(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;
- הסעיף מונה 4 חלופות, שדי בהתקיימות אחת מהן, על מנת שהפרסום יחשב ללשון הרע. החלופה הראשונה היא "חלופת סל", והחלופות הנוספות מתייחסות לפגיעות קונקרטיות. הכרעה אם פרסום בא בגדר לשון הרע נבחנת לפי אמת מידה של הקורא הסביר וכיצד הוא מבין את הפרסום. הבחינה היא אובייקטיבית שאינה נדרשת להבנתו של הנפגע את הפרסום או לתחושותיו. בהתאם, השאלה אינה הכוונה מאחורי הפרסום, אלא "המסר עימו היא מותירה את הצופה" (עניין ערעור אזרחי דיין, 436). בפסיקה בערכאות הדיוניות קיימת גישה הדורשת רף גבוה יותר לצורך קביעה כי פרסום ברשת חברתית עולה כדי לשון הרע, בטענה שהמשקל שהציבור נותן לפרסומים אלו נמוך יותר מאשר לפרסומים בדרכים המסורתיות (תיק אזרחי (שלום ת"א) 31694-09-16 גיע ניהול ומסעדנות בערעור מיסים נ' קונקי, פסקה 12 (5.2.2018); תיק אזרחי בסדר דין מהיר (שלום חי') 39205-09-18 בובלי נ' שפר, פסקאות 80-84 (10.6.2019)). (וראו גם שנהר, 116-111, על המאפיינים המיוחדים של פרסומים ברשת האינטרנט).
- על רקע האמור אעבור לבחון את הפרסומים מושא התביעה המיוחסים ללוינסון:
ציוץ ראשון: "גבירותיי ורבותיי מר התעמרות בעבודה אבנר הופשטיין"
- לוינסון שיתף חלק מתוך הכתבה בפוליטיקלי שעוסק בתובע וכתב: "גבירותיי ורבותיי מר התעמרות בעבודה אבנר הופשטיין". אשר לשיתוף הכתבה - משנקבע שעומדת לנתבעות 3-1 הגנה, הרי שגם ללוינסון עומדת אותה הגנה. אשר לציוץ שנלווה - אמנם, ייחוס תיאור של "מתעמר בעבודה" לאדם עשוי להוות לשון הרע, אולם בנסיבות מקרה זה, בחינת הקשר הדברים הכולל, מביא למסקנה כי הביטוי אינו עולה כדי לשון הרע.
ראשית, "הקורא הרגיל" שנחשף לציוצים הם צרכני "טוויטר" המכירים את מאפייני הרשת. ניתן להניח כי הם עוקבים או לכל הפחות בעלי היכרות עם הדף של לוינסון, ערים להקשר הכולל של הדברים, ולא מסתכלים על ה"ציוץ" באופן מנותק ממנו. שנית, הביטוי אינו חריף דיו, אלא עולה ממנו סרקזם ואירוניה, המאפיינים את לוינסון, ויש לתת לכך משקל בבחינת המסר שמותיר הפרסום. שלישית, הביטוי "מתכתב" עם האופן שבו התובע מציג עצמו כעיתונאי חוקר שפרסם תחקיר מקיף העוסק בהתעמרות בעבודה, ויש לקרוא את הדברים בהקשר זה. רביעית, יש לתת משקל אף לכך שקדמו לו "תגרות טוויטר" בין הצדדים (התובע עצמו צייץ שלוינסון "תומך בהתעמרות בעבודה") וניתן להניח כי הקורא הרגיל בנסיבות אלו, ער להקשר הכולל, כאמור.