מר מייזלר העיד כי על סמך הסכמות בעל פה עם הנתבעת ושיחות עמה קנו בפועל סחורה בשוויה של 2 מיליון ₪ (בפרוטוקול עמ' 40 ש' 30-8). גם מר הודיס התבקש להסביר בעדותו האם יש הזמנה בכתב והוא הפנה אל חשבוניות המס וטען שהן הסכם לכל דבר והן גם תעודת המשלוח. בהמשך התבקש להבהיר כיצד ידעה התובעת להזמין את הסחורה הספציפית שפרטיה בחשבוניות והשיב כי הכול נעשה תוך שיחות במפגשים, ושהיו עמה גם בגיאורגיה וכן כי הכירה את הסחורה שלהם והשתמשה מתוך הסחורות בערך של 200,000 ₪ (בפרוטוקול עמ' 79 ש' 31-26 ועמ' 80 ש' 11-1).
התובעת לא הציגה כל הסכם או הזמנה לסחורה בהיקף כזה ולא מתקבל על הדעת כי חברה המתנהלת באופן תקין, תקדים ותוציא חשבוניות מס בגין עסקאות בהיקפים כאלה על סמך התחייבות בעל פה, ותישא במימון העסקאות בדרך של רכישת הסחורה בפועל לצורך קבלת הנחות מבלי שיהיה לה כל תיעוד לכך ולו בדרך של תרשומת עובר להפקת החשבוניות.
לתצהירו של מר מייזלר צורפו דו"חות לקוח של ד"ר דן (נספחים 4א' ו-4ב') בנוגע לרכישת סחורה ולסחורה שנמשכה ויתרת החוב בגינה, ומפורטים בהם תאריכים וסכומי שיקים שנפרעו וכן שיקים עתידיים. בנספח 4ב צורפו התכתבויות של מי מטעם התובעת בגין חובות הנתבעת עבור סחורה שנמשכה, אולם לא ננקבו סכומים. בנספח 4ג' צורפו התכתבויות בהן ד"ר דן מבקשת להמשיך בשיתוף פעולה עם התובעת ומציינת שהיא תסדיר הכול ותתחיל לשלם לאט לאט.
על פניו המדובר במסמכים שנערכו על ידי התובעת, אך לא הובהר על ידי מי נערכו ועורכם לא הובאה לעדות. יותר מכך מן ההתכתבויות עצמן לא ברור האם מדובר בסחורה שנמשכה כבר על ידי הנתבעת.
- לאור כל האמור, לא שוכנעתי בטענת התובעת כי רכשה עבור הנתבעת סחורה בשווי 2 מיליון ש"ח אותה היא מאחסנת עד עצם היום הזה במחסניה. הדבר לא הוכח, ומעבר לכך התובעת עצמה אישרה שבסופו של יום הסחורה או חלקה לא סופקה לנתבעת מבלי שהובהר איזה חלק מהסחורה כן סופק ומה ערכו למעט הסך של 204,000 ₪ שנטען ששולם. על כן, גם לו הייתי מקבלת גרסת התובעת כי אכן על סמך שיחה בעל פה רכשה סחורה עבור הנתבעת בשווי של 2 מיליון ש"ח היא אינה זכאית להיוותר עם כל הסחורה או חלקה בידיה, למלא סכום בשיק שניתן לה כבטוחה, ולתבוע את מלוא התמורה מהנתבעת מבלי שפועל נתנה התמורה בגינה. לפיכך, ככל שאלה פני הדברים, לכל היותר עומדת לתובעת טענה חוזית בדבר הפרת הסכם על ידי הנתבעת אשר היה עליה להוכיח, אולם לא ניתן לראותה כמי שנתנה תמורה בגין השיקים ולחייב את הנתבעת בתשלומם.
- זאת ועוד, אף אם הייתי משתכנעת כי במחסנים מצויה הסחורה בשווי התביעה שלפניי, הרי שהתובעת גם לא השכילה לדאוג להקטנת נזקיה. ככל שאכן התובעת נוהגת להחזיק את הסחורה עבור לקוחותיה, וראתה שהנתבעת אינה עומדת בהתחייבויותיה, הייתה יכולה למכור את הסחורה אשר מטבע הדברים יש לה תאריך תפוגה ובכך להקטין את נזקיה. אך התובעת לא עשתה כן.
מר מייזלר טען בעדותו כי עדיין יש סחורה במחסנים שהיא בערך גבוה יותר מסכום העסקה עם הנתבעת, וכי לגבי הסחורה של הנתבעת - קיבלו הוראה שלא ניתן למכור אותה משום שלא ניתן לבצע מכירה כפולה ובעצם לא יכלו למסור סחורה שהיא כבר מכורה. לעומת זאת העיד כי עם לקוחות אחרים הגיעה התובעת להסדרים לגבי הסחורה שלהם שדומה כי נמכרה (בפרוטוקול עמ' 50 ש' 30-28 ועמ' 51 ש' 13-1).