בית משפט השלום בתל אביב -יפו
ת"א 59951-01-22 הופשטיין נ' פוליטיקלי קוראת (ע"ר) ואח'
לפני כבוד השופטת עדי ניר בנימיני
התובע: אבנר הופשטיין
ע"י ב"כ עו"ד גדי בר-און ושי מ' מרקוס
נגד
הנתבעים: 1. פוליטיקלי קוראת (ע"ר)
2. נעה בורשטיין חדד
3. מאיה רומן
ע"י ב"כ עו"ד אסף דרעי ועו"ד אפרת פודם
4. חדשות 10 בע"מ
5. אבירם אלעד
6. חיים לוינסון
ע"י ב"כ עו"ד דור ליאונד ורם פרייס סיטון
פסק דין
א. פתח דבר
1. בשנת 2022 פורסמה באתר האינטרנט שמפעילה הנתבעת 1 (להלן: "פוליטיקלי" או "האתר"), כתבת תחקיר תחת הכותרת "מה קורה בגלי צה"ל? מערכת של הטרדות מיניות, התעמרות והדרה". הכתבה סקרה אירועים של הטרדות מיניות או התנהגות שאינה הולמת במעורבות עיתונאים ועובדים בגלי צה"ל (להלן: "התחנה" או "גל"צ"). חלק מהכתבה עסק בתובע, העיתונאי אבנר הופשטיין, שיוחסה לו התנהגות מטרידה כלפי שתי חיילות שעבדו עִמו. למחרת פרסום הכתבה נערך בערוץ 13 ריאיון (בטשטוש פנים ובשם בדוי) עם אחת משתי החיילות שהתלוננו נגד התובע ועם הנתבעת 2 שהיא עורכת פוליטיקלי (להלן גם: "עורכת פוליטיקלי").
2. התובע, הגיש בגין פרסומים אלו תביעת דיבה לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1956 (להלן: "חוק איסור לשון הרע", או: "החוק"). התובע כלל בתביעה גם שישה פרסומים ברשתות החברתית "טוויטר" (כשמה אז) שפרסם הנתבע 6 (להלן: "לוינסון") ופרסומים שפרסמה הנתבעת 3, מנהלת האתר (להלן: "מנהלת פוליטיקלי") ברשתות החברתיות "פייסבוק" (כשמה אז) ו"טוויטר". התובע עתר לסעדים של הסרת כלל הפרסומים, לפרסום הכחשה ותיקון ולפיצוי בסך של 360,000 ש"ח.
ב. רקע עובדתי והפרסומים
ב(1). התלונות נגד התובע והפרסומים על הפרשה בזמן אמת
3. התובע הוא עיתונאי שהועסק בתחנת גלי צה"ל (במעמד של אזרח עובד צה"ל). בתקופה הרלוונטית לאירועים מושא התביעה שימש בתפקיד ראש דסק תחקירים ועורך התכנית "בוקר טוב ישראל".
4. ביום 1.2.2016 זומן התובע לשיחת בירור עם מפקד גלי צה"ל דאז, ירון דקל, ועם ראש מערכת החדשות בתחנה דאז, דן שחורי (להלן: "דקל" ו-"שחורי"). בשיחה זו (שתומללה והוגשה כמוצג מטעם התובע) נאמר לו כי התקבלו נגדו מספר תלונות של חיילים וחיילות על סגנון הדיבור שלו ועל כך שהוא מרבה לגעת בהם באופן שגורם להם לתחושה לא נוחה. לאחר שיחה זו הועבר התובע מתפקידו כעורך מהדורת הבוקר לתפקיד אחר.
5. ביום 24.2.2016 שלח דקל ליועצת הרמטכ"ל לענייני נשים דואר אלקטרוני בעניין התלונות שהוגשו ואופן הטיפול בהן על ידי התחנה. נכתב שם כי מאז השיחה שנערכה לתובע ולאחר שהועבר לתפקיד אחר לא התקבלו תלונות נוספות בעניינו. במקביל הוחלט על השעייתו מהתחנה.
6. ביום 1.3.2016 נערכה לתובע שיחת בירור פיקודית אצל קצין חינוך ראשי. בסיכום השיחה נכתב כי מכיוון שהחיילות בחרו שלא להגיש תלונה במשטרה לא תפתח חקירה וההשעיה מסתיימת. עוד נכתב בסיכום כי בהעדר חקירה אין הכרעה או נקיטת עמדה, תוך שהובהר לתובע כי יש לנהוג בכבוד, לגלות רגישות גבוהה להקשרים מיניים, שעל החיילות להרגיש בנוח, לא להרגיש מוטרדות או מאוימות וכי "בכל מקום שיש ספק – אין ספק, אל לנו לעשות או לומר שום שדבר שעלול להתפרש בצד השני כהטרדה מינית".
7. ביום 28.2.2016 פורסמה הפרשה בתקשורת – תחילה ללא חשיפת שמו של התובע ובהמשך עם ציון שמו (הדיווחים בתקשורת צורפו כמוצגים 6-4 למוצגי התובע וכמוצג 8 למוצגי נתבע 6).
ב(2). הפרסום בפוליטיקלי
8. ביום 4.1.2022 פורסם באתר האינטרנט פוליטיקלי "תחקיר גל"צ" שעסק בטענות לטיפול לקוי של גורמי התחנה בתלונות על הטרדות מיניות, על סביבת עבודה קשה ועל הותרת החיילים והחיילות חשופים ופגיעים. התחקיר פורסם בשני חלקים – החלק הראשון תחת הכותרת "גלי צה"ל: חיילות וחיילים נותרים ללא הגנה"; החלק השני תחת הכותרת "מה קורה בגלי צה"ל? מערכת של הטרדות מיניות, התעמרות והדרה".
וכך מתואר בפתיח, תכלית ומהות התחקיר:
בשנה האחרונה דיברו נשות מערכת ״פוליטיקלי קוראת״ עם יותר מארבעים חיילות וחיילים ששירתו בגל"צ בתקופה כזו או אחרת, החל משנות ה-80 ועד לשנים האחרונות – כשהעדות המאוחרת ביותר היא משנת 2019.
העדויות הרבות הצטברו, ומפאת גודל התחקיר, אנו מביאות לכן אותו בשני חלקים. הכתבה שלפניכן מתמקדת בדמויות ספציפיות, שהנהיגו פעמים רבות את סביבת העבודה ובצורת הטיפול – ובעיקר בהיעדרה ובדרך בה היא מתקשרת להדרת נשים משוק התקשורת. הכתבה הבאה תתמקד בעדויות הרבות על תנאי העבודה, ההטרדות והאווירה המאיימת הקיימת בגלי צה"ל" (מתוך – "החלק השני: תחקיר גל"צ").
וגם :
עשרות הגל"צניקים והגל"צניקיות לשעבר, עימם דיברנו בחודשים האחרונים, שירתו בתחנה בשנים שונות ובעשורים שונים, ולמרות שההטרדות שינו צורתן לאורך השנים, ניתן לראות כיצד שוב ושוב החיילות והחיילים בארגון נאלצים להתמודד, ללא הגנות וללא אפשרויות בחירה, עם סגל אזרחי-מקצועי מבוגר בהרבה ובעל כוח רב שמייצר סביבת עבודה קשה ומאיימת (מתוך – "החלק הראשון: תחקיר גל"צ").
9. הכתבה (על שני חלקיה) מביאה סיפורים שונים, בעיקר בגוף ראשון, על אירועים שאירעו לאורך השנים בתחנה, מפי החיילות והחיילים שרואיינו (מרביתם בשם בדוי). בכתבה מובאים ציטוטים של 28 חיילות וחיילים שחוו אירועים שונים במהלך שירותם בתחנה. ההתמקדות בכתבה היא בדמויות בכירות (עורכים, מגישים, טכנאים וכו') שהיו מעורבים באירועים אלו.
10. התביעה הוגשה רק ביחס לחלק שיוחס לתובע (ונכלל בחלק השני). הדברים שנכתבו בעניינו של התובע יובאו בלשונם ובמלואם. תחת כותרת המשנה: "אני מאונן על הקיר", נכתב כך:
סיפור נוסף שמצביע על חוסר היכולת של גלי צה"ל לייצר סביבת עבודה תקינה עבור החיילות והחיילים המשרתים בתחנה, הוא נסיונן של דנה (שם בדוי) וספיר (שם בדוי) לקבל מענה למצוקה שחוו בהתנהלות מול עורך בתחנה.
בשנת 2016, נחשפה בתקשורת פרשה של הטרדות מיניות בגלי צה"ל. החשיפה הזו באה על חשבונן של שתי החיילות שביקשו להפסיק לעבוד עם אבנר הופשטיין, שבאותה תקופה החליף עורך של תוכנית אקטואליה יומית. לטענתן, הטריד אותן הופשטיין מילולית ופיזית. גם במקרה הזה, התנהלות התחנה פגעה בחיילות במקום לסייע להן.
"עבדתי עם אבנר הופשטיין כמפיקה לפחות פעם בשבוע", מספרת דנה, שהתגייסה בשנת 2013. "המפיקה והעורך יושבים קרוב זה לזה. הוא היה מניח יד על הגב התחתון, על הירך, מלטף את השיער. מעיר הערות לא לגיטימיות כמו "אני מאונן על הקיר". ממש מגעיל. ובכל משמרת, בצורה עקבית. בשלב מסוים עברתי עמדה כדי להתרחק ממנו". "הוא היה מדבר על אוננות, שפיכה נשית… מעיר הערות לא במקום. כל פניה אלי תמיד כללה מגע – יד על הכתף, הירך הפנימית, המותן. זה פשוט חרפן אותי", מעידה ספיר.
יום אחד, טוענת דנה, היא ראתה את הופשטיין עושה תנועות של אוננות במהלך השידור. היא החליטה לבקש מקצינת כוח האדם לטפל בנושא. במקביל, ביקשה ספיר מראש המחלקה דאז לערוך שיחה עם הופשטיין. "ביקשתי מראש המחלקה שלא יפתח תלונה. רק יאפס אותו טיפה. אבל זה התגלגל הרבה יותר ממה שרציתי. מה שהיה לי חשוב, היה להעביר לו את המסר שלא מדברים ככה בסביבת עבודה. לא רציתי להתלונן". בניגוד לבקשתה המפורשת, הגיש ראש המחלקה תלונה לקצינת כוח האדם. הופשטיין זומן לשיחת נזיפה אצל המפקד והסיפור יצא לתקשורת. "הפרטים היו מאוד מפלילים", אומרת ספיר. "וכמובן שאמרו לו שזו אני שהתלוננה עליו. רציתי לקבור את עצמי. מלא שיחות מאנשי תקשורת. היה לי ממש קשה להמשיך להגיע לתחנה אבל לא יכולתי שלא להגיע. והמשכתי לעבוד איתו על תחקירים והוא היה תוקע בי מבטים קשים, מאוכזבים. הוא בכלל לא הבין מה קרה, לא הבין שהוא לא בסדר ולמה פונים אליו עם זה".
כשנה לאחר מכן, פוטר הופשטיין מגלי צה"ל בשל "קיצוץ תקציבי". הופשטיין תבע את התחנה בגין התעמרות בעבודה והשתקה. לטענתו, הוא פוטר מהתחנה בשל לחצים פוליטיים (חלקם אכן נחשפו בעדויות בתיק 4000). התביעה הסתיימה בהסכם פשרה לפיו יפוצה הופשטיין על ידי התחנה בכמה עשרות אלפי שקלים.
[כאן הופיע "ציוץ" שפרסם הופשטיין ב"טוויטר" בשנת 2019 ועסק בלחצים הפוליטיים שהופעלו עליו – הציוץ הוסר למען רצף הקריאה – ע.נ.ב]
במהרה מוסגר הסיפור כ"תלונת שווא" שהגיעה מתוך הלחץ הפוליטי שהופעל על התחנה, לפטר את הופשטיין. "הוא עשה על הדבר הזה ספין מטורף", אומרת דנה. "אמר שזו תלונת שווא, שהעלילו עליו. הוא הפך את זה לציד מכשפות. הוא עיתונאי נעלה שעובד על תחקיר נגד ראש הממשלה ומנסים להפיל אותו ולהפיל את התחקיר. ואין אותי. אני לא קיימת בנרטיב הזה.
11. יחד עם יתר התגובות שהתקבלו, הובאה בסיום הכתבה תגובת התובע, וזו לשונה: "שלום רב, הדברים הנטענים מופרכים והוכחו כשקריים. ככל שהדברים יפורסמו, למרות הודעתי זו, אגיש תביעה בגין הנזק העצום שתנסו לגרום לי!".
ב(3). הפרסום בערוץ 13
12. ביום 5.1.2022, יום לאחר שפורסמה הכתבה באתר פולטיקלי, שודר בערוץ 13 בתכנית "לפני החדשות" אייטם שעסק בנושא. הכתב אלי ראכלין ראיין באולפן את עורכת פוליטיקלי על הכתבה. הריאיון עסק בעיקר בהתנהלות התחנה בטיפול בתלונות ובתחקיר בכללותו. בחלק זה שמו של התובע לא מוזכר. בהמשך רואיינה "דנה" (הריאיון עמה צולם פרק זמן קצר לפני השידור). ואלו עיקרי הדברים שנאמרו:
אני מדברת על אבנר הופשטיין, אפשר כבר להגיד את השם שלו מבחינתי. הוא לא מפחיד אותי. הוא תקף אותי ואת החפופה שלי במשך כמה שבועות. הוא היה נוגע בנו בכתפיים, מלטף לנו את השיער, נוגע לי בפנים הירך.
ואז ראיתי אותו בשידור עושה את זה גם לחפופה שלי והתחרפנתי, והלכתי והתלוננו וביקשנו לא לעבוד איתו יותר, לא לראות אותו יותר, שאנחנו לא רוצות להיתקל בו יותר במסדרונות. לא במבטים שטופי הזימה שלו ולא בידיים החטטניות שלו.
במהלך הריאיון הכתב אלי ראכלין שאל את דנה: "כלומר הם לא שמרו על הכבוד שלכן או על השם שלך ופשוט לא הסתירו אתכן", וזו ענתה בתגובה:
הם לא שמרו על הכבוד שלנו כשהכניסו טורף לתחנה לעבוד איתנו [...] עדיין לא היינו יכולות לשים אצבע על זה שהותקפנו. היינו שם בסיטואציה שהיא פגיעה, שאין לנו הגנה, שאנחנו חשופות, שהוא יכול היה לעשות מה שהוא רוצה.
13. בתום הריאיון עם דנה הובאה תגובתו של התובע: "כפי שכבר אמרתי מדובר בשקרים מופרכים שהופרכו בזמן אמת. אני ממליץ לא להיקלע לאמירת דיבות ושקרים".
14. לאחר מכן המשיך הדיון באולפן בהשתתפות עורכת פוליטיקלי על עדויות אחרות שעלו בתחקיר ועל אופן הטיפול של גלי צה"ל בהן, ואלו הדברים שאמרה:
יש שלל סוגים של עדויות, זה ממש נע בין התעמרות במקום העבודה, ממש קלאסי, לבין הטרדות מיניות [...]. העדות על הופשטיין שפתאום תפסה נפח מאוד גדול בתוך הדבר הזה היא ממש אחת מיני עדויות רבות שהמרכז שלה זה בעצם הדרך שבה גלי צה"ל טיפלו באירוע. במקרה של הופשטיין היה את הטיפול כמו שבדיוק דנה שם בדוי סיפרה ובמקרים אחרים היה טיפול זהה [...]. הסיפור הזה הוא ממש מקרה בוחן של איך הדברים מתנהלים.
ב(4). הפרסומים ברשתות החברתיות "פייסבוק ו"טוויטר"
15. ביום שבו פורסמה הכתבה באתר פולטיקלי, פרסם העיתונאי חיים לוינסון בחשבון ה"טוויטר" שלו את החלק בכתבה שעוסק בתובע תחת הכיתוב: "גבירותי ורבותיי מר התעמרות בעבודה אבנר הופשטיין" (להלן: "הציוץ הראשון"). ב"ציוץ" נוסף כתב: "מה קורה? תתפטר כמו ליסה?" (להלן: "הציוץ השני"). התובע בתגובה צייץ ללוינסון :"אל דאגה גם אתה תתבע"; ובמענה לכך השיב לוינסון: "כתבי בית דין אפשר לשלוח למשרד ליאוניד ושות' רחוב יהודה הלוי בניין דיסקונט" (להלן: "הציוץ השלישי"). בציוץ נוסף באותו יום כתב התובע כך: "חברים יקרים, הכל בסדר. עלילות דם ופרקטיקות הסחיטה מוכרות לי מסיבובים קודמים. מבחינות מסוימות ציפיתי לזה כי כל שני וחמישי טמבלים כמו חיים לוינסון שולחים רמז. ועכשיו אני גם אפעל נגד כל מי שיפיץ את העלילה השקרית והמופרכת, כולל השמות הבדויים בכתבה, כולל מי שישתף..." במענה צייץ לוינסון כך: "אבנר הופשטיין מבטיח שיתבע את אתר פוליטיקלי קוראת, וגם אותי משום מה, על תחקיר שלהם עם עדויות על הטרדות מיניות שלו בגלי צה"ל. נועץ את השרשור ונעקוב כל יום איך מתקדמת התביעה" (להלן: "הציוץ הרביעי"). למחרת, ביום 5.1.2022, העלה לוינסון צילום מסך של פוסט ב"פייסבוק" שפרסמה העיתונאית בירנית גורן שיצאה להגנת התובע, וכתב: "יש מטרידים VIP" (להלן: "הציוץ החמישי"). ביום 6.1.2022 שיתף לוינסון את הכתבה ששודרה בערוץ 13 וצייץ: "היי אבנר הופשטיין, מתי אתה תובע?" (להלן: "הציוץ השישי").
16. להשלמת התמונה יש לציין כי להתנהלות שתוארה לעיל קדמה מערכת יחסים עכורה בין לוינסון לתובע שבאה לידי ביטוי ב"קטטות וירטואליות" קודמות ביניהם, על רקע כתבת תחקיר שפרסם התובע על ליסה פרץ (ששימשה כעורכת מוסף "גלריה" של עיתון "הארץ") ועסקה בטענות להתעמרות בעבודה מצידה (ניתן לראות במוצגים 1-6 לתצהיר נתבע 6).
17. בכתב התביעה מפנה התובע גם לפרסומים ברשתות החברתיות של הנתבעת 3, מנהלת פוליטיקלי. במענה לפוסט ב"פייסבוק" שפרסמה העיתונאית בירנית גורן שהגנה על התובע והעבירה ביקורת נוקבת על הכתבה, הגיבה הנתבעת 3 כך:
חלק ממה שהתחקיר, המאוד מקיף ומאוד מקצועי, מצביע עליו, הוא עד כמה מערך הטיפול בתלונות בצה"ל פגום. את מבקשת שנתעלם מעדויות של נשים שונות שעלו באופן בלתי קשור כי המערכת, שאנו חושפות שמתעלמת בעקביות ומטשטשת תלונות, לא מצאה שהתלונות שלהן נכונות? זאת לא נראית לי אתיקה עיתונאית, זאת נראית לי השתקה וציפוף שורות. מעבר לכך, אבנר הופשטיין הוא לא לב הכתבה ולא מעניין אותי כהוא זה. בקושי הכרתי את שמו לפני התחקיר הנוכחי. אילולא הוא היה מתעקש לנסות להשתיק נשים שרוצות לספר על מה שחוו אז הוא לא היה הופך להיות לב הסיפור פה, שעיקרו גל"צ והשיטתיות שבה היא מתעלמת מתלונות. מאוד מאכזב לראות את הציפוף שורות שהולך פה, בעיקר מצד מי שהערכתי. מסתבר שהיכולת לבקר את המערכת מסתיימת כשמדובר באנשים קרובים.
בהמשך נכתב:
אני יכולה להגיד שדווקא מכיוון שמדובר באבנר ולאור מה שנחשף שעשו לו בגל"צ התלבטנו רבות בנושא, היינו זהירות במיוחד וכך גם הצגנו את הדברים. אנחנו גם באמת האמנו ששמו לא יהיה זה שיעשה כותרות אבל חוסר היכולת להתמודד עם מה שנשים מספרות עליו מובילה לזה שעכשיו כולנו רבות דווקא על הפסקה האחת שעוסקת בו.
בתגובה לציוץ שפרסם התובע בטוויטר כתבה הנתבעת 3 כך:
אתה מדבר מחר בפאנל על תביעות השתקה והשפעתן על העיתונות, נכון? אני מבינה שהביאו אותך בתוך הצד של הבעד.
ג. כתבי הטענות
ג(1) כתב התביעה
18. בכתב התביעה נטען כי בכתבה בפוליטיקלי פורסמו דברי בלע שקריים אודות התובע המייחסים לו התנהגות של מטריד מיני סדרתי כלפי שתי חיילות צעירות שעבדו עִמו. עוד נטען שהוא הוצג כסוטה מין, כמי שהתנהגותו כללה נגיעות מיניות בלתי פוסקות, הטרדות מילוליות והשמעת ביטויים מיניים בוטים. נטען כי החיילות שצוטטו בעילום שם הפליגו בתיאורים דמיוניים ושקריים אודותיו, ותוך שיוחסה לו חוסר הבנה של הפסול במעשיו. נטען כי מדובר בסיפור מרושע שנבדק ולא נמצא בו ממש וכי שמו נכלל בכתבה אף על פי שלא היה צורך בכך.
עוד נטען כי הנתבעות 1-3 התעלמו מהכחשתו הגורפת של התובע שנמסרה להן מראש, בחרו לפרסם את הדברים משיקולים של תאוות פרסום וקידום אג'נדה, אף על פי שהתלונות נבדקו בעבר ונשללו. נטען כי הדברים הוצגו בכתבה באופן חד צדדי, תוך התעלמות מהאפשרות שגרסת התובע היא האמת ודברי החיילות הן עורבא פרח.
נטען כי הנתבעת 3, בפרסומים שעשתה ברשתות החברתיות, גיבתה את דברי הדיבה שפורסמו נגדו בכתבה, ייחסה לו התנהגויות לא לו, במטרה לפגוע בתובע, לבזות אותו ולעשות אותו ללעג וכי היא הפכה את התובע ל"דוגמה" מכוערת בשביל לקשט כתבה מרושלת על "שיטה" וכפועל יוצא הרשתה לעצמה לשפוך את דמו של התובע.
19. אשר לפרסום בערוץ 13 – נטען כי חזרו בו על השקרים שפורסמו בכתבה בפוליטיקלי, מבלי לבדוק כלל את העובדות והוסיפו שקרים כמו הצגתו כ"טורף מיני". עוד נטען כי הנתבעים 4 ו-5 שידרו את הריאיון עם "דנה" אף על פי שידעו או היה עליהם לדעת שיש סימני שאלה לגבי מהימנותה. נטען כי הדברים שפורסמו בערוץ 13 חמורים אף יותר מהדברים שפורסמו במסגרת הכתבה, וכי למרות שהכתבה עסקה במספר אירועים שונים, בערוץ 13 התמקדו רק בו, ובכך הועצמה הפגיעה בו, שכן הצופה הסביר מבין את הדברים שנאמרו בכללותם כמיוחסים לו.
20. נטען כי הפרסומים בפוליטיקלי ובערוץ 13 אינם אמת, כי הם נעשו בחוסר תום לב ותוך סטייה והתעלמות מכל נורמה עיתונאית בסיסית, תוך שמוצגת תמונה מעוותת אודות התובע מבלי שניתנה לו הזדמנות הוגנת להתייחס לטענות נגדו. נטען כי הנתבעים התעלמו מכך שבאותה תקופה הופעלו לחצים פוליטיים כבדים לגרום לסילוק התובע מגלי צה"ל.
21. ביחס לנתבע 6, נטען כי הוא פרסם ברשתות החברתיות את הטענות השקריות שפורסמו בפוליטיקלי ובערוץ 13, ורמס בזדון את שמו הטוב של התובע, מבלי לבדוק את הדברים או להציג אותם באופן הוגן, תוך שהפרסומים נטפו ארס, רעל, שטנה, בוז ולעג לתובע.
22. נטען כי הפרסומים כולם גרמו לתובע נזק חמור, לשמו הטוב, למשלח ידו ולמקצועו כעיתונאי חוקר. כן נטען כי הפרסומים פוגעים ומבזים אותו לעיני כל, וגבו ממנו מחיר נפשי, משפחתי, כספי ומקצועי כבד ללא עוול בכפו.
ג(2) כתב הגנה - פוליטיקלי
23. בכתב ההגנה טוענות הנתבעות 3-1 כי התחקיר מבוסס על עבודה עיתונאית קפדנית שנעשתה במשך יותר משנה והוא מתמקד בהתנהלות הלקויה של גלי צה"ל בנוגע להטרדות מיניות. נטען כי החלק שעוסק בתובע אינו עומד במרכז הכתבה. הוא מציג את האירועים שאירעו מנקודת מבטן של שתי חיילות צעירות ששירתו לצידו של התובע בצורה אחראית, כמו שסופר על ידן ומתמקד בהתנהלות הלקויה של גל"צ בטיפול בפרשה.
24. עוד נטען שהתחקיר חוסה תחת הגנת אמת הפרסום שבסעיף 14 לחוק. כי החלק שמובא בכתבה ביחס לתובע מבוסס על עדויות ישירות של שתי חיילות שסבלו ממעשיו וכי בניגוד לטענות התובע המעשים הנטענים לא התבררו ולא ניתנה הכרעה כלשהי לגביהם בשל בחירתן של החיילות שלא להגיש תלונה רשמית.
25. לטענת הנתבעות 3-1 התחקיר חוסה גם תחת הגנות תום הלב: הגנת סעיף 15(2) לחוק שלפיה מתוקף תפקידן מוטלת עליהן חובה מוסרית וחברתית לפרסם את הדברים ("הגנת עיתונאות אחראית") והגנת סעיף 15(3) לחוק מכיוון שהפרסום נעשה לשם הגנה על עניין של מי שהנתבעות מעוניינות בהן עניין אישי כשר. נטען גם כי ככל שיקבע שהפרסום או מקצתו מהווה הבעת דעה, אז קמה גם הגנת סעיף 15(4) לחוק שכן הפרסומים מבטאים הבעת דעה על התנהגותו של התובע בהיותו בתפקיד ציבורי, בשיח ציבורי או בקשר לעניין ציבורי.
26. נטען כי נערכה פנייה לתובע טרם הפרסום. בתשובתו הוא לא טען שהזמן שניתן לו לתגובה קצר מידי ולא ביקש שהות נוספת. התובע בחר לא למסור תגובה מפורטת ועניינית אלא הכחיש באופן גורף את הטענות בעניינו ואיים בתביעה. אשר לטענה בדבר לחצים פוליטיים, נטען כי ככל שיש בכך ממש, הם אינם קשורים לטענות החמורות שהעלו המתלוננות נגד התובע על התנהגותו המהווה הטרדה מינית. נטען שיש יסוד להניח שהתובע יודע כי מה שפורסם הוא אמת, וזו הסיבה שהוא לא תבע את שתי החיילות שהתראיינו על דבריהן, למרות שזהותן ידועה לו ולמרות שאיים ברשתות החברתיות שיתבע אותן.
27. אשר לפרסומים של הנתבעת 3 ברשות החברתיות, נטען כי הם אינם עולים כדי לשון הרע ונכתבו במסגרת דיון שהתעורר בעקבות התחקיר. נטען כי במענה לפרסום דברי ביקורת על הכתבה מצד ידידתו של התובע, בירנית גורן, הגיבה הנתבעת 3 לדברים והביעה עמדה המגנה את תופעת ציפוף השורות מתוך קולגיאליות. עוד הדגישה הנתבעת 3 כי התובע אינו עומד בלב הכתבה, אלא הוא אחד מבין מספר עיתונאים שמוזכרים בכתבה וכי עמדתו האגרסיבית היא זו שגורמת להעצמת העיסוק בו.
28. נטען כי התחקיר לא גרם לתובע כל נזק, כי הוא בעצמו טען כי המוסדות שהעסיקו אותו לא התייחסו ברצינות לפרסום וכי הובע בו אמון מלא.
ג(3) כתב הגנה – ערוץ 13
29. כתבת התחקיר שפורסמה בפולטיקלי עסקה בתרבות הארגונית הקלוקלת של גלי צה"ל, בטיפול לקוי בתלונת על הטרדות מיניות, באוזלת יד ולעיתים תוך חשיפת זהות מתלוננות בניגוד לרצונן. בכתבה פורסמו גם עדויות של שתי חיילות ביחס להתנהלות פסולה של התובע. הנתבעת 4 לא פרסמה כתבת תחקיר אלא שידרה "אייטם" על כתבת התחקיר בתכנית "לפני החדשות" שכלל ריאיון עם אחת מהחיילות שהתלוננו ועם הנתבעת 2 (שלא נתבעה בעצמה בגין הריאיון בערוץ 13). מדובר בפרסום "פולו-אפ" מובהק בעקבות כתבת התחקיר שהכתה גלים. בעקבות התחקיר כתבות שונות עלו באתרים שונים.
30. הריאיון לא כלל טענות חדשות שלא נאמרו קודם לכן בכתבת התחקיר, הוא לא קבע קביעה אובייקטיבית לגבי התובע, וכל שנאמר בו היה על ידי הנתבעת 2 ואחת מהמתלוננות ששיתפה בתחושות הקשות שלה ביחס לתובע ואת אכזבתה מהאופן שבו טופלו התלונות בזמן אמת. הביטוי: "טורף" נאמר על ידי המתלוננת, כמי שהביעה דעתה ושיתפה ביחס לחוויה שעברה בעבודתה המשותפת עם התובע. הנתבעים 4 ו-5 פעלו בהתאם לחובתם המקצועית בפרסום.
31. לתובע ניתנה אפשרות להגיב, אך הוא בחר להגיב באופן סתמי ולאקוני בלבד, בלי לפרט מהן הטענות השקריות כביכול וכיצד הופרכו. עמדתו של התובע ולפיה אסור לערוך דיווחי "פולו-אפ" ולראיין במסגרתם את מושאי הפרסום המקורי, חותרת תחת יסודות חופש הביטוי. התביעה מהווה ניסיון להשתיק כל דיון בפרשה ומהווה ניצול לרעה של ההליך המשפטי.
32. נטען כי הדברים שפורסמו הם אמת והיה עניין ציבורי בפרסומם ועומדת לנתבעים 4 ו-5 הגנת אמת הפרסום שבסעיף 14 לחוק. אם חל אי דיוק כלשהו, היה זה פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש.
33. לטענת הנתבעים 4 ו-5 הפרסומים חוסים גם תחת הגנות תום הלב ובכלל זה הם פעלו לפי סטנדרט של "עיתונאות אחראית" לפי סעיף 15(2) לחוק. הדברים מקבלים משנה תוקף מקום בו התובע הוא עיתונאי הידוע בפרסומיו בנושא התעמרות של בעלי תפקידים בכירים כלפי כפופים במקומות עבודה. הדברים פורסמו בתום לב לשם הגנה על עניין אישי כשר של המתלוננות לפי סעיף 15(3) לחוק. לנתבעים קמה גם הגנת סעיף 15(4) לחוק שכן הפרסומים מבטאים הבעת דעה על התנהגותו של התובע בקשר לעניין ציבורי. לטענת הנתבעים קמה אף ההגנה שבסעיף 15(6) לחוק ועומדת להם חזקת תום הלב לפי החוק.
ג(4) כתב הגנה – לוינסון
34. לטענת הנתבע 6, ברקע ה"ציוצים" מושא התביעה עומד סכסוך קודם בינו לבין התובע על רקע כתבה שפרסם התובע באתר האינטרנט "זמן ישראל" המייחסת לליסה פרץ, עורכת לשעבר של מוסף "גלריה" בעיתון "הארץ", מעשים של התעמרות בעבודה. לוינסון ביקר את הפרסום של התובע בעניינה של ליסה פרץ. התובע הגיב לכך בחריפות ופרסם אמירות קשות ודיבתיות נגד לוינסון.
35. לטענת הנתבע 6 הוא לא פרסם "ציוץ" של גורם אנונימי או לא מבוסס אלא כתבת תחקיר של אתר עיתונאי שלא נחזה כי נעשתה כלאחר יד אלא לאחר בחינה ועבודה עיתונאית מקדימה. לא ברור מהן האמירות שמהוות דיבה המיוחסות לו והאמור בציוצים הוא לכל היותר בגדר הבעת דעה לגיטימית אודות כתבת תחקיר של גוף עיתונאי. נטען כי דעתו של הנתבע 6 לא הובעה בחלל ריק, אלא על רקע המחלוקת הקודמת ביניהם ואמירות קשות ופוגעניות של התובע כלפיו.
36. ביחס ל"ציוץ" הראשון נטען כי הביטוי "מר התעמרות בעבודה" נובע מכך שהתובע מציג עצמו כמי שנלחם בתופעת ההתעמרות בעבודה, פרסם כתבות בנושא והרבה לעסוק בכך בחשבונו האישי ב"טוויטר". לכן, אין מדובר בלשון הרע אלא לכל היותר בהבעת דעה של הנתבע 6 על התובע.
37. בהתייחס ל"ציוץ" השני נטען כי בתגובה במסגרת שרשרת ציוצים, שאל הנתבע את התובע אם הוא מתכוון להתפטר כמו ליסה פרץ שעבודתה בעיתון "הארץ" הסתיימה לאחר הכתבה שפרסם התובע בעניינה. לא מדובר בלשון הרע אלא בשאלה לגיטימית בפני עצמה, בוודאי על רקע ההאשמות שהתובע הטיח בלוינסון בפרסומים קודמים. לכל היותר מדובר בהבעת דעה מוגנת.
38. בהתייחס ל"ציוץ" השלישי, נטען שמדובר בתגובה של לוינסון לתגובה של התובע בשרשור בטוויטר וכשהתובע איים כי יתבע אותו, השיב לוינסון כי ניתן להמציא את כתבי התביעה ישירות לבא כוחו. נטען שאין בכך כל לשון הרע, ובכל מקרה מדובר בפרסום מוגן, לרבות לפי סעיף 13 לחוק, שכן הפרסום נעשה בעניין הליך משפטי. אף ביחס ל"ציוצים" הרביעי והשישי בהם תהה התובע מתי תוגש התביעה, נטען שהם אינם עולים כדי לשון הרע.
39. בהתייחס ל"ציוץ" החמישי, שפורסם במענה לפוסט שפרסמה ב"פייסבוק" בירנית גורן שהביעה תמיכה בתובע, טוען לוינסון כי באותו פוסט תקפה המחברת תקפה אותו בהתייחסה ל"קולגות בזויים". במענה לכך הוא השיב לה "יש מטרידים VIP" כשהכוונה הייתה לאופן שבו גיבתה בירנית גורן את התובע, בעוד שהיא לא הייתה נוהגת כך ביחס לאחרים.
40. כאמור, לטענת לוינסון אין בפרסומים לשון הרע על התובע. לחילופין, וככל שיקבע כי פרסם לשון הרע עומדות לו ההגנות הבאות: אמת בפרסום לפי סעיף 14 לחוק, תום הלב לפי סעיפים 15(2), 15(3), 15(4), 15(6), 15(10). בכל הנוגע לפרסומים שעסקו בהגשת התביעה עומדת לו גם הגנות סעיפים 13(5) ו-13(7) לחוק.
ג(5) כתב תשובה
41. התובע הגיש כתב תשובה. נטען שם כי התלונה של המתלוננות (שלא הגישו תלונה רשמית) התייחסה להטרדה מילולית בלבד. לטענתו מדובר באי נוחות שחשו המתלוננות נוכח דברים שאמר התובע בנוכחותן ובנוכחות אנשים רבים נוספים בתגובה ספונטנית לאייטם גס ובלתי הולם ששודר בתכנית טלוויזיה עם ירון לונדון. לטענתו, בזמן אמת לא היה כל זכר לטענות החמורות שעלו בכתבה.
42. לטענת התובע, לא היה כל צידוק לכלול אותו בכתבה מכיוון שבניגוד למקרים שסוקרו בכתבה, המקרה שלו נבדק, הגיע לדרגים הגבוהים ביותר, והוא אף הושעה לזמן קצר עד שהתברר שמדובר במהומה רבה על לא דבר.
43. עוד טוען התובע שהנתבעות 3-1 פנו לקבלת תגובה שעות ספורות לפני הפרסום, לא הביאו בחשבון את ההכחשה הנחרצת שנמסרה להן מטעמו, ולא עצרו או ביצעו בירורים נוספים. נטען כי אין אמת בטענות הנתבעים 4 ו-5 כי עיקרי הפרשה פורסמו בעבר, כי הפנייה לקבלת תגובתו טרם הפרסום הייתה שקרית ומטעה, וכי הנתבעים 4 ו-5 עשו לו "סיכול ממוקד" בפרסום. אשר לנתבע 6 נטען כי הוא ניהל במשך ימים רבים "קמפיין הכפשה" לעגני ודיבתי נגד התובע ב"טוויטר" וכי אין רלוונטיות לפרסומים קודמים ברשת, כחלק ממלחמה שבה פתח הנתבע 6 נגד התובע.
ד. מהלך ההתדיינות
44. ביום 27.12.2022 התקיימה ישיבת קדם משפט ראשונה. באותו מועד התקיים דיון בבקשות שהוגשו במסגרת רשימת הבקשות, ועוגנה הסכמת הצדדים להעברת התצהירים של המתלוננות שהיו בידי הנתבעות 3-1 (לתובע ובא כוחו בלבד – הוסכם שלא יועברו לצדדים שלישיים); והעברת הראיונות שעסקו בתובע שערכו הנתבעות 3-1 טרם פרסום הכתבה.
45. הצדדים הגישו ראיותיהם בתצהירי עדות ראשית. התובע הגיש תצהירי עדות ראשית של העדים הבאים: שלו עצמו; של גב' הדס שטייף; של גב' בירנית גורן, מי שממונה על התובע כעורכת של אתר החדשות "זמן ישראל"; של מר דוד ורטהיים ששימש בשנת 2016 כעורך מדור "וואלה בראנז'ה"; של גב' טניה פוליאק, ששירתה כממונת יוהל"ן (יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים) בגל"צ; של גב' נורית קנטי שעבדה עם התובע בגל"צ ומשמשת כיו"ר ארגון העיתונאים; ושל גב' לינוי בר-גפן.
46. מטעם הנתבעות 3-1 הוגשו תצהירי עדות ראשית של הנתבעות 3-2 בעצמן, וכן הוגשו תצהירי עדות ראשית של שתי החיילות המתלוננות (תוך שהתבקש צו איסור פרסום על שמותיהן או על כל פרט מזהה אודותן). מטעם הנתבעים 4 ו-5 הוגשו תצהירי עדות של גב' נעם גולדברג יונגמן ששימשה כעורכת התכנית. מטעם הנתבע 6 הוגשו תצהיר שלו עצמו ותצהיר של מר הדר שיפר, ששימש בתקופה הרלוונטית כסגן ראש מחלקת החדשות בגל"צ.
47. בהחלטה מיום 10.5.2023 הוריתי על איסור פרסום שמות המתלוננות ופרטים שעשויים להביא לזיהוין. בקשת התובע (שהוגשה במסגרת תשובתו לבקשה) לאסור גם את פרסום תוכן תצהירי המתלוננות נדחתה.
48. ביום 8.6.2023 התקיים דיון קדם משפט מסכם לאחר הגשת התצהירים. בדיון נדונה בקשת הנתבעים 4 ו-5 למחיקת התצהיר של מר דוד ורטהיים בו נאמר כי הופעלו לחצים פוליטיים מצִדם של אילן ישועה וניר חפץ לפרסם באתר "וואלה" ידיעה נגד התובע בעניין התלונות על ההטרדות. בתום הדיון הודיע התובע שהוא מסכים למחיקת תצהירו של מר ורטהיים מהתיק.
49. בדיון נדונה גם בקשת הנתבעים 4 ו-5 לקבלת מסמכים בצירוף תעודת עובד ציבור ממשרד הביטחון, בקשר להליך הבירור שנעשה בצה"ל ביחס לתלונות נגד התובע. נקבע כי לאחר שיתקבלו המסמכים התובע יהיה רשאי להגיש תצהיר עדות ראשית משלים מטעמו בהתייחס אליהם. בקשה לעיון חוזר שהגישה המדינה נדחתה ביום 22.12.2023.
50. בימים 25.1.2024, 1.2.2024 ו-8.2.2024 התקיימו דיוני הוכחות בהקלטה. בדיון שהתקיים ביום 25.1.2024 העידו מטעמו של התובע: גב' טניה פוליאק, גב' נורית קנטי, גב' לינוי בר גפן, גב' הדס שטייף, וגב' בירנית גורן. בדיון שהתקיים ביום 1.2.2024 העיד התובע והעידו המתלוננות. בדיון שהתקיים ביום 8.2.2024 העידו: הנתבעים 2, 3, ו-6 וכן גב' נעם גולדברג יונגמן ומר הדר שיפר. למען הנוחות ההפניה אל דיוני ההוכחות תעשה כפרוטוקול 1, 2 ו-3 בהתאמה.
המתלוננות יכונו בפסק הדין בשמות הבדויים בהם נעשה שימוש בכתבה ("דנה" ו"ספיר").
לאורך ההליך נעשו ניסיונות שלא צלחו להביא את הצדדים להסכמות. משהושלמה מלאכת הגשת סיכומי הצדדים הגיעה העת להכרעה.
51. מתווה ההכרעה יהיה כדלקמן: בשלב ראשון תוצג התשתית הנורמטיבית: (א) מהלך הדיון בתביעות לפי חוק איסור לשון הרע; (ב) יסודות הגנת אמת הפרסום; (ג) הכללים הראייתיים המיוחדים החלים על עדות נפגעת עבירת מין. בשלב הבא ינותח חומר הראיות, ייקבעו ממצאים ויוסקו מסקנות ביחס לכתבה בפוליטיקלי בראי הגנת אמת הפרסום. בשלב השני תידון הגנת "עיתונאות אחראית" תוך הבחנה בין כותרת המשנה של הכתבה לגוף הכתבה. לאחר מכן יבחן ה"אייטם" בערוץ 13; ולבסוף יבחנו הפרסומים המיוחסים לנתבע 6, לוינסון.
52. אקדים מסקנה לדיון ואציין כי לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים ולחומר הראיות, באתי לכלל מסקנה שדין התביעה להידחות.
ה. התשתית הנורמטיבית
ה(1) מתווה הדיון בתביעות לפי חוק איסור לשון הרע
53. הדיון בתביעות לשון הרע מתנהל בשלושה שלבים עיקריים: בשלב הראשון נערכת בחינה אם היה "פרסום" של ביטוי הבא בגדר הגדרת "לשון הרע" (לפי סעיף 1 ו-2 לחוק איסור לשון הרע). בשלב השני נבחנת השאלה אם לנתבע עומדת הגנה. נהוג להבחין בין כמה סוגי הגנות: "הגנות מוחלטות" (סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע), הגנת "אמת הפרסום" (סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע) ו"הגנות תום לב" (סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, בכפוף לכך שהפעולה נעשתה בתום לב). בשלב השלישי, אם נמצא שפורסמה לשון הרע ולא עומדת לנתבע הגנה נבחנת שאלת הסעד. לבית המשפט שיקול דעת בפסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק תוך מתן משקל לשיקולים רלוונטיים שונים, וכן ליתן סעדים לא כספיים של הסרת הפרסום ושל פרסום תיקון. לתיאור תרשים השלבים השונים ראו: ע"א 751/10 פלוני נ' דיין-אורבך, פ"ד סה(3), 369, פסקה 6 לחוות דעתו של כב' השופט (כתוארו אז) י' עמית (2012) (להלן: עניין ע"א דיין).
54. סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע אוסר על פרסום ביטוי או צילום העלול להשפיל או לבזות אדם בעיני הבריות. את הביטוי יש לפרש לפי "המובן הטבעי והרגיל של המילים" (ע"א 723/74 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' חברת החשמל בע"מ, פ"ד לא(2) 281, 318 (1977) (להלן: עניין חברת החשמל)). הבחינה אם ביטוי הוא משפיל או מבזה תעשה באמות מידה המקובלות על האדם הסביר בהקשר אובייקטיבי, באופן שבוחן כיצד הפרסום מובן בעיני הציבור בהתאם למובנן הטבעי של המילים וההיסק של האדם הסביר מבין השורות בהתאם לניסיון חייו והידע הכללי שלו (ע"א 6903/12 Canwest Global Communications Corp נ' עזור, פסקה 20 (22.7.2015) (להלן: עניין עזור); ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי, פסקה 17 (4.8.2008); רע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר, פסקה 5 לפסק דינה של כבוד השופטת ע' ארבל (12.11.2006) (להלן: עניין בן גביר); ע"א 740/86 תומרקין נ' העצני, פ"ד מג(2) 333, 337 (1989)). דומה שאין מחלוקת בין הצדדים כי האמור בכתבה בעניינו של התובע בא בגדר "פרסום לשון הרע".
55. אשר להגנות, הפסיקה עמדה על כך שיש לבחון גם אותן על פי טיבו של הפרסום בכללותו (ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ', פ"ד נח(3), 558, 573 (2004) (להלן: עניין הרציקוביץ')). עוד נפסק כי ההגנות הקבועות בחוק מבקשות לאזן בין הזכות לשם טוב של הנפגע ובין הזכות לחופש הביטוי של המפרסם והאינטרס הציבורי בפרסום ("זכות הציבור לדעת"). ההגנות נבדלות זו מזו וכל הגנה מפורשת על פי האינטרס הייחודי המונח בבסיסה, ועל רקע האיזון שעליו היא מבקשת לשמור (עניין הרציקוביץ', 567).
ה(2) הגנת "אמת הפרסום"
56. הגנת אמת הפרסום מעוגנת בהוראת סעיף 14 לחוק, וזו לשונה: