אם כן, ניתן אפוא להניח כי הקורא שמכיר את מאפייני הרשת ואת ההקשר הכולל, מבין את הציוץ כביקורת וכאירוניה שמתכתבים עם "ציוצים" חריפים קודמים שהחליפו הצדדים ביניהם, ואינו עולה כדי לשון הרע. בהקשר דומה נקבע כי "יתכן קושי בטענתו של אדם אשר הוא כה פעיל ברשת החברתית והסבור שכל נושא ועניין ראוי לציוץ, שלפיה כשמפורסם ציוץ כלפיו סבור הוא שאין לדבר עניין ציבורי (תיק אזרחי (הר') 29483-05-18 רהב נ' לוינסון, פסקה 42 (26.05.2021)). וראו גם ערעור אזרחי (מחוזי מר') 17865-05-23 אסולין נ' צוברי, פסקה 32 (26.9.2023) שם עמד בית המשפט על כך שאמירה צינית שבאה בתגובה לטענה של הצד השני, גם אם היא לא מוצלחת ומעליבה, אינה חוצה את הרף ללשון הרע.
ציוץ שני: "מה קורה? תתפטר כמו ליסה?"
- "ציוץ" זה פורסם כתגובה ל"ציוץ" הראשון. ברקע לפרסום זה עומדת הפרשה שתוארה לעיל בעניין ליסה פרץ ופיטוריה בעקבות כתבת התחקיר שפרסם התובע. מבלי להיכנס לפרשה זו שאינה מענייננו - ולמחלוקת שבין התובע ללוינסון כתוצאה מכך - אין בציוץ המפנה שאלה לתובע האם בכוונתו להתפטר בעקבות הכתבה בפוליטיקלי כדי להוות לשון הרע. גם אם לוינסון ביקש להתגרות ולהרגיז את התובע - עדיין איך בכך כדי להפוך את הביטוי לכזה העונה על הגדרת לשון הרע לפי החוק.
ציוץ שלישי: "כתבי בית דין אפשר לשלוח למשרד ליאוניד ושות' רחוב יהודה הלוי בניין דיסקונט"
- בתגובה לציוץ השני (ובאותו שרשור שכלל גם את ה"ציוץ" הראשון) כתב התובע ללוינסון "אל דאגה גם אתה תתבע"; ובמענה לכך השיב לוינסון: "כתבי בית דין אפשר לשלוח למשרד ליאוניד ושות' רחוב יהודה הלוי בניין דיסקונט" (להלן: "הציוץ השלישי"). אין בפרסום זה ולו ראשית ביטוי דיבה ולשון הרע. כאמור, גם אם כוונתו של לוינסון הייתה להתגרות בתובע (ובהחלט יתכן שכך היה) אין בפרסום שנוקב במען להמצאת כתבי בית דין כדי להוות לשון הרע.
ציוץ רביעי: מעקב יומי אחרי התביעה של הופשטיין ו"נעיצת" הפרסום
- בתשובה לפרסום של התובע כי בכוונתו לתבוע את כל מי שישתף את הכתבה כולל את לוינסון (אותו מכנה התובע: "טמבל") צייץ לוינסון כך: "אבנר הופשטיין מבטיח שיתבע את אתר פוליטיקלי קוראת, וגם אותי משום מה, על תחקיר שלהם עם עדויות על הטרדות מיניות שלו בגלי צה"ל. נועץ את השרשור ונעקוב כל יום איך מתקדמת התביעה" - פרסום שמהדהד את דברי הופשטיין שבכוונתו לתבוע בגין שיתוף הכתבה, ושפורסם בתגובה לפרסום של התובע, אינו עולה כדי לשון הרע. אף "נעיצת" הפרסום בראש העמוד וההצהרה של לוינסון "לעקוב כל יום איך מתקדמת התביעה", עולה לכל היותר כהתגרות, ולא מהווה ביטוי העונה להגדרת לשון הרע.
ציוץ חמישי: "יש מטרידים VIP"
- כיתוב זה נלווה לשיתוף פוסט בפייסבוק שפרסמה העיתונאית בירנית גורן שיצאה להגנת התובע. ייחוס תואר של מטריד, או מטריד "VIP" עשוי לעלות כדי ביטוי שעונה להגדרת לשון הרע לפי החוק, מאחר שהוא עלול "להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם" (סעיף 1(1) לחוק), וכן להיכנס בגדר סעיף 1(2) וסעיף 1(3) לחוק. מנגד, מהפרסום עולה כי מדובר בהבעת דעה ולא בקביעת עובדה, ובביקורת ואירוניה על העיתונאית בירנית גורן ועל תופעת "ציפוף השורות", והצביעות של אנשי תקשורת שהתייצבו, כך לטענת לוינסון, להגנת התובע באופן אוטומטי.
בעניין עמותת חוזה חדש עמד השופט נ' סולברג על כך ש"על הספקטרום שבין הביטויים המהווים לשון הרע, לבין אלו שאינם כאלה, ברי כי פרסומים שיאופיינו כהבעת עמדה, ככלל, יהיו קרובים יותר לקוטב השני מאשר לזה הראשון (שם, בפסקה 19) וכי "בסיווג פרסום כדעה יש אפוא אך כדי להקהות את פוטנציאל הפגיעה (כאשר במקרים מסוימים הפחתת פוטנציאל הפגיעה תגיע עד כדי הוצאת הפרסום מגדר 'לשון הרע')" (שם, בפסקה 33). בית המשפט העליון הכיר בערך ובחשיבות שיש בביטוי סאטירי, שעשוי לעיתים להיות מתריס, בוטה ועוקצני ואף לעורר פרובוקציה, על מנת ליצור דיון ציבורי (עניין הרציקוביץ', פסקה 11) וכי במתח שבין הזכות לשם טוב לחופש הביטוי יש להעדיף את הפרשנות שלפיה הביטוי אינו מהווה לשון הרע (שם, בפסקה 13). עוד נקבע שם כי המשקל שיש להעניק לזכות לשם טוב נחלש גם כאשר מדובר בדמות ציבורית, שלה נגישות רבה לכלי התקשורת, ונמצאת במרכזו של פולמוס ציבורי (שם, בפסקה 14).