כמו כן לאור הבהרת הבוחן לא מצאתי כי יש לת/21 כל משקל ראיתי:
" בסך הכל חשיבות להגיע ולצלם את התמונה הזאת, היא לבוא לבדוק, ולהמחיש לבית המשפט האם ניתן לראות והאם על פי עדותו של חנניה שטען כי ראה את ראשו של הנהג נשמט כלפי מטה ועניניו נעצמות...")עמ' 51 ש' 23-25).
בנוסף הבוחן בהגינותו מסר כי "אני לא יכול לשים את הנקודה איפה הרגע שהוא נרדם, היכן הכל היה בצורה מדוייקת. מי שיכול לענות על השאילות אלה זה רק הנהג" (עמ' 61 ש' 31-32).
עת/15 העיד כי כאשר הגיעו לים, הנהג נשאל על ידי יורם המדריך באיזה שעה מסיימים ומתי לבוא "...ואמר ליורם שהוא עייף ולא ישן, רמדאן ולא יודע אם בא לקחת אותנו . אמר שיש לכם מספר של המנהל עבודה עימאד שאנו נדבר איתו" (ע' 119 ש' 18-20). בסוף הגיע אותו נהג שלקח אותם בבוקר (עמ' 119 ש' 22).
"לא, רק שהגענו אמר שהיה עייף. היה גם נראה עייף" (עמ' 120 ש' 36 ).
העד הוסיף כי ישב מאחורי הנהג בצד שמאל ליד חנניה (עמ' 119 ש' 28 -24), הייתה נסיעה רגילה, היה עם אוזניות ושמע מוסיקה, תוך כדי נהיגה ראה שהנהג מזיז את הראש מצד ימין לצד שמאל וחשב שאולי זבוב מפריע לו, העד נרדם והתעורר כתוצאה מהמכה במעקה ההפרדה, המשקפיים שלו התנפצו (ע' 119 ש' 30-34).
העד לא הבחין כי הנאשם נרדם, רק כי הזיז את ראשו, אולם גם מזה לא התרשם העד כי הנאשם נרדם אלא שמשהו הפריע לו.
עת/11 יורם ביטון שנסע באוטובוס לא הסתכל על הנהג אלא לכביש כך שלא יכול להעיד על כך שהנהג נרדם.
באשר ל ת/49 ות/50 שערך עת/5 השוטר אביעד אפל, לא מצאתי כי יש בתשובות הנאשם משקל ראייתי להוכיח מעל כל ספק סביר כי הנאשם הודה שנרדם או לא נח מספיק או לא אכל מספיק. צודק ב"כ הנאשם כי אין מדובר באמירה החלטתית של הנאשם, שכן הנאשם לא אמר באופן מוחלט שהוא עצמו צם או נרדם אלא סייג ואמר ש"כנראה " נרדם.
הנאשם העיד כי לאחר שהוריד את הנוסעים הלך למסעדה ביפו לאכול ארוחת בוקר (עמ' 149 ש' 20-22) והגיש מסמך פירוט פעולות בכרטיס אשראי על הוצאה בסך 46.00 במסעדה חג' כחיל מיום 09/05 (נ/4).
בחקירתו הנגדית הכחיש שנרדם ושלא אכל :
"אני אומר לך שלא נרדמתי" (ע' 180 ש' 1-3).
"איך בצום אם אחרכך הלכתי לאכול לאחר שהורדתי אותם" (עמ' 169 ש' 32).
"אני לא יודע אם אמרתי אבל אני לא בצום אני אוכל, שותה, רגיל " (עמ' 170 ש' 32).
"הלכתי לאכול ארוחת בוקר, שתיתי וחזרתי לירושלים", "אכלתי שוורמה ושתייה קולה ")עמ' 172 ש' 30-32).