לטענת העורר, מסקנה זו מתעלמת מאופיים הקנייני המיוחד של גרעיני השחזור.
דיון והכרעה
- לאחר שעיינתי בהחלטתו היסודית, המעמיקה והמנומקת היטב של בית המשפט הנכבד קמא, הגעתי למסקנה שיש לדחות את הערר. אשר לנימוקים שהובילו למסקנה זו, אני מסכים עם חלקים מדרך הילוכו של בית המשפט קמא, בפרט בחלק הראשון והאחרון של ההחלטה, אך במקטע האמצעי, פילסתי לעצמי נתיב עוקף, לאחריו התחברתי חזרה להנמקה של בית המשפט קמא. התוצאה היא אחת - שדין הבקשה להשבת התפוסים להידחות, אך, בחלקם, נימוקיי שונים מנימוקי בית המשפט קמא. אסביר:
לית מאן דפליג שהחומר שהועבר לרשויות בארה"ב הוא שהוביל לתפיסת מטבעות הביטקוין, זאת תוך שימוש מושכל בגרעיני השחזור שהועברו כחלק מחומרי המחשב שהופקו בישראל והועברו.
השאלה היא האם "גרעיני השחזור" מהווים נכס או רכוש שהעברתו חייבה נקיטה בהליך המוגדר בסעיפים 39-42 לחוק עזרה משפטית שעוסק בטיפול בתפיסה זמנית (בישראל) של רכוש לצורך חילוט עתידי לבקשת מדינה זרה, או שמא מדובר אך בחומר מחשב שהועבר כמרכיב בתוך חומר ראיות כולל, בהתאם לסעיף 29 לאותו חוק (זאת בהתאם לפרשנות הסעיפים בבקשות שונות פלילי 2529/15 אלכסנדר מזר ואח' נגד היחידה לעזרה משפטית (2015) (להלן: "עניין מזר")), ואשר עוסק בהעברת חומרי חקירה וראיות במסגרת שיתוף פעולה בין רשויות החקירה בין מדינות שונות.
בית המשפט קמא קיבל את טענת המדינה לפיה קיימת חשיבות להבחנה בין העברת החפץ המקורי עצמו שמחייבת קיום הליך שימוע לטוען לזכות, לבין העברת תחליף החומר או העתק ממנו שאז מדובר בהעברה רגילה שאיננה מחייבת הליך מיוחד. ואכן, נקבע בפסיקה כי העברת חומר מחשב מועתק איננה מקנה זכות לבעלי חומר המחשב המקורי לבקש השבתו כתפוס וזאת בהתבסס על פסיקה מהעת האחרונה (בקשות שונות פלילי 2235/24 פלד נגד מדינת ישראל (2024)).
אלא שהאמור מבסס את הקביעה שאין לאדם זכות באשר להעתקים מחומר המחשב שלו, אך אין בו כדי לשלול טענה שונה לפיה: חומר המחשב, בין אם זה המקורי ובין אם העתק שלו, יכול, במקרים מסוימים, לענות על הגדרה של רכוש (דיגיטלי), בנוסף להיותו חומר חקירה (דיגיטלי).
לשאלה "האם גרעיני השחזור שנמצאו במחשב של המבקש הם "רכוש הנמצא בישראל" השיב בית המשפט הנכבד קמא בשלילה (ראו פרק י' להחלטה).
- לאחר ששקלתי את הדברים, אני סבור שמדובר בסוגיה מורכבת וסבוכה שיש לה פנים לכאן ולכאן. דעתי היא שיש בגרעיני השחזור, בהיותם כלי נפרד ועצמאי שבכוחו להביא להשתלטות על הנכס הווירטואלי, אלמנטים רכושיים שלא ניתן להתעלם מהם. אבסס קביעתו זו, בין השאר, בהמשך, על התייחסותי לנימוקי בית המשפט קמא אשר כאמור הגיע למסקנה הפוכה. אך תחילה אדרש להגדרתה וחשיבותה של 'זכות קניינית'.
- אין צורך לומר שהזכות לקניין היא זכות יסוד חוקתית (סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו). ועל-כן אין לפגוע בה ללא הוראה מפורשת בדין" (ערעור אזרחי 377/79 אדית פייצר נגד הוועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת-גן, פ''ד לה(3) 645).
נקודת המוצא היא שהגדרת "קניין" כוללת בתוכה גם זכות בנכס, לרבות היכולת לעשות בו שימוש, להעבירו, לשעבדו, או להגן עליו משפטית. וכך נקבע בפסיקה: