שירות כזה או אחר (ובכלל זה המרת מטבע בעת משיכת הכספים) ניתן על ידה ללא תמורה נוספת (קרי, כנגד התשלום הניתן בעבור שירותים אחרים).
שנית, מנקודת המבט של דיני עשיית עושר ולא במשפט, הרי שכל עוד מוסדר מתן השירות בו מדובר על ידי הסכם המשתמש, לא ניתן לומר כי משתמש הנהנה ממנו מקבל טובת הנאה שלא על פי זכות שבדין (לעקרון לפיו טובת הנאה המתקבלת מכוח חוזה תקף היא טובת הנאה שלא ניתן לתבוע תשלום בגינה במסגרת דיני עשיית עושר ולא במשפט ראו ע"א 606/14 עמותת מורים בונים בלוד נ' דו בר (3902) חברה לעבודות בניה בע"מ (ניתן ב- 02.07.7116)). לפיכך, האפשרות לקבוע שהמשיבה זכאית לתשלום בגין פעולת ההמרה הכפויה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט קיימת רק תחת ההנחה ששירות ההמרה ניתן שלא במסגרת הסכם המשתמש. ואולם הנחה זו אפשרית רק אם יקבע, כטענת המבקש (ובניגוד לעמדת המשיבה), כי המדובר בשירות שנכפה שלא כדין על לקוחות פייפאל על ידי המשיבה. במקרה שכזה ספק אם המשיבה זכאית לתשלום בגין השירות שלא התבקש במסגרת דיני עשיית עושר ולא במשפט, וזאת מהטעם שמדובר בטובת הנאה כפויה (לעקרון השולל זכות השבה במקרה של כפיית טובת הנאה ראו ע"א 421/28 בנישתי נ' ששון, פ"ד לה(7) 411 (0880). ודוק, לעקרון זה חריגים, ואולם אין זה ברור כלל כי דרישתה של פייפאל יכולה להיכלל בהם. לדיון ראו דניאל פרידמן, דיני עשיית עושר ולא במשפט (מהדורה שניה) 122 - 028, 222- 721, 882 - 880 (תשנ"ח)).
שלישית, אף אם תאמר כי יש להביא בחשבון את התועלת שצמחה לחלק מחברי הקבוצה בגין ההמרה לשקלים חדשים במסגרת פסיקת סעד של השבה, הרי שמשמעות הדבר היא הפחתה בהיקף ההשבה, ולא שלילת הזכות להשבה. הטעם לכך הוא שאף אם נניח כי יש משתמשים שהפיקו תועלת מההמרה הכפויה (מאחר שהיו מעוניינים לקבל את כספם בשקלים חדשים), אין לומר כי תועלת זו שקולה בהכרח לעמלת ההמרה שנגבתה על ידי המשיבה (כזכור, 2.2% מהסכום שנמשך). לעניין זה אציין כי לא הובאו לפניי כל ראיות שיש בהן כדי ללמד מהו היחס בין עמלת ההמרה שגבתה המשיבה לעמלות המרה הנגבית על ידי גורמים אחרים (למשל, הבנקים). ממילא אין אפשרות לקבוע בשלב זה כי התועלת שצמחה למי מחברי הקבוצה מההמרה הכפויה (ככל שהייתה תועלת כזו) שווה או גבוהה מעמלת ההמרה שנגבתה בפועל על ידי המשיבה. ודוק, ככל שגביית עמלת ההמרה הכפויה נעשתה שלא כדין, הנטל להוכיח כי אין מקום להשיבה או כי יש להשיב רק את חלקה (וזאת מכוח סעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט - 0828) מוטל על הזוכה בטובת ההנאה, דהיינו על המשיבה. בנטל זה לא עמדה, לפחות לפי מסכת הראיות שהוצגה לפניי עד כה.
רביעית, האמור לעיל ביחס לסעד ההשבה נכון, בשינויים המחויבים, גם ביחס לסעד הפיצויים. וזאת יש לזכור, התביעה לפיצויים בגין הנזק (ההפסד שנגרם למשתמש בגין תשלום עמלה שאינו חייב בה) והתביעה להשבה (התועלת שצמחה למשיבה מגביית עמלה שלא כדין) הן אומנם שני צדיו של אותו מטבע, אך אין לומר כי אם קיימת טענת הגנה כלפי אחת התביעות היא עומדת בהכרח גם כלפי התביעה האחרת. התביעות הן בשני ענפי משפט שונים (האחת בחוזים, בגין נזק מהפרת חוזה, והשנייה בעשיית עושר ולא במשפט, בגין טובת הנאה שהופקה שלא כדין). וכל אחד מהענפים הללו מכיר בטענות הגנה שונות (כך, למשל, אשם תורם הוא הגנה מפני תביעת נזק, אך לרוב לא בפני תביעת השבה. לעומת זאת, שינוי מצב הנתבע לרעה בתום לב היא הגנה אפשרית בדיני עשיית עושר ולא במשפט, אך לא בדיני הנזיקין).
28. טענה אחרת שהעלתה המשיבה היא כי גם אם הלקוח לא היה מודע לעמלת ההמרה הכפויה
בפעם הראשונה שמשך כספים מחשבון פייפאל לחשבון בנק ישראלי, הרי שהפך מודע לה (בכוח או בפועל) מרגע שביצע את המשיכה הראשונה, ועל כן אין לאפשר לו לטעון נגד גבייתה. גם לטענה זו תשובה במספר מישורים: ראשית, אין זה ברור כלל, לאור העובדה שעמלת ההמרה לא הוצגה בנפרד, אלא גולמה בשער החליפין, כי ללקוח המצוי הוברר כי נגבית ממנו עמלת המרה כפויה, אפילו לאחר שביצוע משיכות מחשבון פייפאל לחשבון בנק ישראלי (ודוק, לקוח שעשה כן ידע, מן הסתם, על ההמרה הכפויה, אך יתכן מאד שלא ידע על כך שמשולמת בגינה למשיבה עמלת המרה כפויה); שנית, אף אם התברר ללקוח עניין זה, אין בכך כדי לרפא את הפגם שבגביית עמלה שאינה מוסדרת בהסכם המשתמש, שכן הלקוח יכול היה להניח כי גביית העמלה נעשית כדין, ומכוח הסכם המשתמש; שלישית, מאחר שהשליטה בהליך משיכת הכסף נתונה כולה בידי המשיבה, הרי שגם לקוח שהבין שנגבית ממנו עמלת המרה כפויה, וידע כי הדבר נעשה בניגוד להסכם המשתמש, לא יכול היה להתנגד באופן אפקטיבי לגביית העמלה (השוו פסקה 76 לעיל). לפיכך אפילו לקוח פייפאל מתוחכם שכזה אינו מנוע מלטעון נגד חוקיות הגביה של עמלת ההמרה הכפויה.
41. ודוק, המשיבה טענה כי חלק ניכר מעסקאות המכירה בחשבונות פייפאל שבניהולה נעשה על
ידי מספר קטן של לקוחות גדולים ("הטופ 011 או 711" בלשונו של מר דהן, המצהיר מטעם המשיבה), וכי לקוחות אלו לא רק שמודעים היטב לעמלות הנגבות מהם (ובכלל זה עמלת ההמרה הכפויה), אלא גם מנהלים מעת לעת משא ומתן ביחס לגובהן. ואולם המשיבה לא הביאה כל ראיות המוכיחות טענות אלו (מלבד דברים בעלמא של המצהיר מטעמה) וממילא אין מנוס מלהותיר עניין זה (שהנטל להוכיח את העובדות העומדות ביסודו מוטל על המשיבה) לשלב הדיון בתובענה גופה (סביר להניח כי אם יוכח על ידי המשיבה שלקוח מסוים סיכם באופן פרטני על גובה עמלת ההמרה שיישלם במקרה של משיכת יתרה בחשבון פייפאל המנוהל במט"ח לחשבון בנק ישראלי יהיה מקום להוציא לקוח זה מהקבוצה).