במקרה זה דעתי היא כי מכלול הנסיבות - ההקשר הכולל של הפרסום ששיתף פוסט שהגן על התובע, השיח שביקש לוינסון לעורר דרכו, כמו גם סגנונו הציני - מטים את הכף לקביעה כי הפרסום אינו עובר את "הרף הנסבל של ביטוי לא פוגעני" (עניין חטר-ישי, פסקה 41) ולא מצדיק הטלת אחריות בגין פרסום לשון הרע (וראו אף הטעמים שמניתי בניתוח ה"ציוץ" הראשון, שנכונים הם אף ביחס לציוץ זה).
ציוץ שישי: "היי אבנר הופשטיין, מתי אתה תובע?"
- כיתוב זה נלווה לשיתוף הכתבה בערוץ 13. כאמור לעיל, הפניית שאלה לאדם מתי הוא תובע, אינה עולה כדי לשון הרע, זאת בפרט מקום בו אותו אדם איים בהגשת התביעה תביעה קודם לכן. אשר לשיתוף של הכתבה ששודרה בערוץ 13. הואיל וקבעתי כי עומדת הגנה בגינו - הרי שאין בשיתוף כדי להוות פרסום דיבה בפני עצמו.
- אם כן, ולסיכום חלק זה, אין ב"ציוצים" האמורים, כדי לעלות בגדר לשון הרע לפי החוק.
- גם לו הייתי קובעת כי יש בציוצים, או בחלקם לשון הרע, עומדות ללוינסון הגנות בגינם. בשים לב לעניין הציבורי שבפרסומים ולכך ש"טוויטר" הפך לבימת פרסום מקובלת לעיתונאים ולדמויות ציבוריות כאמצעי להבעת דעה ויצירת שיח ניתן להכיר בתחולתה של הגנת סעיף 15(2). ניתן להחיל במקרה זה אף את הגנת הבעת הדעה שעוגנה בסעיף 15(4) בנסיבות בהן "הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, בשירות ציבורי או בקשר לעניין ציבורי, או על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה התנהגות".
אמנם התובע לא היה עובד ציבור או נושא משרה ציבורית, אך שימש במועדים הרלוונטיים כעורך בכיר בתחנת גלי צה"ל, במעמד אזרח עובד צה"ל, והוא מוכר בציבור כאיש תקשורת. בספרות הובעה גישה לפיה "רשימת התפקידים הציבוריים אינה מוגבלת רק לתפקידים שהנושאים בהם הם עובדי ציבור" (שנהר, 635). במקרה אחד הוכר בפסיקה עורך דין כדמות ציבורית (בקרב אוהדי כדורגל בארץ). במקרה אחר הוכרה מנהלת עמותה שפועלת למען חתולים כנושאת תפקיד ציבורי (ערעור אזרחי (מחוזי חי') 1301/03 כלבו החדשה בערעור מיסים נ' גולדברג פסקה 6 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) י' עמית (29.1.2004); תיק אזרחי (מחוזי ת"א) 2458/98 אדלר בלו נ' רשת שוקן בע"מ, פסקה 8 (20.2.2006)). יישום פרשנות מרחיבה זו בענייננו מביא למסקנה כי ניתן לראות בתובע כבעל תפקיד ציבורי לצורך תחולת ההגנה.