מדובר במחדל חקירה משמעותי.
עם זאת, לא מצאתי כי היה במחדל זה כדי לקפח את הגנתו של נאשם 9 או לגרום לו עוול. זאת, משום שבמקרה דנן ניתן היה להסתמך באופן מלא על דברי הנאשם בחקירה המוקלטת שכן דבריו תועדו במלואם, ועל כן לא נתתי כל משקל לדבריו של נאשם 9 בהודעתו הכתובה, אלא רק לדבריו המדויקים שתועדו בהקלטת חקירתו.
בנוסף מצאתי, כפי שפורט בהרחבה לעיל, כי אף בתמליל החקירה נאשם 9 הודה בעבירה המיוחסת לו, ואף אם נוסח הודאתו היה שונה בהודעה הכתובה, לא היה בכך כדי לשנות את הכרעתי.
- להשלמת התמונה אציין, כי נראה כי לא הייתה מחלוקת בשאלה אם הכסף הועבר בפועל לדניאלה, וכי הנחת המוצא של שני הצדדים הייתה כי כך הם פני הדברים. גם בסיכומיהם, לא העלו הנאשמים כל טענה בנוגע לכך, אלא העלו טענות בדבר העדר היסוד הנפשי של הנאשמים לביצוע העבירה.
למעלה מן הנדרש יצוין, כי לנקודה זו ממילא אין חשיבות של ממש, שכן על פי הוראות חוק העונשין בעניין עבירת השוחד, אף אם הכסף לא הגיע לדניאלה בסופו של דבר, די בכך שהנאשמים העבירו ליורם ריחני את הכסף בידיעה שיורם יעבירו לידי דניאלה על מנת ליתן שוחד, כדי לענות על יסודות עבירת השוחד.
לעניין זה ראו סעיף 295 (ג), הקובע כי "הנותן כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת למקבל כאמור בסעיפים קטנים (א) או (ב) – דינו כדין נותן שוחד". לעניין זה "מקבל", לפי סעיף 295 (א) הינו "המקבל כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת על מנת לתת שוחד".
וכן סעיף 294 לחוק העונשין, הקובע כי "המציע או מבטיח שוחד, אף שנדחה, כמוהו כנותן שוחד".
עם זאת, כאמור, נקודת המוצא במהלך ניהול התיק הייתה כי הכסף הועבר לדניאלה, ובית המשפט לא התבקש להכריע בעניין זה.
סוף דבר
אני מרשיעה את הנאשמים 8 ו-9 בעבירה של מתן שוחד, לפי סעיף 291 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.
ניתנה היום, כ"ו בחשון תשע"ה, 19 בנובמבר 2014, במעמד הצדדים.
שרון קיסר