אשר למיקום עונשו של הנאשם במתחם, טען כי ניתן משקל לקולא; לגילו הצעיר, הודאתו שחסכה את שמיעת עדות המתלוננות. לחומרא, הפנה לתסקירי שירות המבחן מהם עלה, כי הנאשם נוקט בגישה מצמצמת ביחס לחומרת מעשיו, היקף העבירות ומידת מעורבותו ולכך שאינו בשל להליך שיקומי מהותי.
נוכח האמור, ביקש למקם את עונשו של הנאשם במרכז המתחם ועתר להשית עליו 4.5 שנות מאסר בפועל בגין האישום הראשון ושישה חודשי מאסר בגין האישום השני ובסה"כ 5 שנות מאסר, פיצוי לנפגעות האישום הראשון שלא יפחת מסך של 5,000 ₪ לכל נפגעת בעבירה של הטרדה מינית ו- 3,000 ₪ לכל נפגעת בעבירה של פגיעה בפרטיות ללא הטרדה מינית, קנס ומאסר על תנאי.
- ב"כ הנאשם עורך הדין שירן ברגמן, עתר בפתח טיעוניו להימנע משליחת הנאשם לעונש מאסר מאחורי סורג ובריח בהדגישו, כי הנאשם צעיר בגילו במועד ביצוע העבירות היה כבן 21 וכיום כבן 23, סיים 12 שנות לימוד, שירת שירות צבאי מלא ביחידה מסווגת, בעל נסיבות חיים מורכבות, נעדר עבר פלילי, נטל אחריות למעשיו בשלב החקירה וחסך את עדות המתלוננות. הנאשם מנהל אורח חיים נורמטיבי, מתמיד בעבודתו ועתיד להינשא.
ב"כ הנאשם הפנה להערכת המסוכנות לפיה, אינו מאופיין כבעל סטייה מינית ואין עדות לניסיון ליצירת קשר עם קטינות מחוץ למרשתת. בנוסף הפנה לתסקירי שירות המבחן, מהם עלה כי התמיד בהליך הטיפולי הקבוצתי והפרטני, ובכל אלו יש לדידו כדי להצדיק חריגה ממתחם הענישה משיקולי צדק ולחילופין למקמו בתחתית המתחם, מאחר שהכנסתו לכלא תגרום לנזק בלתי הפיך לו ולבני משפחתו.
לשיטת ההגנה יש לקבוע מתחם ענישה אחד בגין שני האישומים, הואיל ועסקינן בפרשה אחת, שבוצעה בסמיכות, כאשר בסעיף אחד לאישום השני לכתב האישום המתוקן צוין מפי המאשימה, כי האישום הראשון מהווה חלק בלתי נפרד מהאישום השני. בהפנותו לפסיקה, עתר לקביעת מתחם ענישה הנע בין 18 חודשי מאסר לבין 36 חודשים. בהתייחסותו לפסיקה שהוגשה מטעם המאשימה ציין, כי המאשימה הפנתה לפסיקה הדנה בפגיעה במספר קורבנות גדול מהמקרה דנן. בנוסף, נטען כי הרווח הכספי לא היה ברף הגבוה.
ההגנה ביקשה, כי ככל שייגזר על הנאשם עונש מאסר, מבוקש שמשכו יהיה קצר למספר חודשים. בנוסף עתרה, להתחשב במצבו הכלכלי ונסיבותיו האישיות של הנאשם בקביעת הרכיבים הכלכליים על-ידי הטלת פיצוי מינימלי ומידתי.
- הנאשם בדבריו לעונש, הביע חרטה על מעשיו, תיאר את הקושי שלו לדבר בפורום הטיפולי הקבוצתי ומאמציו להיפתח. הינו מודע לחומרת מעשיו, לדבריו מדובר בטעות של ילד קטן והוא מבין את הנזק. הפנים את הטעות ביום מעצרו, מאז דמיין כיצד היה מגיב לו היו מופצות תמונות של בת הזוג שלו או אמו.
- דיון והכרעה
מתחם העונש ההולם – כללי
- הנאשם הורשע בשני אישומים נפרדים בעבירות שונות אשר לשיטת המאשימה מצדיקים קביעת מתחמים נפרדים. ואולם, מצאתי כי הצדק עם טיעוני ההגנה, לפיהם אף לשיטת המאשימה, כמתואר בפתחו של האישום השני בכתב האישום המתוקן בו הודה והורשע הנאשם, כי "האישום הראשון הינו חלק בלתי נפרד מאישום זה". לא זו אף זו, אלא שבסעיף 29 לטיעוני המאשימה בכתב, צוין באשר לאישום השני כדלקמן: "...לא ניתן לנתק את האישום הזה מההקשר הכולל של פעילותו בקבוצות השונות, ממידת השליטה וההשפעה שהייתה לו כמנהל, ומהעובדה שביצע את הפרסומים במסגרת סביבה פוגענית מובהקת, שיש בה הכשרת נורמות מסוכנות שלמות של מסחר ותיווך בתכנים מיניים- בין היתר על חשבון קטינים".
אכן, לא ניתן לנתק את האישום הראשון מן האישום השני ויש לראותם בהתאם להלכת ג'אבר (ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל (29.10.2014)) כמסכת עובדתית אחת, אירוע עברייני אחד מתמשך כאשר בקביעת המתחם יינתן ביטוי לריבוי המעשים, ריבוי הקורבנות, סוגי העבירות השונות, העובדה שעסקינן בשני אישומים נפרדים, הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה מכל אחד מהמעשים ושיקולים מוסריים נוספים.