ד. לשון-הרע על התובעים?
- כפי שכתבתי קודם, לדעתי אין התובעים עולים כדי מעלתם של "אנשי-ציבור" ומכאן שממילא אין יסוד להביא מרכיב שכזה באיזון, הקובע אם יש להטיל על הנתבעת אחריות בלשון-הרע. ברם אפילו נקבע אחרת ואפילו מוקמו התובעים היכן-שהוא בסולם של "אנשי-ציבור", נהיר בעינַי כי שום זיקה לא הייתה בין תוכן-פרסומיה של הנתבעת על אודותיהם לבין היותם כאלה. אמת, למעט מניעיה של הנתבעת, שראתה נכון לפרסם דבר-מה על התובעים משום עמדותיהם המנוגדות לאלו שלה, דבר בפרסומים לא נקשר, אף לא באורח סובייקטיבי, לעשייתם של התובעים בתחום הציבורי. אין שום יסוד לחשוב כי מי מהתובעים וִיתר על מידה של רגישות או נטל על עצמו, בפעילותו, "סיכון" שהוא יופשט מהגדרתו העצמית המקצועית ויוצג אחרת. לפרסומי-הנתבעת לא הייתה, גם את זה כתבתי, שום תרומה לשיח הציבורי ובוודאי שלא לזה, השואב מחופש-הביטוי הפוליטי. בנוסף, ובכך אדבר עוד בהמשך, לא מצאתי כי הנתבעת זכאית ליהנות מאיזו הגנה שהיא, המחייבת תום-לב. כל האמור מוליכני לקבוע, ללא היסוס, כי שום היבט "ציבורי" בעשייתם של התובעים אינו פועל לחובתה של תביעתם כאן. תחת זאת, עלינו לבחון אם, ללא קשר לשאלת-היותם "אנשי-ציבור", עלו פרסומיה של הנתבעת כדי לשון-הרע על התובעים.
- שאלת-החלתו של הסעיף הראשון לחוק איסור לשון-הרע, בנסיבותיה של הפרשה שלפנינו, הטרידה אותי מראשיתו של הדיון. שאלתי את עצמי, ובעקבות כך את הצדדים, אם פרסומיה של הנתבעת קלעו לאיזו מארבע החלופות שבסעיף והן תנאי מקדים לשקילת-החלתה של ההגנה על הזכות לשם טוב. השאלה הֵסבה את עצמה על העובדה שתוכנם של הפרסומים לא היה כזה, המשמיץ את התובעים, מכנה אותם כינויי-גנאי או כל כיוצא בכך. ענין זה ברור היה על פניו והשאלה הייתה, אפוא, אם משהו אחר בתוכנם של הפרסומים עלול להיתפש פוגעני.
חבל היה לי, בתוך כך, על טרחתה של ההגנה - וגזרה עצמה אולי מאיזה משקל, שנשאה היא על כתפיה קודם לבואה בדלתותיו של בתי-משפט זה - לחלץ מן התובעים אמירה כאילו תביעתם נשענה על ראייתם את עצמם "נעלים" מן האחֵר. "מה שאתה אומר - שאתה, כ[עוסק] בהייטק, שווה יותר ממי שמוכר טיטולים?", נשאל תובע 4, "אתה חושב שיש לך יתרון, זה שאתה מגדיר את עצמך כהייטקיסט לעומת מי שמוכר טיטולים?" (פרוטוקול, בעמ' 14, ש' 7-6 וש' 15-14). "בעצם אתה אומר שמי שעוסק באבטחה הוא נחות", הוטח בתובע 2 (שם, בעמ' 26, ש' 19). שאלות אלו החמיצו את מהותה של התביעה בלשון-הרע. טענתם של התובעים הייתה, ונותרה, כי הפרסומים פגעו בשמם הטוב משום שהם ייחסו להם עיסוקים כוזבים, שחטאו למוניטין אשר בנו הם לעצמם בחייהם, בפרט אלה המקצועיים, בלי לזלזל חלילה באותם עיסוקים, שהגה מוחהּ הפורה של הנתבעת. אביא מעדותו של תובע 4, מר דרור: