[120] ח.ר: פ/1379, 13 ואילך
[121] ח.ר: פ/8899, 24 עד פ/8902, 12
[122] ח.ר: פ/6550, 29 ואילך
[123] ח.ר: פ/4997, 14; ח.ר: פ/5048, 12-10
[124] ח.ר: פ/4997, 14; ח.ר: פ/5048, 12-7
[125] ח.נ: פ/1918, 28
[126] ח.נ: פ/5303 (התייחסות למה שהיא העידה במשטרה); הפרוטוקול המוקלד מיום 12.12.22, העמוד הראשון
[127] ח.ר מרסי: פ/4775, 6 ואילך
[128] כעולה מ-נ/66 – המכתב למחלקה לשירותים חברתיים, מערב בנימין, שעליו העידה מי שכתבה אותו: עו"ס חוק הנוער אוריה בלטמן
[129] ח.ר: פ/4678, 14-13
[130] ח.ר: פ/4641-4639
[131] ח.נ: פ/4581, 23
[132] ח.ר: פ/4519, 6; ח.נ: פ/4581, 20 ואילך
[133] ח.ר: פ/4515, 30 ואילך
[134] ח.ר: פ/4521, 3 ואילך; ח.נ: פ/4586, 3
[135] ח.ר: פ/1372, 2 ואילך
[136] כפי שציינתי לעין, בפסקת הדיון באישום זה, נגיעה בפתח איבר המין היא, מבחינה משפטית, אינוס ולא ניסיון אינוס
[137] ח.ר: פ/2194, 31 עד פ/2203, 15
[138] ח.ר: פ/2439, 21 עד פ/2448
[139] ח.ר: פ/2448, 12-3
[140] שרטוט של הבית שאותו הכינה האחות אחות 1
[141] ח.נ: פ/4429, 21-17
[142] ח.נ: פ/4432, 1 ואילך
[143] ח.נ: פ/4441-2; וגם כאן נפנה לכך שמה ש-א.א מכנה "ניסיון" הוכר בפסיקה כאינוס, על פי המעשה שהיא מתארת שנעשה,
[144] ח.נ: פ/4442 ואילך
[145] ח.נ: פ/4445, 8-7
[146] ח.נ: פ/4438-9
[147] השעה כבר הייתה סביב 17:00, אחרי יום עדות מלא
[148] ח.נ: פ/4452, 28-22
[149] ח.נ: פ/4456, 9 ואילך
[150] ח.נ: פ/4465-7
[151] ח.נ: פ/4442, 23-20
[152] נ/31א, עמוד 152 עד 173 (בהעתק הנייר: עמודים 178-159)
[153] נ/31א, עמוד 152, שורה 13 ואילך
[154] נ/31א, עמוד 156, שורה 35
[155] נ/31א, עמוד 160, שורה 20 ואילך ("תסתכלי פה סביב... את בחדר המשטרה... את רואה את התמונה של הפרפר... את זוכרת שסיכמנו שתסתכלי [מילים לא ברורות]... זה לא קרה עכשיו... זה היה פעם. את נזכרת במשהו שהיה פעם... אנחנו פה איתך, אנחנו לא ניגע בך, אנחנו לא זזות מהכיסא שלנו... את נזכרת בדברים נורא נורא קשים שקרו פעם... זה לא עכשיו")
[156] למשל: "א.א, את עושה את זה מצוין וזה ממש קשה לך" – נ/31א, עמוד 159, שורה 27
[157] אציין כי את המילים "בית השחי" לא הצליחה החוקרת לשמוע, ומורן מאלי, ששמעה, ביקשה רשות מ-א.א לחזור על דבריה, א.א הסכימה ומורן מאלי השלימה את המילים – נ/31א, עמוד 165, שורה 15 ואילך. מאחר שהסנגורית טענה שמורן מאלי אמרה דברים שלא היו, המותב צפה והקשיב להקלטה וקבע, בסופו של יום בהסכמת הצדדים, שאכן א.א אמרה בחקירתה את המילים "בית שחי", ונתנו החלטה בהתאם – פ/2060, 1 ואילך