עו"ד גוהר הפנה למאמרים אקדמאיים המנתחים את תופעת הפצת התכנים בעלי אופי מיני כאלימות מינית וכהפרה של זכותן הבסיסית של קורבנות העבירה לאוטונומיה מינית והפיכת הנשים כאובייקט הניתן לתחלופה ולמסחר המעצימה את הפערים המגדריים העומדים בבסיס ייצורם, הפצתם וצריכתם.
בטיעוניו הדגיש שמוקד העבירה לפי חוק הסרטונים נעוץ בפרסום תכנים מיניים ללא הסכמה, כאשר ככל ששרשרת ההפצה גדלה, נזקיה הולכים ומתגברים.
עו"ד גוהר הפנה בטיעוניו לע"פ 5090/19 מדינת ישראל נ' פלוני (18.11.2018) (להלן: עניין פלוני) בו נקבעו קריטריונים אותם יש לשקול בעת גזירת העונש לפי "חוק הסרטונים" וביניהם: טיב הפרסום, אופן הפצת הפרסום, תפוצת הפרסום, גיל נפגע/ת העבירה והיקף הנזק בפועל.
נטען, כי במקרה דנן חומרתן של נסיבות כתב האישום באה לידי ביטוי, באישום הראשון בריבוי המקרים; ריבוי הקורבנות הכולל למצער, 52 צעירות ישראליות ו- 14 קטינות ישראליות; כמות המידע ותוכנו שהכיל אלפי תמונות וסרטונים אינטימיים חושפניים ומבזים וכן מידע אישי ופרטי ההתקשרות של 61 צעירות ו-14 קטינות, לשם הוכחה כי מדובר בצעירות וקטינות ישראליות; עוד הפנה לשיטתיות ולתכנון שקדם לביצוע העבירות ולקלות הכרוכה בהפצת המידע והזרמת המדיה בעטיין של ההתפתחויות הטכנולוגיות- הנאשם, הפיץ את המידע במספר ערוצי פרסום, שאחד מהם מנה בחלק מהערוצים ההשתתפות הותנתה על-ידו בתשלום עבור הצטרפות לקבוצה וחלקם ללא תמורה ולרווח הכספי שגבה מהמשתמשים.
בנוסף, הפנה למעגלים של תפוצת הפרסום; האחד, משתמשי הקבוצות הפתוחות והסגורות הכוללות ביחד מעל 4,000 משתמשים. השני, כל אחד מן המשתמשים בקבוצות אלו הינו בעל פוטנציאל להפיץ את התוכן הלאה. נטען, כי הנאשם החפיץ את הקורבנות, היה אדיש כלפיהן וכלפי הנזק שנגרם בעודו מתייחס לנשים וקטינים כאובייקט מיני שניתן לסחור בו.
עוד הפנה לחומרתן של הנסיבות המתוארות באישום השני, לתוכן הפרסומי המכיל 22 סרטונים ובהם חומרי תועבה; דמויות של קטינים בעירום, מבצעים אקטים מיניים זה בזו, ודמויות בגירים המבצעים בקטינים אקטים מיניים תוך שימוש בחפצים שונים.
בטיעוניו, עמד על נזק שנגרם לקורבנות, בהפנותו לציטוטים מתוך תצהירי קורבנות עבירה שהוגשו לבית המשפט. בהפנותו לפסיקה טען כי מאז התיקון לחוק למניעת הטרדה מינית, חלה מגמת החמרה בענישה שהתבטאה בפסיקות בתי המשפט בערכאות השונות.
לשיטת ב"כ המאשימה, יש לקבוע מתחמי ענישה נפרדים. אשר לאישום הראשון, בהינתן ריבוי העבירות, ריבוי הקורבנות, גילן ונסיבות ביצוע העבירות יש לקבוע מתחם ענישה הנע בין 3 ל- 6 חודשי מאסר לכל אחת מנפגעות העבירה ומתחם כולל לאישום הראשון הנע בין 3 ל- 6 שנות מאסר, בהדגישו כי בסה"כ נפגעו 78 קורבנות (צ"ל 77), ואולם חישוב המתחם אינו אריתמטי. בגין האישום השני, עתר לקביעת מתחם ענישה הנע בין 3 חודשי מאסר ל- 9 חודשי מאסר בפועל.