לאחר סיום פרשת הראיות, אינני סבור כי הוכח שיש לשנות מתוצאה זו.
התובע לא הצביע על שום קטע קונקרטי שברור לגביו שהינו שקרי בעליל על פניו, במובן זה שאינו דורש שקלא וטריא. חלק נכבד מהתכנים נטען להיות ציטוטים מתוך דו"ח המרכז לנפגעי כתות בעניינם של התובעים (אשר לא הובאה ראיה להיותם שקר ברור), ציטוטים מפי אחרים על התובעים (ולא הוכח שהדברים לא נאמרו, וכן לא הובאה ראיה שהם שקריים בעליל), דברים מפי התובע עצמו על אחרים ועל נושאים שבסדר היום (ולא הוכחש שהתובע אמר דברים אלה), קטעי קול שנטענים להיות מפי בנו של התובע (ולא הוכחש כי הדובר הינו בנו של התובע, וגם כאן, לא הובאה ראיה שדבריו הינם שקר ברור).
אכן, המדובר בפירסומים פוגעניים, מכפישים, אשר מטבע הדברים אינם נעימים כלל לאישר וודאי לתובע. הם בוודאי עולים כדי "לשון הרע" ובהחלט חורגים מהבעת דעה. ואולם, קשה לאמר כי מתקיים בהם כלל השקר הברור, במובן זה שניתן להציג הוכחה נגדית ניצחת, ובלתי ניתנת להפרכה, שאינם נכונים.
למען סבר את האוזן: כמובן, שאינני אומר חלילה, שהפירסומים נכונים או שיש בהם ממש. רחוק מכך. ואולם, המבחן אותו קבעה הפסיקה לצורך הסרת פירסום ללא צו שיפוטי הינו שהאמור בפירסום יהיה שקר מופרך לחלוטין. בנטל זה התובעים לא עמדו.
על כן, התובעים לא הוכיחו את טענתם שלפיה היתה מוטלת על גוגל ומטא החובה להסיר את הפירסומים ללא צו שיפוטי.
- התובעים טענו בסעיפים 7 ו - 41 לכתב התביעה וכן בסעיפים 34-36 לסיכומיהם, כי די בכך שפירסום מסויים מייחס לאדם ביצוע עבירות פליליות כדי להטיל על המסדת חובה כלפיו להסירו, ואי הסרת פירסום כאמור - מהווה הפרת חובת הזהירות של המסדת כלפי הנפגע.
טענה זו לא אוכל לקבל. משמעותה המעשית היא כי יש להטיל על מסדת חובה לדקדק בתוכנו של הפירסום, להגיע למסקנה בדבר "פליליותו", ולהסירו ללא הפעלת כל שיקול דעת. קבלת עמדה זו תהפוך את המסדת לצנזור על, ויישומה ייצור אפקט מצנן של ממש לחופש הביטוי. יישום מבחן כזה הופך לממשי את הסכנות עליהן הצביעה פרופ' אלקין - קורן בחיבורה הנ"ל, ולטעמי, אין ליישמו כמבחן המחייב מסדת בהסרת פירסומים.
לפיכך, דינה של טענה זו להידחות.
- במאמר מוסגר יש לאמר כי מחקירותיהם של העדים מטעם מטא וגוגל עלה שהרלוונטיות של עדותם למשפט היתה שולית.
כך, מחקירתו הנגדית של גוסטפסון אשר העיד מטעם גוגל הסתבר כי בשנת 2020 כלל לא עבד בגוגל (עמ' 286-287 לפרוטוקול), וכי צפה בסירטונים מושא התביעה רק חודש ימים לפני מתן עדותו שנמסרה בבית המשפט ביום 11.6.2023 (עמ' 289). ובמילים אחרות, גוסטפסון כלל לא צפה בסירטונים מושא התביעה עובר לחתימתו על תצהיר העדות הראשית שלו שהוגש לבית המשפט ביום 16.5.2022. לשאלה האם הוא בדק את הסירטונים עצמם, השיב גוסטפסון, כי באותה תקופה הוא לא עשה זאת, אך הוא עובד בצוות שמיישם את מדיניות גוגל בעניין (עמ' 297), וכי לא הוא זה שהשיב לפניית "ההודעה וההסרה של התובעים, אלא עובדי גוגל אחרים (עמ' 297-298, וכן עמ' 300 ש' 16). בהתאם לעדותו של גוסטפסון, המסקנה המשותפת של הצוות שעבד על הסירטונים היתה כי לא היתה עדות ברורה לכך שהם כוזבים, ולכן גוגל החליטה שלא לנקוט פעולה ביחס אליהם, דהיינו לא להסירם (עמ' 305 ש' 7-8, ובהמשך בעמ' 310 בש' 10-15).