אני ערה להבדל המשמעותי בין אדם שמשתף ברשת החברתית תחקיר עיתונאי רציני, לבין ערוץ טלוויזיה או עיתון שמפרסם פרסום תקשורתי חדש בעקבות הפרסום הראשון. במקרה כזה השאלה אם קיימת חובה לבצע בדיקות עצמאיות של העובדות (שעלו בפרסום הראשון) על ידי המפרסם השני אינה פשוטה וקיימים שיקולים לכאן ולכאן. עמדה המעניקה פטור מביצוע בדיקות עובדתיות על ידי המפרסם החוזר, במיוחד כשמדובר בגוף תקשורת בעל תפוצה רחבה, עלולה לגרום לנזק רב למושא הפרסום שביטויי דיבה אודותיו יופצו בהיקף נרחב. לצד זאת, החלת דרישה לוודא ולמסמך בפרסום חוזר את העובדות שעלו בפרסום ראשון, עלולה להטיל נטל כבד מידי וליצור אפקט מצנן ופגיעה בחופש הביטוי והעיתונות. אמנם שאלה זו אינה נדרשת להכרעה במקרה זה, אך אני נוטה לדעה כי ניתן לראות בעמדה שמציג ערוץ 13 כאפשרית בתנאי שהפרסום הראשון נעשה על ידי גוף הידוע ברצינותו ומקצועיותו וזהות המפרסם הראשון ומידת "רצינותו" נלקחו בחשבון על ידי המפרסם השני; ושאין בפרסום השני עובדות חדשות על אלו שנכללו בפרסום הראשון. מכל מקום, מדובר בשאלה לא פשוטה, והדברים נאמרו למעלה מן הצורך ומבלי להכריע בכך.
- לסיכום חלק זה: התביעה כנגד הנתבעים 4 ו-5 נדחית.
יא. "ציוצי" לוינסון
- לנתבע 6, לוינסון, מיוחסים שישה פרסומים שהוא פרסם ("צייץ") ב"טוויטר". חלקם כ"ציוץ" עצמאי וחלקם כתגובה ל"ציוצים" של התובע ושל אחרים. אחד מהציוצים כולל שיתוף של החלק בכתבה בפוליטיקלי שעוסק בתובע וציוץ אחר כולל שיתוף של האייטם ששודר בערוץ 13. לטענת התובע, לוינסון פרסם עליו ביטויי דיבה הן בשיתוף של הכתבות, הן במלל של הציוצים עצמם. בסיכומים טוען התובע שלוינסון פעל בחוסר תום לב וזדון עת שיתף את הפרסומים הקודמים מה שגרם לחשיפה נוספת שלהם בהיקף רחב, ולכך הוסיף התגרויות והגחכות משלו על התובע במשך ימים רבים. לטענת לוינסון, הפרסומים אינם מהווים לשון הרע והוא פרסם אותם על מנת להביע דעתו, להגן על תכליות חשובות ולהדוף לשון הרע קודמת שפרסם עליו התובע.
- להשלמת התמונה יצוין כי הצדדים שניהם פעילים ברשת הטוויטר ובין התובע ללוינסון מערכת יחסים עכורה שהחלה על רקע כתבת תחקיר שפרסם התובע בשלהי שנת 2021 בעניינה של העיתונאית ליסה פרץ. לוינסון, המיודד עִמה, ביקר את התחקיר ואת התובע והדבר הוביל ל"חילופי מהלומות וירטואליים" בין התובע ללוינסון (מוצג 5 למוצגי לוינסון). בסיכומים מטעמו מפנה לוינסון לביטויים הבאים שפרסם עליו התובע (חלקם פורסמו כחודש לפני הפרסום מושא התביעה): "כל דבר שהוא פחות מאונס מקובל לחלוטין על לוינסון"; "תומך בהתעמרות בעבודה"; "טרול וגם רשלן";" חיים לוינסון וילד ז' זה היינו הך" - גם אם אין בביטויים קודמים אלו כדי להצדיק ביטויי דיבה מאוחרים (גנאים, קרמניצר ושנור, 209, עניין הרציקוביץ, 571, עניין עמותת חוזה חדש, פסקה 40) - יש להם חשיבות בבחינת ההקשר הכולל ולאופן שבו פרסומיו של לוינסון הובנו על ידי הקורא הסביר שנחשף להם.
- אין מחלוקת כי "ציוץ" ב"טוויטר" עולה כדי פרסום לפי הגדרת סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע (הטענה כי יש לתת חסינות לפרסומים ברשתות החברתיות נדחתה ברשות ערעור אזרחי 1688/18 סרנה נ' נתניהו, פסקה 4 (15.4.2018)). אשר לתוכן הפרסומים עצמם. כאמור, בשלב הראשון יש לבחון אם הביטוי בא בגדר הגדרת "לשון הרע" לפי סעיף 1 לחוק, המגדיר לשון הרע באופן הבא:
| לשון הרע מהי | לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול - |