דבריו וקביעותיו של בית המשפט קמא עד כה מקובלים עליי ונראה שהם אף מקובלים על ב"כ העורר (ראו פסקה 36 להודעת הערר).
- לטענת העורר, העברתם של גרעיני השחזור כנכס/רכוש שבבעלותו לרשויות לארה"ב, פעולה שבוצעה בניגוד לדין, בהליך פגום, פגעה בזכויותיו הקנייניות. כל זאת, בניגוד לחוק עזרה משפטית בין מדינות שמחייב פרוצדורות ייחודיות שעה שמדובר בהעברת רכוש (להבדיל מראיות גרידא). לטענתו, גרעיני השחזור לא מהווים אך חפץ/ראיה כמשמעות מונח זה בחוק בעזרה משפטית, אלא מדובר בפועל ברכוש לכל דבר ועניין.
- לטענת המשיבות חומר המחשב שהופק ממחשבו של המבקש הועבר לידי הרשויות בארה"ב בהתאם לחוק עזרה משפטית בין מדינות. "חפץ" מוגדר בחוק עזרה משפטית כחומר מחשב כהגדרתו בחומר המחשבים. נטען כי לא הועבר רכוש, אלא מדובר בהעברה של העתק מידע/ראיות שהובילו את הרשויות האמריקאיות לתפיסה זמנית של הרכוש.
- העורר טען כי אף תחת "הנחת הרשלנות הנאיבית" לפיה החומרים לא הועברו על ידי משטרת ישראל במכוון לטובת תפיסת הביטקוין בארה"ב, עדיין היה על המשטרה להתריע ולהבהיר בפני עמיתיהן האמריקאים, כי גרעיני השחזור הכלולים בחומר שהועבר נמסרים כראיות ולצרכי חקירה בלבד, ולא לשם תפיסה וחילוט.
לפי הדין הישראלי, נכס שניתן לתפסו בצו חילוט זמני הוא כל סוג של זכות קניינית בעלת ערך, בין אם מדובר בחפצים גשמיים, בכסף או בזכות כלשהי שעשויה להתבטא בערך גשמי. לכן, לשיטת העורר, מאחר שחוק עזרה משפטית אינו מאפשר הוצאת רכוש מישראל לצורך תפיסתו על ידי מדינה זרה, אלא מתיר אך ורק לאכוף את התפיסה בישראל - הרי שהעברת גרעיני השחזור לארה"ב מנוגדת להוראות הדין ולתכלית החוק.
- כאמור, לפי המדינה, לרשויות האמריקאיות לא הועבר חומר המחשב המקורי, או המחשב המקורי, אלא הועבר העתק של החומר המקורי בלבד, ולכן אין מדובר בהעברת קניינית.
- מכאן חשיבות ההכרעה המושגית-משפטית, מהו הסיווג של גרעיני השחזור שהועברו לרשויות לארה"ב כחלק מחומר המחשב שהועבר, האם "חומר ראיות" או "רכוש הנמצא בישראל".
- בית המשפט הנכבד קמא קבע כי בהעברת עותק של חומר המחשב תוך השארת 'הברזל' בישראל לא נפגעה זכות קניינית של העורר. מסקנת בית המשפט קמא היא שהתהליך עצמו של העברת גרעיני השחזור חסר ערך רכושי אלא אם מבוצעת לצידו העברה של הביטקוין מהכספת הווירטואלית המקורית אל כספת שבשליטת גורמי האכיפה האמריקאים. רק בשלב זה נפגע רכושו של פלוני. עוד קבע בית המשפט קמא כי אם אבד המפתח הפרטי ללא העתקים שלו, אין למעשה דרך לבצע טרנזקציות מאותה כתובת ציבורית וערך הביטקוין הצבור בה ילך לאיבוד לעולמים.
לכן, כך קבע בית המשפט קמא, כי רק העברת המטבע עצמו - הזזתו ממקום למקום תוגדר כתפיסת רכוש.