אוריה המסכנה. 'אתה את הילדה שלי לא תסיע וגם לא תסיע אף ילד מוגבל', אני עונה. 'ממילא לא שווה לי הכסף הלכלוך שהיא עושה לי' הוא צועק. הזהירו אותי מנהגי הסעות. הזהרתי את עצמי. אבל האפס הבן זונה הזה דוד שצרח על ילדה אוטיסטית שצריכה לאכול בנסיעה כדי להעסיק את עצמה ולא להרביץ לעצמה את זה לא דמיינתי. מרצדס בתחת שלי".
לפוסט זה צורפה תמונת חלקה האחורי של המונית של התובע, כשניתן בתמונה להבחין במספר הרישוי שלה ומספר המונית. פרסום זה לא הוכחש ע"י הנתבעת.
אין ספק, כי הצגת התובע כאדם בלתי מתחשב וחסר רגישות באופן כה קיצוני כלפי ילדה בעלת צרכים מיוחדים עלולה לשים את התובע כמטרה לשנאה ולבוז. יתירה מכך, לנוכח עיסוקו של התובע כנהג מונית, שמסיע גם ילדים בעלי צרכים מיוחדים, עלול פרסום זה לפגוע בפרנסתו של התובע. בהקשר זה איננו מתייחס לניבולי הפה והגידופים הבלתי מנומסים שבפוסט אלא לגופם של הדברים, האמורים שם.
לכאורה, לאור ההקשר בו נאמרו הדברים, כאשר ברור למקרא הפוסט, שהוא נכתב בעקבות מקרה "טרי", שאירע זמן קצר קודם הפרסום, אין לראות בפרסום הדברים משום פרסום של לשון הרע. לא כל אמירה, הנאמרת בשעת כעס, ואף אם היא פוגעת ועולבת במושא הדברים, מהווה בסיס לתביעה עפ"י חוק איסור לשון הרע. מקום בו ברור, כי דברים נאמרו כחלק ממריבה קולנית בין שניים, כאשר האדם עוד מצוי בסערת רוח, אין לראות בהם בהכרח משום פרסום של לשון הרע. לעניין זה ראה דבריו של המלומד אורי שנהר, דיני לשון הרע, תשנ"ז, 132 ואילך.
האם אמורים הדברים גם למקרה דנן? האם אכן מדובר כאן בפרסום שהוא בבחינת גידופים בלבד? האם בכל מקרה של גידופים לא נראה זאת כפרסום לשון הרע?
נראה כי מקרה זה ופרסום הפוסט הראשון איננו כסתם מקרה של הטחת גידופים באדם אחר במהלך ויכוח קולני. ראשית, המדובר בפרסום בפייסבוק, שלא נעשה במהלך המריבה הקולנית שבין התובע ובין הנתבעת, אלא לאחר שחלף כבר פרק זמן כלשהו. טבעו של פרסום מסוג זה, שהוא נעשה לאחר מחשבה כלשהי ולא כרפלקס מיידי למריבה קולנית ובמהלכה. כך או כך אין זה נאה לנקוט בלשון כה בוטה, אך ודאי שהטחת דברים שכאלו לאחר חלוף זמן כלשהו, ועוד בכתב, היא חמורה יותר. אין מדובר רק בהטחת כינויי גנאי, מנומסים יותר או מנומסים פחות. המדובר בהטחת האשמה קונקרטית, הקשורה לעיסוקו של התובע. הטחת אשמה זו באדם שכזה עלול לבזותו ואף עלול לפגוע במשלח ידו. אין מדובר בהטחת גידופים גרידא, אלא הרבה מעבר לכך, כאשר הפרסום כולל האשמות קונקרטיות, הנוגעות לעבודתו של התובע.