האם סירובה של מסדת להסיר פירסום פוגעני, מצמיח לנפגע עילת תביעה כנגדה מכח חוק איסור לשון הרע?
- כמבואר לעיל, ככלל, מסדות מצויות במעגל השני הנוגע לפירסום. במעגל הראשון מצוי המפרסם עצמו: זה שיצר את הפירסום ופירסם אותו במסדת. אחריותה של המסדת, ככל שקיימת, היא ex-post, ונוגעת לא לעצם הפירסום, אלא לסירובה להסיר את הפירסום.
הנה כי, השאלה המשפטית העומדת לדיון הינה האם סירובה של מסדת להסיר פירסום הכולל לשון הרע, עולה כדי פירסום לשון הרע, ובמילים אחרות - האם סירוב של מסדת להסיר פירסום פוגעני שנותר על ידי משתמש במסדת, הופך את המסדת למי שפירסמה את אותו הפירסום?
- לטעמי התשובה היא בשלילה.
ראשית, המסדת לא נקטה באקט פוזיטיבי של פירסום. מי שעשה כן הוא יוצר התוכן ומי שפירסם אותו במרשתת, ולא המסדת.
סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע, מטיל את האחריות בגין לשון הרע על מי שפירסם את הפירסום - דהיינו המפרסם הישיר (אורי שנהר דיני לשון הרע 96 (1997)). הטענה שלפיה, סירוב להסיר פירסום הופך את המסדת למפרסמת התוכן מעוררת קושי רב, שכן חוק איסור לשון הרע דורש, על פי לשונו, אקט פוזיטיבי של פירסום - ומטבע הדברים מובן כי גוגל ומטא לא נקטו באקט כזה בענייננו.
שאלה מסוג דומה התעוררה בפסקי דין שניתנו גם במדינות זרות. כך, באנגליה נקבע כי סירוב להסיר פירסום פוגעני הופך את המסדת למפרסם בפועל, ובעניין זה ר' פסק דינו של בית המשפט לערעורים באנגליה, בעניין Payam Tamiz V. Google Inc. [2013] EWCA Civ. 68 ואולם הכרעה זו נובעת מלשון ה - Defamation Act 1996 אשר איפשר באותה עת פרשנות לשונית זו, פרשנות לשונית אשר חוק איסור לשון הרע בישראל אינו מאפשר.
לעומת זאת, בארה"ב ניתן בשנת 1995 פסק דין של בית המשפט של מדינת ניו יורק בעניין Stratton Oakmont inc. V. Prodigy Services (NY Sup. Ct. 1995), אשר בו נקבע כי מקום שהמסדת מחזיקה ביכולת עריכה ומחיקה של פירסומים, הרי שבמקרה שבו סירבה להסיר פירסום פוגעני, לשון חוק איסור לשון הרע המקומי מאפשרת לראות בה כמי שפירסמה את הפירסום. דא עקא, סמוך לאחר שפסק דין זה ניתן, חוקק בארה"ב סעיף 230 ל - Communication Decency Act of 1996 המעניק חסינות מוחלטת למסדות בהקשר זה, במובן זה שמסדת אינה אחראית בנזיקין בגין חומר פוגעני שפורסם על ידי משתמש.
הנה כי כן, התשובה לשאלה האם סירוב להסיר פירסום הופך את המסדת למפרסם תלויה בלשון חוק איסור לשון הרע המקומי, ובענייננו, חוק איסור לשון הרע בישראל אינו מאפשר זאת.
- עם זאת, חוק איסור לשון הרע מכיר בשתי הרחבות של האחריות הקבועה בו.
ההרחבה הראשונה הינה בהתאם להוראת סעיף 11 (א) לחוק איסור לשון הרע, אשר מטיל את האחריות בגין פירסום לשון הרע גם על אמצעי התקשורת שבו התפרסם הפירסום. וכך קובעת ההוראה: