אשר לחלופה כי הדברים שפורסמו הם בקשר לעניין ציבורי. לפי שנהר "חלופה זו אינה מותנית בכך שהנפגע ימלא תפקיד ציבורי, ולפיכך ההגנה עשויה לחול גם על הבעות דעה בנוגע לאנשים פרטיים כשאלו עשו מעשים או התבטאו בדרך המקימה 'עניין ציבורי'" (שם, 636). השאלה האם הסעיף חל גם על הבעת דעת על אנשים פרטיים לא נדונה והוכרעה במפורש בפסיקת בית המשפט העליון. ברשות ערעור אזרחי 2572/04 פריג' נ' "כל הזמן", פסקה 18 (16.6.2008) הובעה עמדה המכירה בכך (מבלי להכריע בשאלה האם הנפגע, ששימש כמתמחה בפרקליטות, הוא בתפקיד ציבורי). קיימים מקרים נוספים בפסיקה שפסעו בדרך זו (ערעור אזרחי (מחוזי נצ') 1184/06 פלאוט נ' גורדון, פסקה 43 (27.2.2008); ערעור אזרחי (מחוזי ת"א) 3268/05 עמותת "אמת תורה ומדע בזמנינו" נ' עיתון "יום שישי" (1992) בע"מ, פסקה 22 (9.7.2008); עניין כרמל שם הניח בית המשפט כי הגנת הבעת הדעה חלה על פרסום שמושאו הוא ד"ר לרפואה המזוהה עם המאבק נגד מדיניות משרד הבריאות בנוגע לחיסונים ופעיל ברשתות החברתיות; תיק אזרחי (שלום קר') 16488-11-15 גיל נ' בוימל, פסקה 86 (23.1.2018) שם הוכרה ההגנה על פרסום שמושאו היה תושב הרחבה של קיבוץ שפרסם ברשת האינטרנט הקהילתית של הקיבוץ. שאלה זו, שאינה מובנית מעליה מלשון החוק, מצריכה ניתוח מעמיק, ואיני מכריעה בה במקרה זה.
- לנוכח כל המכלול שפורט, תוכן הפרסומים ונסיבות הפרסום לא חרגו מגדר הסביר, קמה חזקה שנעשו בתום לב ולא קמו טעמים לשלילתה (לפי סעיף 16 לחוק). בבחינת סבירות הפרסום יש לתת מקום אף לציוצים קודמים של התובע על לוינסון ו"לטון שאפיין אותם" ולכך שגם הם היו "מושחזים, חריפים ותקיפים" (עניין עמותת חוזה חדש, פסקה 40). וראו גם עניין רהב, שם עמד בית המשפט על כך שמי שנוקט בעצמו לשון נטולת רסן, מצופה ממנו שיהיה בעל "עור עבה" מספיק לסבול ביטויים המכוונים כלפיו והמנוסחים בבוטות דומה (שם, בפסקה 67).
- הנסיבות שפורטו לעיל, מאפייני הפרסום, ומידת החומרה של הביטויים עצמם, שהיא ברף הנמוך, מצדיקים במקרה זה להחיל גם את הגנת זוטי הדברים (לפי סעיף 4 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] וסעיף 7 לחוק איסור לשון הרע). אני ערה לכך כי הגנת זוטי הדברים פורשה בפסיקה בצמצום ונקבע שיש להחילה במקרים חריגים - אולם לנוכח המשקל הנמוך שניתן לציוצים מסוג זה, יכולת התגובה המהירה, והיבלעותם בתהום הנשייה ברשת בתוך ים של ציוצים ססגוניים שמתפרסים חדשים לבקרים - ראוי כי הגנה זו תזכה לעדנה מחודשת. דומה כי היא נותנת מענה הולם וראוי למקרים מסוג זה, שתיקים העוסקים בשכמותו הולכים ומתרבים בבתי המשפט.
ברשות ערעור אזרחי 4447/07 מור נ' ברק אי.טי. סי (1995) החברה לשירותי בזק בינלאומיים בע"מ, (25.3.2010) להלן: עניין מור) הובעה דעה כי המאפיינים המיוחדים של פרסומים ברשת עשויים להביא לעיתים תכופות למסקנה כי מדובר ב"זוטי דברים" (פסקה 18 לפסק דינו של המשנה לנשיאה א' ריבלין) וכי "לא כל פרסום מגנה ומגונה באינטרנט מהוה עילה. רבות מן התגוביות באינטרנט הן דברי הבל ברמה ירודה, שכל בר דעת מבין כי אין לייחס להן כל משקל, וערכן "העוולתי" הוא בהתאם" (פסקה ס' לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין); וראו גם תיק אזרחי (שלום ראשל"צ) 13442-11-21 שלמה נ' גבעתי, פסקאות 79-76 (23.6.2024), שם נקבע כי עומדת הגנת זוטי דברים לפרסום במסגרת שרשור תגובות ברשת הפייסבוק.
- בענייננו, התובע ולוינסון הם אנשי תקשורת שמרבים להשתמש ב"טוויטר" כאמצעי להבעת דעה ולהעברת ביקורת, פעמים רבות תוך שימוש בלשון מושחזת ובביטויים חריפים ונוקבים. יש לראות את הפרסומים מושא התביעה באספקלריה זו וכחלק מההתנהלות שלהם ברשת. אמנם, יש להיזהר מ"התרה מוחלטת של הרסן, ובמקום שכיכר השוק תוצף באלף פרחים של חופש ביטוי, עלול דווקא הניחוח הכבד של מי השופכין שעלו על גדותיהם להשתלט על השיח" (עניין סרנה, פסקה 4). אולם גם אם מדובר ב"חילופי מהלומות" ברשת ולא ב"חילופי פרחים", לא כל "ציוץ" אמור למצוא דרכו אל בית המשפט. בענייננו, גם אם לוינסון ביקש להרגיז את התובע והתמקד בו, הציוצים אינם נמנים על אותם מקרים של ביטויים קיצוניים וחריגים שמצדיקים התערבות שיפוטית.
- לנוכח כלל הטעמים שפורטו לעיל, התביעה נגד לוינסון נדחית במלואה.
יב. מספר מילים לפני הסיום
- בעניין ערעור אזרחי דיין עמד כב' השופט (כתוארו אז) י' עמית על כך ש"הכתבה מדגימה את האמירה כי הכל בעיני המתבונן" (עמ' 514). ועל ההבדל בין האופן שבו סרן ר' "ראה את הכתבה כנסבה עליו אישית" לאופן שבו אילנה דיין ומערכת עובדה ראו בכתבה ככזו שחושפת סיטואציה מורכבת וסרן ר' כלל אינו המוקד שלה. תמונה דומה מצטיירת אף בהליך זה - בעוד שהתובע משוכנע כי הכתבה העמידה אותו במוקד והציגה אותו "כסוטה מין, אדם מסוכן, אלים ורקוב מוסרית" (סע' 1 לסיכומי התשובה של התובע), הרי שהנתבעות 1-3 משוכנעות ש"אופי הכתיבה לא התמקד בפוגע אחד, אלא במנגנונים, מערכות ויחסי כוחות. הדגש הוא על דפוס ופחות על האדם. הזכרת שמו של התובע הייתה נחוצה לשם גיבוש הסיפור כולו ולשם חשיפת המנגנון ואופן הטיפול בנושאים רגישים כגון הטרדות מיניות בגל"צ" (סעיף 8 לתצהיר הנתבעת 2).
- לאחר עיון בפרסומים וצפייה בשידור בערוץ 13, איני סבורה שיש בדברים שהוצגו בפרסומים כדי להציג את התובע כסוטה מין וכ"אדם מסוכן ורקוב שמקומו בכלא כאחרון עברייני המין" (סעיף 7 לסיכומי התשובה של התובע). אף לא נטען על ידי הנתבעים כי התובע הוא כזה והדברים אף הובהרו בהליך. ניתן להבין מדוע התובע שמלין רק על הקטע שעסק בו - רואה בו את העיקר. אולם לא ניתן להתעלם מכך שהחלק שעסק בתובע תפס נפח קטן בהיקף הכתבה כולה, ואף בחלק שעסק בו, ההקשר הכולל והדגש הוא באופן הטיפול של התחנה בתלונות, ולא במעשים עצמם. הנתבעת 2 בריאיון עִמה בערוץ 13 מבהירה זאת, וחלק ארי מהשידור שם עוסק בתופעה הכללית. אף הריאיון עם "דנה", שאותו חווה התובע כפוגעני במיוחד, לא מביא למסקנה אותה גוזר התובע בסיכומיו.
- אכן, המעשים שיוחסו לתובע בפרסומים עוברים את הגבול שבין מותר לאסור במערכת יחסים שבין אזרח עובד צה"ל המבוגר עשרות שנים מחיילות צעירות שמשרתות בתחנה - אולם מכאן ועד למסקנה של התובע בסיכומיו כי הפרסומים מציגים אותו כסוטה מין וכעבריין מין סדרתי - המרחק רב מאוד. מכל מקום, כמפורט בהרחבה לעיל, גם הדברים שכן נאמרו אינם עולים בגדר עוולת לשון הרע.
יג. סוף דבר
- מכל המקובץ לעיל, התביעה נדחית במלואה.
- אשר להוצאות המשפט - התובע יישא בהוצאות הנתבעות 3-1 בסך של 22,000 ש"ח, בהוצאות הנתבעים 4 ו- 5 בסך של 14,000 ש"ח ובהוצאות הנתבע 6 בסך של 14,000 ש"ח. בקביעת סכום הפיצויים שקלתי את סכום התביעה, היקף התיק והמאמץ שהושקע בניהולו. עוד שקלתי את העובדה כי הנתבעים 6-4 יצגו על ידי אותו משרד עורכי דין, אך פרשות ההגנה לא היו זהות והם נדרשו להגשת ראיות וכתבי טענות נפרדים.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תוך 60 יום ממועד המצאת פסק הדין.