס כתב התביעה אכן פורסמו. די לעיין בהעתק הכתבה שפורסמה בעיתון יומי ונפוץ – ידיעות אחרונות, על מנת לקבוע שהאמירות אכן פורסמו.
6.2 הפרסום אכן מכפיש
(א) הפרסום בכתבה מייחס לתובע ביצוע עבירות פליליות. הפרסום אמנם מתייחס לחקירה פלילית שנערכה כנגד התובע, ולענין זה אכן קמה לנתבעים הגנה. ואולם – במסגרת השלב הראשון לדיון וכאשר יש להכריע בשאלה האם מדובר באמירות מכפישות שפורסמו ביחס לתובע, הרי אך ברור הוא שהתשובה חיובית האמירות אכן מכפישות. על כך גם בפסקאות הבאות.
(ב) החקירה הפלילית שהבשילה לכדי כתב אישום ייחסה לתובע חשד למעשים פליליים. החקירה אף התייחסה במפורש למקרים של מעשי מרמה, זיוף, ואף קבלת דבר במירמה. ניתן ללמוד מדברי התובע ביחס לכתב האישום שהוגש בסופו של יום, שהוא אף נחשד בעבירות של פגיעה בפרטיות.
(ג) פרסומים אשר מייחסים עבירה פלילית לאדם הוכרו בספרות המשפטית ובפסיקה כפרסומים מכפישים. להרחבה לעניין זה ר' - אורי שנהר, דיני לשון הרע, 1997, בעמ' 129, כדלקמן: "...נראה כי נדירים יהיו המקרים שבהם יקבע בית-המשפט שייחוס של ביצוע עבירה אינו מהווה לשון הרע. בתי המשפט קבעו, כי ייחוס מעשה עבירה של רצח, תקיפה, בגידה, גניבה, זיוף, ואף הפרת חוק התכנון ובנייה מהווה לשון הרע". (ההדגשות אינן במקור).
הערת מעבר - משנקבע שאכן בוצע פרסום וכן משנקבע שפרסום הוא אכן פרסום מכפיש, הרי יש לפנות לשלב השלישי בדיון. שלב בדיקת טענות ההגנה של הנתבעים. על כך בפסקאות הבאות.
7. דיון בשלב השלישי מתוך ארבעה – האם הפרסום נהנה מהגנות הקבועות בחוק. התשובה לכך חיובית
הנתבעים הפנו לכך שעומדות להן הגנות מכח הוראות סעיף 15 יובאו הדברים הבאים:
7.1 כללי – התייחסות לעקרון "תום הלב" העומד בשערן של ההגנות מכח סעיף 15 לחוק
(א) סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 קובע סדרה של הגנות נסיבתיות, אשר ככל שאחת מהן או יותר חלות – קמה לנתבע בהליך הגנה. הסעיף כולל התייחסות ל-12 תתי סעיפים ובהם נסיבות שונות המקימות הגנה, כאשר בכל אחת מטענות ההגנה, יש להתייחס ראשית לשאלה האם הפרסום נעשה בתום לב. לענין זה קובע הפתיח לסעיף 15 לחוק כך (ההדגשות לא במקור) – "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:...".
ניתן לומר, אפוא, שעקרון תום הלב ניצב ועומד בשערן של כל ההגנות הנסיבתיות המנויות בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע. חציתם ועברתם את שערי "תום הלב" עדיין נותרו לפניכם משוכות סעיפי המשנה של סעיף 15 לחוק. ואולם, אם נכשלתם ולא הצלחתם להוכיח תום לב בפרסום – הרי ממילא אין לדון בשאלה האם אחד מסעיפי המשנה של סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע מקים הגנה כזו או אחרת.
(ב) להרחבה ביחס לדרישת תום הלב ר' למשל ע"א 844/12 דניאל מולקנדוב נ' שרה פורוש (מיום 22/02/17, הנש' מ' נאור, הש' א' חיות, הש' י' דנציגר), כדלקמן: "מדובר בקשת של נסיבות שבהן תקום לנתבע הגנה אף במחיר פגיעה בשם הטוב של הנפגע, בהתקיים שני תנאים מצטברים: הנתבע עשה את הפרסום בתום לב; הפרסום נעשה באחת הנסיבות המנויות בסעיפי המשנה של סעיף 15 לחוק. נטל הוכחת מרכיב "תום הלב" מוטל על המפרסם, וכן את הטענה שעשה את הפרסום באחת מהנסיבות המפורטות בסעיף. "
התנאים הקבועים בסעיפים קטנים לסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע הם מצטברים. העדרו של מרכיב אחד מתוך המרכיבים שולל מהמפרסם את תחולת ההגנה. בין מרכיבים אלה, מרכיב תום הלב. על מנת לקבוע כי הפרסומים נעשו בתום לב יש לבחון בין היתר את נסיבות הפרסומים, את התנהגותם של הנתבעים ואת סבירות הפרסום.
(ג) בעניינינו, הכתבה פורסמה במסגרת עיתונאית אינפורמטיבית ובמהלך עסקיה הרגילים של הנתבע 1. אין מדובר בכתבה יוצאת דופן שאינה אינפורמטיבית, וכך למשל – אין מדובר בכתבה העוסקת בענייני חקירה פלילית שפורסמה לפתע בביטאון עיוני, או במסגרת שאינה מסגרת עיתונאית מדווחת.
ובמילים פשוטות, עיסוקו הרגיל של הנתבע 1, כעיתון יומי, הוא בפרסום כתבו ודיווח אודות המתרחש בארץ ובעולם. עיסוקו היומי של הנתבע 1, כעיתון, הוא גם פרסום וחשיפת הליכים משפטיים וכן גם חקירות פליליות המתנהלות בארץ ןבעולם. הפרסום שנעשה במסגרת הכתבה, אינו חורג בנושא הפרסום וכן בחשיפת החקירה הפלילית - מהרגיל והנכון במסגרת עיתונאית.
(ד) הרחבתי האמור לעיל על מנת להבהיר שאכן יש לקבוע שהפרסום כשלעצמו הוא פרסום החוזה תחת הגנת תום הלב. אותו "תום לב" העומד בשערן של ההגנות הנסיבתיות המנויות בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע.
משחצינו את דרישת תום הלב שבשערו של סעיף 15 לחוק, נותר לבדוק האם אחד או יותר מסעיפי המשנה בסעיף 15 לחוק מקים הגנה כלשהי. על כך בפסקאות הבאות.
7.2 בעניינינו, הפרסום מהווה דיווח נכון והוגן על חקירה פלילית שהתנהלה באותה העת בעניינו של התובע
(א) סעיף 15(2) לחוק איסור לשון הרע קובע הגנה במקרי פרסום בהם קיימת חובה חוקית, מוסרית או חברתית לערוך את הפרסום, וכלשון הסעיף - "היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום".
דיווח עיתונאי כשלעצמו מקיים חובה "מוסרית או חברתית". התקשורת בכלל, והעיתונאות הכתובה במסגרתה, מקיימים את חובתן כאשר הם מעבירים לידיעת הציבור דיווחים וידיעות, בין היתר גם אודות התנהלות דומה לזו שהובאה בכתבה. להרחבה לענין זה ר' בהיקש ע"א (חי') 62261-01-17, ישראל בן עזרא נ' עיריית עכו (מיום 3/7/2017, סג' הנ' יצחק כהן, הש' אמיר טובי, תמר נאות פרי).
(ב) בעניינינו, הכתבה שפורסמה בעיתון הנתבעים פורסמה כדיווח אינפורמטיבי על חקירה פלילית שאושרה על ידי דוברות המשטרה. על כן אני סבור כי מדובר בדיווח הוגן ונכון לשעתו. מכאן, אני סבור כי יש לקבל את הגנת תום הלב של הנתבעים משדיווחו כדין על חקירה שהתנהלה במשטרת ישראל וכן קיבלו אישור בדבר נכונות הדיווח. לעניין זה אציין כי מצאתי לקבל את גרסתו של הנתבע לפיו הדיווח אושר לו על ידי דוברות המשטרה. בעדותו מסר הנתבע 2 בחקירתו לעניין זה, כדלקמן:
"
עו"ד פנחס: למה לא עשית את זה במקרה הזה בכלל? לא ניסית גם.
העד, מר אליזרע: אז אני אשיב את זה פעמיים. 1. אני, אתה בוודאי יודע
שאני מדווח על הליך של חקירה פלילית שאושרה לי ע"י
דוברות המשטרה ועל ההליך הפלילי מדובר אנו מדברים על
פרסום שהוא מותר ומוגן על פי החוק ואין עליו את עילת
התביעה, זה פעם אחת. פעם שנייה, אתה פתחת ואמרת
אדוני, שאני כתב בריאות וטו לא. אני בעצם משכר את עולם
הבריאות, מבחינתי נושא הכתבה הוא לא מרשך אלא הוא
קופת החולים."
עוד מסר כי:
"
עו"ד פנחס: רק כתב בריאות, שנבהיר את זה. אז אני שואל אותך, מאיפה
אתה יודע שהדיווח היה נכון והוגן?
העד, מר אליזרע: אושר לי על ידי דוברות המשטרה.
עו"ד פנחס: הבנתי. אז יש לך גם מדוברות המשטרה וגם מקופת חולים
אישורים, אז באותה תקופה קיבלת.
העד, מר אליזרע: וממקור נוסף שאותו לא אחשוף כאן." (ההדגשה אינה במקור).
(עמוד 52 שורות 24-29 לפרוטוקול הדיון מיום 12.5.2022.)
מהחקירה כאמור עולה כי הפרסום בעיתון הנתבעים פורסם כדיווח כדין על הודעת דוברות המשטרה. בנסיבות אלו אני סבור כי הנתבעים עמדו בנטל הנדרש להוכחת ההגנה המנויה בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע.
(ג) עוד על כך שניתן לפרסם אודות קיומה של חקירה פלילית (הפניה לסעיף 25א(א) לחוק
- על כך שניתן ומותר לפרסם אודות קיומה של חקירה פלילית, למדים גם מהוראות סעיף 25א(א) לחוק. בסעיף זה הוסדרה האפשרות של פרסום כתבה מתקנת, במקרים בהם דווח אודות חקירה פלילית וזו נסגרה.
- לענין זה קובע סעיף 25א(א) לחוק כך - "פורסם באמצעי תקשורת שנפתחה חקירה פלילית נגד אדם או שהוגש נגדו כתב אישום או שהורשע בעבירה, והתקבלה החלטה לסגור את התיק, לא להגיש כתב אישום או לעכב הליכים, או שזוכה האדם או התקבל ערעורו, לפי הענין (בסעיף זה – החלטה עדכנית), ודרש אותו אדם בכתב מאמצעי התקשורת לפרסם את ההחלטה העדכנית, יפרסם אמצעי התקשורת את ההחלטה העדכנית..."
- הוראות סעיף זה, המתייחסות לפרסום כתבה מתקנת אודות סגירתה של חקירה פלילית – מלמדות מיניה וביה שניתן לדווח על פתיחתה של חקירה פלילית. ובמילים פשוטות – כאשר נקבע הסדר לדיווח על סגירת חקירה פלילית שפורסמה, הרי אך ברור הוא שמותר היה לפרסם מלכתחילה אודות אותה חקירה.
- סירוב התובע לפרסום מעקב המתייחס לזיכוי - בשולי הדברים אשוב ואדגיש שהנתבע 1 הציע לתובע לפרסם כתבה מתקנת וזה, לדבריו סירב לפרסום. לענין זה ר' כבר בע"מ 1 לפרוטוקול, שאלתי לב"כ התובע ומילותיו הראשונות בהליך שהתייחסו לפרסום אפשרי ביחס לזיכוי.
(ד) הפרסום אינו חורג מגדר מתחם הסבירות בנסיבות העניין
לא מצאתי כי הפרסום חורג מגדר מתחם הסבירות בנסיבות העניין. הנתבע 2 פנה לאימות נכונות הדיווח למשטרת ישראל וזו אישרה לו את דבר החקירה באותה העת לרבות החשדות המיוחסות לתובע.
אשר לטענת התובע לפיה לא התבקשה תגובתו, אציין כי במלוא הכבוד לא מצאתי מקום להטיל על הנתבעים נקיטת אמצעים נוספים מאלו שננקטו בטרם פרסום הידיעה. צעדים כדוגמת בחינת השאלה האם הדיווח אמת או לאו. הדיווח אשר פורסם הוא דיווח שהתבסס כל כולו על החקירה שהתנהלה במשטרה. אין מקום להטיל על הנתבעים את האחריות לבחינת השאלה האם החשדות שמתנהל לגביהם בירור ביחידה החוקרת הן נכונות או לאו. יש לאפשר לנתבעים לפרסם דיווחים אשר נשענים על חקירות שמתבררות במשטרה ואין מקום להטיל על הנתבעים לברר האם אכן יש אמת ממשית בפרסומים ברמה הפלילית הנדרשת מקום בו האחריות מוטלת לפתחה של המשטרה.
פועל יוצא מן האמור הוא שלא ניתן לחייב את הנתבעים לבחון האם יש אמת בפרסום או לא וזאת כאשר מדובר בחשדות בעלות גוון פלילי. הנתבעים אינם גוף חוקר ואין מקום להפוך אותם לגוף שכזה מקום שעניין זה שמור ליחידת המשטרה. אכן, נתתי דעתי לתקנות האתיקה המקצועית של העיתונות ואולם במקרה זה אכן ניתן לצאת מהנחה שהנתבעים פרסמו את הידיעה תוך בחינת נכונותה בזהירות הראויה. ואסביר, הידיעה פורסמה כחשד ומכאן שדבר הפרסום אמת הוא שכן אכן היה חשד בשעתו כנגד המעשים שיוחסו לתובע. הנתבעים הסתמכו על חקירה אמיתית שהתנהלה .
עוד אדגיש כי הפרסום אינו חורג מגדר מתחם הסבירות בנסיבות העניין גם בשל העובדה שפרסום כולו מתייחס לחשדות אודות מעשים שמיוחסים לתובע ואינו קובע כל עובדה כי המעשים אכן בוצעו ע"י התובע, כך שבמילים פשוטות -לא עולה הרושם כי הדברים שפורסמו על ידי הנתבעים הן עובדות.
ואבהיר, ממקרא הכתבה עולה כי זו פורסמה ביחס לחשדות. בשום שלב במאמר לא נקבעו עובדות או ממצאים אודות התובע כאלו שאינן מותירות ספק לגביו כי ביצע את המעשים המיוחסים לו. לאורך המאמר תואר כי כל המיוחס לתובע הוא בגדר חשד. הא ותו לא. וכך, לעניין זה ניתן להתרשם כבר ממקרא כותרת המאמר במסגרתה צוין מפורשות כי מדובר בחשד.
7.3 הגנה נוספת העומדת לנתבעים – הגנה מכח סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע
לנתבעים עומדת הגנת סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע הקבוע כדלקמן:
"
14.במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש."
על מנת שתקום הגנה מכוח סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע נדרש להוכיח שני רכיבים, כדלקמן: ראשית, שהדבר אשר פורסם היה אמת; שנית, שהיה עניין ציבורי בפרסום.
העובדה שניתנה הכרעה המזכה את התובע מהחשדות אין בה כדי לגרוע מאמיתות הפרסום בשעתו. כפי שפורט לעיל בהרחבה, הפרסום מתייחס לחשדות ולא לקביעת עובדות לפיהן התובע ביצע מעשה בעל גוון פלילי. הפרסום משקף את החשדות באותה העת שעמדו לבירור על ידי המשטרה. מכאן שלא נכון יהיה לקבוע כי הדברים שפורסמו אינם נכונים כלל אלא הנכון הוא כי הדברים שפורסמו הם אמת לשעת פרסומים. לעניין העניין הציבורי בפרסום- ברור כי יש בפרסום משום עניין ציבורי. ברור הוא כי פרסום החשדות והמעשים שיוחסו הם כאלה שיש בהם משום עניין ציבורי לדעת.
8. דיון בשלב הרביעי מתוך ארבעה – שלב קביעת הפיצוי. אין מקום לדון בשאלה זו, משנקבע שלנתבעים קמה הגנה
משקבעתי שלנתבעים קמה הגנה, הרי אין מקום ואין צורך לדון בשלב הרביעי שהוא שלב קביעת הפיצוי.
9. סוף דבר
(א) הפרסום בעיתון הוא אכן פרסום מכפיש ואולם לנתבעים קמה הגנה מכח הדין. כאן ייאמר פעם נוספת שהתובע אשר אמנם עתר לפרסום התנצלות, סירב לכך שתפורסם כתבה המתייחסת לזיכוי מכתב האישום שהוגש כנגדו.
(ב) בנסיבות אלה, ולאור ההגנה שקמה לנתבעים - התביעה נדחית.
(ג) באשר להוצאות משפט, נתתי דעתי לעבודה המרובה והמעמיקה שהושקעה בהליך זה. עוד נתתי דעתי להוראות סעיף 153 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 הקובעות שחיוב שכר הטרחה לא יפחת מהקבוע בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ) התש"ס – 2000, זאת למעט במקרים בהם קבע בית המשפט, מטעמים מיוחדים, לא להורות כך. בעניינינו – התובע עבר דרך לא קלה, לרבות במסגרת ההליך הפלילי שממנו אכן זוכה. זאת ועוד – הדיון כאן וכן התייחסות לכתבה ולהליך הפלילי לימדו על מחלוקת וסכסוך משפחתי מורכב. הסכסוך והשפעותיו המשיכו שנים קדימה, וכך גם הזיכוי וההליך המשפטי שהתנהל לפני. בנסיבות אלה – נראה שהנכון הוא לסיים המחלוקת ללא חיוב בהוצאות ותוך כוונה שבכך גם התובע יפתח דף חדש בחייו. יהיה האמור לעיל משום "הטעמים המיוחדים" הנדרשים מכח סעיף 153(א) לתקנות.
סוף דבר – התביעה נדחית ללא צו להוצאות.
ניתן היום, ט"ו טבת תשפ"ד, 27 דצמבר 2023, בהעדר הצדדים.
אביים ברקאי