בעוד שההוראה הנזכרת מנוסחת בלשון "פעולה", שלפיה כל התביעות תידונה בבוקרשט, הרי בעניננו הוא "סביל" והוא אך מעניק סמכות שיפוט לבתי-המשפט במקסיקו סיטי ובניו-יורק סיטי, בלא שתשמע מכך שלילת סמכותם של בתי-משפט אחרים. אמת הדבר, בהוראה הנזכרת – כמו בענין שלפנינו – אין לשון יחודיות מפורשת, ובכל זאת נפסק כי התניה מעניקה סמכות יחודית, אך הדבר מוסבר בכך שהצדדים באותו משפט לא כפרו בענין זה, ואילו אצלנו שאלה זו שנויה היא במחלוקת. לבסוף – וזה העיקר – מטרתה של התניה ההיא לא תוגשם אלא אם היא תפורש כתניה יחודית, בעוד שבמקרה שלפנינו מטרתה של התניה לא תוגשם אלא אם היא תפורש כתניה מקבילה.
10. עולה מהאמור, כי תנית השיפוט הזר בשטר החוב מחייבת ומזכה כל צד לשטר בין צד קרוב ובין צד רחוק. על כן מחייבת תניה זו גם ביחסים שבין המערער- הערב לבין המשיב-האוחז. תוכנו של חיוב וזיכוי זה אינו בהסכמה של מתן סמכות שיפוט יחודית לבתי-המשפט של מקסיקו סיטי וניו-יורק סיטי, אלא בהסכם להענקת סמכות לבתי-משפט אלה בנוסף לבתי-משפט מוסמכים אחרים. נמצא כי אין דבר בתנית השיפוט המטיל חובה חוזית על המשיב שלא להגיש התביעה בישראל. זו היתה אף התוצאה אליה הגיע בית-משפט קמא, אם כי הנמקתו היתה שונה. על כן דין הערעור להידחות. המערער ישא בהוצאות המשיבה, כולל שכר טרחת עורך-דין, בסכום כולל של 10,000 ל"י.
ניתן היום, כז בתשרי תש"מ (18.10.1979).
זוסמן