את הדואליות, הכרוכה במענה לשאלה של לשון-הרע על איש-ציבור תיאר כבוד השופט צבי זילברטל בדבריו הבאים: "מחד גיסא, המעמד הציבורי כרוך מטבעו בחשיפה ציבורית ובגילוי נכונות להיחשף לביקורת, כמו גם בנגישות קלה יחסית לאמצעי התקשורת; ומאידך גיסא שמו הטוב של איש ציבור והמוניטין שלו נפגעים פגיעה קשה יותר מפרסומי לשון הרע. התשובה לשאלה באיזה כיוון תשפיע העובדה שהאדם הוא דמות ציבורית נגזרת מאיזון זהיר בין השיקולים השונים" (רשות ערעור אזרחי 5022/13 הרב יצחק נ' דנון תקשורת בע"מ, בפסקה התשיעית להחלטתו (פורסמה באתר הרשות השופטת 8.9.2013)).
- עם שניתנת הדעת לאותה דואליות ולצורך באיזון, דומני כי אפשר לצרור יחד את האמתות השיפוטיות הבאות, שתהאנה נכונות בכל מצב של דברים:
[1] אין לקבוע, א-פריורי, סטנדרט-אחריות אחֵר או אמות-מידה פרשניות אחרות, של איזה מן הרכיבים בחוק איסור לשון-הרע, כשהטוען ללשון-הרע הוא איש-ציבור. לענין זה ראו, במיוחד, את קביעתו של השופט סולברג, לא מכבר, ברשות ערעור אזרחי 6557/20 ערוץ 10 החדש בערעור מיסים נ' שרת התרבות והספורט - ח"כ מירי רגב, מפסקה 53 לפסק-דינו (פורסם באתר הרשות השופטת 13.3.2024).
[2] על הפרסום הנבחן לבטא זיקה למהות-עשייתו של "איש-הציבור". פרסומים, שאינם רלוונטיים כלל לאותה עשייה ציבורית, לא יוכלו לשאוב כוח, בתביעה של לשון-הרע, מן העובדה שהם נעשו על "איש-ציבור". מנגד, ככל שהביטוי שייך יותר למהות-עשייתו הציבורית של נושאו, יהא להיותו של נושא-הפרסום - איש-ציבור, יותר משקל במלאכת-האיזון הנערכת.
[3] על פרסומים המבקשים להם, מכוחו של סעיף 15 לחוק איסור לשון-הרע, הגנה השואבת מהיותו של נושאם - "איש-ציבור", להיעשות בתום-לב. זוהי דרישת-יסוד בהגנות שלפי סעיף 15 ועל מהותה המורכבת עמדתי בעבר:
"'תום-הלב', במובנו בסעיף 15 לחוק איסור לשון-הרע אינו חופף את המשמעות ה'עממית' של מושג זה. אין פירושו בהכרח כי מי, שפעל שלא 'בתום-לב', התכוון לפגוע; לכזֵב או שנהג בזדון. אלא, זהו תום-לב משפטי. הוא נדרש ליסודות סוביקטיביים ואוביקטיביים גם יחד, היינו לא רק למחשבתה או למניעיה, בפועל, של המפרסמת אלא גם לאלה של [מפרסמת] 'סבירה'. גדריה של חובת תום-הלב ומהותה נקבעים לפי מטרותיו של חוק איסור לשון-הרע ובייחוד לפי יסודותיה הייחודיים של כל אחת מן ההגנות שבסעיף 15" (תיק אזרחי (שלום תל אביב-יפו) 54653-02-14 אגודת העיתונאים בתל אביב (ע"ר) נ' רשות השידור, בפסקה 25 לפסק-דיני (פורסם במאגרים 1.9.2021)).