עתמ (חי') 24418-07-25 שי סלמן גבאי נ' עיריית חדרה

עתירה מכוח סעיף 17 לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: "חוק חופש המידע").

רקע עובדתי -

1. העותר, מר שי סלמן גבאי (להלן: "העותר"), הינו עובד המשיבה, עיריית חדרה (להלן: "המשיבה" או "העירייה").
2. ביום 4.2025 התקיימו בחירות לראשות ועד עובדי העירייה (להלן: "הבחירות"). העותר התמודד בבחירות, אך לא זכה.
3. ביום הבחירות, הקלפיות לצורך הבחירות הוצבו באוהל שהוקם ברחבה הציבורית הסמוכה לבניין העירייה (להלן: "האוהל" ו-"רחבת הכניסה"). אין חולק כי על רחבת הכניסה חולשות מצלמות האבטחה המותקנות על בניין העירייה, ומצלמות נוספות מותקנות בחלק האחורי של המבנה (מצלמות הכניסה הראשית, הכניסה האחורית, השער האחורי והחניה, להלן: "המצלמות").  אין אף חולק כי המצלמות הקליטו את המתרחש ביום הבחירות וקיימים סרטונים המתעדים את שצולם (להלן: "הסרטונים").
4. לטענת העותר, נפלו אי סדרים בהליך הבחירות ובוצעו פעולות שפוגעות באיסוף הקלפיות וספירת הקולות, אשר כתוצאה מהם – הוא לא נבחר. ביתר פירוט, לטענתו, לצורך ההצבעה הוצבו שש קלפיות, אך עם סיומו של הליך ההצבעה, התברר כי רק ארבע קלפיות נספרו, ושתי קלפיות "נעלמו" ותוכנן לא נכללו בספירת הקולות.  על רקע האמור, התעורר חשד בלב העותר לאי-סדרים בהליך הבחירות, בין אם בהצבת הקלפיות בתחילת ההצבעה ובין אם באיסוף הקלפיות בתום ההצבעה, או בהליך ספירת הקולות והכרעה בדבר התוצאות.
5. בעקבות חשדותיו אלו, פנה העותר לבית משפט השלום בחדרה (ת"א 46666-04-25 גבאי נ' עיריית חדרה) בבקשה לקבלת הסרטונים מהעירייה. טענתו הייתה כי הוא זקוק לסרטונים על מנת לאשש את חשדותיו, ובעזרת הסרטונים יוכל לפנות לגורם המתאים בהסתדרות ולהעלות את השגותיו לגבי תוצאות הבחירות.
6. ביום 4.2025, התקיים דיון בבית משפט השלום, וכב' השופט הלר הורה למשיבה לשמור את הסרטונים, עד מתן החלטות נוספות.
7. ביום 5.2025, בהחלטה נוספת, הפנה בית משפט השלום את העותר לפעול בהתאם לחוק חופש המידע. בעקבות הנחיה זו, ביום 7.5.2025, פנה העותר למשיבה בבקשה לפי חוק חופש המידע, וביקש לקבל את הסרטונים מכל המצלמות לגבי יום הבחירות, בין השעות 00:00 ל-23:59, כלומר, במשך 24 שעות.
8. ביום 6.2025, ולאחר קבלת חוות דעת משפטית, דחתה המשיבה את בקשת העותר (להלן: "מכתב הדחייה"). נימוקי הדחייה היו כפולים.  ראשית, נטען כי קיים חשש לפגיעה בפרטיותם של צדדים שלישיים (עובדים ומבקרים), בניגוד להוראות סעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע.  זאת, בין היתר, בחשיפת זמני כניסה ויציאה מהעירייה, זהות נוכחים במקום וזהות המשתתפים בהליך הבחירות.  שנית, נטען כי היענות לבקשה בהיקפה הרחב מצריכה הקצאת משאבים בלתי סבירה לצורך איתור, צפייה, סינון, טשטוש ופנייה לצדדים שלישיים, וזאת בהתאם לסייג הקבוע בסעיף 8(1) לחוק.
9. ביום 6.2025, בית משפט השלום הורה למשיבה להמשיך ולשמור את הסרטונים עד ליום 20.7.2025, על מנת לאפשר לעותר לנקוט בהליך המנהלי המתאים בקשר עם מכתב הדחייה.
10. ביום 7.2025 הוגשה העתירה הנוכחית, ובו ביום ניתן מטעמי צו ארעי זמני המורה לעירייה להמשיך ולשמור על הסרטונים, על מנת שלא ימחקו טרם בירור העתירה.
11. ביום 7.2025 התקיים דיון מקדמי בעתירה. לאחר שמיעת טענות הצדדים, הצעתי מתווה לפיו נציג מטעם המשיבה, מר ברוך בוקרה, הממונה על חוק חופש המידע בעירייה (להלן: "הממונה"), יצפה בסרטונים, יגיש דו"ח לגבי ממצאיו, ולאחר מכן תתקבל החלטה לגבי ההמשך.
12. ביום 7.2025 הודיע העותר כי הוא נעתר להצעת בית המשפט.
13. ביום 7.2025 מסרה המשיבה כי בהתאם להצעת בית המשפט, הממונה צפה בסרטונים של ארבע מצלמות (אותן הוא מכנה מצלמה א' עד מצלמה ד'), והכין דו"ח שכותרתו "סיכום צפייה בסרטונים יום הבחירות על פי הנחיות השופטת תמר נאות פרי" (להלן: "דו"ח הצפייה").
14. על פי דו"ח הצפייה (שצירפה המשיבה להודעתה), בשעה 06:26:06 נראתה עגלה ובה שש קלפיות משונעת לכיוון האוהל. מאוחר יותר, לקראת סוף היום, בשעה 20:42:39, נצפתה עגלה נוספת, שתכולתה לא ברורה, ובשעה 20:43:04 נראתה עגלה נוספת עם ארבע קלפיות משונעת לכיוון הכניסה האחורית של בניין העירייה.  בשעה 21:13:42, תועד אדם הנושא שתי תיבות הנראות כקלפיות בנפרד לכיוון דלת הכניסה לבניין העירייה, ובשעה 21:14:46, אדם אחר יצא מהדלת והכניס שני קרטונים פנימה.  בשעה 21:32:16, נראו שני קרטונים מונחים על הרצפה; דמות אחת לקחה קרטון בודד בשעה 21:39:05, בעוד הקרטון השני נשאר על הרצפה מאחור לאחר פירוק מתחם ההצבעה ועד סיום הסרטונים בשעה 23:56.  בדו"ח עוד מצוין כי באף אחת מהמצלמות לא רואים את מיקום הצבת הקלפיות בתוך האוהל.
15. ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916לאור ממצאי דו"ח הצפייה, הציעה המשיבה, לערוך את הסרטונים ולהעביר לעותר את הקטעים הרלבנטיים מעלה מתוך הסרטונים, וכאשר בקטעים שיועברו אליו יטושטשו הפנים של האנשים המצולמים (להלן: "הסרטונים הערוכים"); וזאת בכפוף לתשלום ההוצאות הכרוכות בשכר עבודתו של הממונה ובתנאי שהדבר יהווה מיצוי של העתירה (להלן: "הצעת המשיבה").
16. 12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)ביום 8.2025 הוגשה עמדת העותר, במסגרתה הביע את הסכמתו לשאת בהוצאות הכרוכות בהפקת הסרטונים הערוכים, אך טען כי אין לראות בכך מיצוי של העתירה. שכן, לטענתו, ממצאי דו"ח הצפייה מאששים את חשדותיו בדבר "זיהום" הבחירות ומחזקים את הצורך בבדיקה מעמיקה יותר, והוא הפנה לכך שדו"ח הצפייה מראה, בין היתר, כי בבוקר שונעו שש קלפיות, אך בסיום ההצבעה שונעו ארבע קלפיות בלבד, כי אדם מסוים נצפה נושא שתי תיבות קלפי בנפרד כשעה לאחר מכן, וכי בשלב מסוים קרטון נוסף נותר מאחור על הרצפה.
17. ביום 8.2025, העבירה המשיבה לעותר את הסרטונים הערוכים.
18. ביום 9.2025 העותר הגיש בקשה נוספת ובה טען כי לאחר צפייה בסרטונים הערוכים, הוא דורש לקבל את הסרטונים "המלאים", לגבי השעות 06:15 עד 07:00 והשעות 20:00 עד חצות, בגרסתם המלאה, ללא השמטות וללא טשטוש פני המצולמים, שכן זיהוי הדמויות הפועלות חיוני לחקר האמת, וכך גם קבלת הסרטונים המלאים ללא "השמטות", על מנת להתחקות אחר "מסלולי" הקלפיות.
19. ביום 9.2025 הגישה המשיבה את עמדתה, ובה נטען כי היא מתנגדת לבקשה, מחמת כך שהעותר אינו גוף חקירה מוסמך וחשיפת הדמויות תהווה פגיעה חמורה ובלתי מידתית בפרטיותם של צדדים שלישיים. לשיטתה, די בסרטונים הערוכים שהועברו לעותר.
20. על רקע האמור, והיות שהצדדים לא הגיעו להבנות, אין מנוס אלא להכריע במחלוקת בהתייחס לעמדתו של העותר כפי שהוגשה ביום 2.9.2025, ומנגד – עמדת העירייה מיום 9.9.2025.

תמצית טענות העותר -

21. העותר טוען כי הליך הבחירות לוועד עובדי עיריית חדרה סבל מאי-סדרים חמורים ו"זיהום", שהעיקרי בהם הוא היעלמות קלפיות. הוא סמוך ובטוח כי פגמים אלו שינו את תוצאות הבחירות וכי קיים חשש להחלפת קלפיות בתיבות אחרות מזויפות.  העותר סבור כי אילו כל הקלפיות היו נספרות כהלכה, הוא היה זוכה בבחירות.  הודגש כי מטרת עתירתו אינה לבטל את הבחירות ישירות, אלא לחשוף את האמת ולאפשר לו להציג ראיות מהותיות בפני רשות השיפוט של ההסתדרות – הגוף המוסמך לדון בביטול התוצאות, אך נטול סמכות להוציא צווים כלפי רשות מקומית.  העותר מדגיש כי ללא הסרטונים, אשר בכוחם לחשוף את מה שאירע לקלפיות "הנעדרות", אין לו דרך לבסס את טענותיו בפני הערכאה המתאימה.
22. העותר אף מדגיש כי בקשתו המקורית הייתה רחבה, אך עתה מדובר בדרישה ממוקדת ו"כירורגית". הוא מציין כי לאחר שעיין בדו"ח הצפייה, הממצאים שמובאים שם חיזקו את חשדותיו בדבר אי-סדרים, זאת לאור התיאור לגבי שינוע הקלפיות, פערים במספר הקלפיות שהגיעו ותיעוד של גורמים "הנושאים" קלפיות.  העותר ממשיך ומסביר כי לאור ממצאים אלו, ולאחר שצפה בסרטונים הערוכים, העתירה צומצמה באופן ניכר, לדרישה לקבל עותק מלא, לא-ערוך וללא טשטוש דמויות, לגבי המצלמות, בטווחי זמן מצומצמים יחסית למה שהתבקש בעתירה מלכתחילה, והוא מתמקד רק בפרקי הזמן אשר הוגדרו גם על ידי המשיבה עצמה בתור "השעות הקריטיות".  מיקוד זה, לטענתו, שומט את הקרקע תחת טענת המשיבה בדבר הקצאת משאבים בלתי סבירה ומוכיח את תום ליבו של העותר.
23. הועתק מנבולגבי הדרישה לקבל את הסרטונים ללא טשטוש הפנים של הנצפים בסרטונים, מנמק העותר כי זיהוי המעורבים בשינוע הקלפיות הוא קריטי לחקר האמת, שכן הטשטוש מונע את היכולת להבין מי פעל, באיזו סמכות פעל, ומה הקשר בין הגורמים. העותר אף מתייחס לכך שלגבי שעות הבוקר, הוא מבקש לראות את הסרטונים מהמצלמות שצילמו את מי שהוביל את הקלפיות לפני תחילת ההצבעה על מנת לזהות אותם, ולגבי שעות הערב – הוא מבקש לראות את הסרטונים שיסייעו לו לזהות את הדמויות שלקחו את הקלפיות בתום ההצבעה, להבין מה היה "מסלול השינוע", ולזהות את מי שטיפל בקלפיות.
24. העותר דוחה את טענות המשיבה לגבי פגיעה בפרטיות, וטוען כי מדובר בצילומים במרחב ציבורי שבו הציפייה לשמירה על הפרטיות נמוכה. העותר עוד טוען כי קיומם של שלטים המודיעים לציבור שהאזור מצולם, מקהה את החשש מפני פגיעה בפרטיות.  בנוסף, נטען כי מטרת הצבת המצלמות היא, בין היתר, מניעה, גילוי ואיתור עבירות, וכי "זיהום בחירות" הוא בהחלט עבירה.  העותר מדגיש את עקרון טוהר הבחירות כערך דמוקרטי-חוקתי עליון וטוען כי האינטרס הציבורי בחשיפת האמת, במיוחד לאור אינדיקציות חמורות לאי-סדרים, גובר באופן מובהק על כל חשש תיאורטי לפגיעה בפרטיות.  לשיטתו, המשיבה, כרשות ציבורית, מחויבת בחובת שקיפות והגינות מוגברת לשתף פעולה בהליך כה חשוב ולא לעכב אותו, וכי אי מתן הצו יותיר על כנן בחירות "מזוהמות ומסודרות".
25. עוד הוא מבקש לדחות את טענת המשיבה בדבר הקצאת משאבים בלתי סבירה לצורך מילוי בקשתו, לאור מיקוד הבקשה ונכונות העותר לשאת בעלויות הנדרשות.
26. לאור האמור, לשיטתו של העותר – החלטת המשיבה לסרב להעביר לעיונו את המבוקש אינה סבירה, והוא מבקש מבית המשפט להתערב בהחלטה זו, ולהורות למשיבה להעביר לידיו עותק מלא ובלתי-ערוך של הסרטונים מהמצלמות הרלוונטיות, בטווחי השעות המבוקשים, ולחייבה בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

תמצית טענות המשיבה -

27. המשיבה סבורה כי דין העתירה להידחות תוך חיוב העותר בהוצאות משפט.
28. 00טענתה המרכזית היא כי החלטתה המקורית לסרב למסור את צילומי האבטחה לעותר הייתה סבירה, מידתית ומבוססת על הוראות חוק חופש המידע וחוק הגנת הפרטיות, וכי למרות זאת, בהמשך ההליך, היא נאותה "לבוא לקראת העותר", להכין את דו"ח הצפייה בהתאם להמלצת בית המשפט, ולאחר מכן אף העבירה לעותר את הסרטונים הערוכים (אשר הוכנו במאמץ רב) – ויש בכך די.
29. 0המשיבה מדגישה כי מסירת הסרטונים כפי שנדרש במקור על ידי העותר (תיעוד מלא מיום הבחירות, משעה 00:00 ועד שעה 24:00, מכל המצלמות), הייתה דרישה מוגזמת, לא מבוססת, לא חיונית והיא הייתה כרוכה בפגיעה קשה ובלתי מידתית בפרטיותם של צדדים שלישיים רבים, כולל עובדי עירייה, מבקרים ואזרחים שהיו במרחב הציבורי סביב בניין העירייה ביום הבחירות. חשיפת המידע כפי שביקש העותר בעתירה הייתה עלולה לחשוף פרטים רגישים כגון זמני כניסה ויציאה, דפוסי נוכחות, זהות המשתתפים בהליך הבחירות, מיקומם ותנועותיהם, ולכן – בדין נדחתה בקשתו "המקורית" של העותר.
30. המשיבה עוד מציינת כי הנחיות רשם מאגרי המידע מבהירות כי צילום מתמשך וממוקד, עם יכולות זיהוי פנים, עשוי להוות פגיעה ממשית בפרטיות, וכי הצבת שלטי אזהרה על קיום מצלמות אינה מהווה הסכמה למסירת החומר לידי אדם פרטי או להפצתו, מה גם שהטיעון לגבי הנפקות של הצבת השלטים לא מופיע בעתירה.
31. לכן, דחיית הבקשה "המקורית" של העותר הייתה מוצדקת, וכך גם ההחלטה השנייה בזמן, קרי, ההחלטה לגבי העברת הסרטונים הערוכים, הכוללים רק את הקטעים הרלבנטיים לשינוע הקלפיות, אגב טשטוש הפנים של הדמויות, והכל - על מנת למנוע פגיעה בפרטיות של מי שאינו מעורב.
32. בנוסף, המשיבה גורסת כי העתירה אינה עוסקת באמת ובתמים בחוק חופש המידע, אלא מהווה ניסיון של העותר להשתמש בעירייה ככלי לניהול "חקירה פרטית" נגד יריביו הפוליטיים. לטענת המשיבה, העותר אינו חוקר פרטי ואינו מוסמך לנהל חקירות, להתחקות אחר אנשים או לדרוש חומרי גלם לצורך חקירה עצמית.  קיים חשש ממשי כי מטרתו האמתית היא להטיל דופי באנשים פרטיים, וכי יעשה שימוש מגמתי בחומרים ברשתות החברתיות, באופן שיפגע בשמם הטוב ויחשוף את העירייה לתביעות משפטיות, והיא מפנה לכך שהעותר חוזר ומדגיש כי הוא מבקש את הסרטונים "ללא טשטוש" כדי לזהות את המעורבים.
33. לסיכום, עמדת המשיבה היא כי היות שבהמלצת בית המשפט הוכן דו"ח הצפייה, ולאחר מכן - לפנים משורת הדין, ועל מנת לחסוך זמן שיפוטי – הסכימה המשיבה גם להעביר לעותר את הסרטונים הערוכים של הקטעים הרלוונטיים – הרי שהעתירה מוצתה, ודינה להידחות.

דיון והכרעה –

34. לאחר עיון בטענות הצדדים ובמסמכים שהוצגו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות ברובה, אך יש להעביר לעותר עוד כמה מקטעים נוספים מתוך הסרטונים, והכל כפי שיפורט להלן.
35. עיקר המחלוקת שמחייבת הכרעה הינה האיזון בין שתי זכויות.
36. מחד, הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית, המעוגנת בחוק חופש המידע, כאשר נקודת המוצא היא כי מידע ציבורי הוא מידע שלציבור יש זכות לקבלו, ותכליותיו כוללות את הגשמת חופש הביטוי והזכות לדעת, קיום ביקורת ציבורית על השלטון וחיזוק אמון הציבור בו (עע"מ 7744/10 המוסד לביטוח לאומי נ' עו"ד יפית מנגל, סו(1) 116 (2012), פס' 5 לפסק דינו של השופט הנדל; עע"מ 1704/15 האוניברסיטה העברית נ' העמותה למדע מוסרי, פס' 17 לפסק דינו של השופט סולברג (18.7.2017); עע"מ 6616/21 רם כהן נ' הממונה על יישום חוק חופש המידע במשרד האוצר, פס' 11 (13.7.2023), ואף ראו כי נקודת המוצא של החוק היא כי יש לבצע את הגילוי המבוקש, והרשות רשאית לסרב למסור מידע רק כאשר מתקיימים החריגים המנויים בחוק (עע"מ 10845/06 שידורי קשת בע"מ נ' הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (11.11.2008)).
37. לכך יש להוסיף כי על המשיבה, כרשות מינהלית, חלה חובת הגינות מוגברת כלפי הציבור, הנובעת ממעמדה כנאמן הציבור ומהעובדה שהרשות אינה פועלת לקידום אינטרס עצמי אלא למימוש טובת הכלל. חובה זו מורה לרשות לפעול בשקיפות ובתום לב, גם כאשר מדובר בבחירות פנימיות לוועד העובדים, ועליה לסייע בשמירה על ההליך התקין, ככל שניתן.
38. שאלה נוספת היא האם חוק חופש המידע נועד לשמש כלי לחשיפת פגמים בהליך בחירות לוועד העובדים בעירייה, והאם גילוי המידע המבוקש מגשים אינטרס ציבורי הראוי להגנה במסגרת תכליותיו של חוק חופש המידע. בחינה זו נדרשת, אולי כשאלה מקדמית, שכן רק אם ניתן לקבוע כי מטרת הגילוי עולה בקנה אחד עם עקרונות השקיפות, טוהר המידות והפיקוח הציבורי על פעולת הרשות – ניתן לראות בבקשה למידע יישום לגיטימי של חוק חופש המידע, ולא ניסיון לעקוף מסלולים משפטיים אחרים (עת"מ (מינהליים י-ם) 22613-12-22 מתנדבי ישראל - ילדים של החיים בע"מ (חל"ץ) נ' משרד הפנים, פס' 36 (18.7.2024).  מצאתי כי לצורך המשך הדיון ניתן להניח כי החוק יכול לשמש גם לצורך איתור מידע הכרוך בבחינת טענות כגון אלו הקיימות בתיק זה, מבחינת תכליתו, ללא צורך לגדור באופן ברור מה נכלל בתוך מטרות החוק ומה נמצא אל מחוץ לתחום.
39. מאידך, ניצבת הזכות לפרטיות, זכות חוקתית המעוגנת בסעיף 7 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ובחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, ועיקרה הוא הגנה על האוטונומיה של הפרט ועל יכולתו לנהל את חייו ללא חשיפה לא רצויה (רע"פ 4743/20 מרדכי לייבל נ' מדינת ישראל, פס' 17-20 (21.7.2022)). אף נקבע כי בהפעילה את הסמכויות מכוח חוק חופש המידע, על הרשות לשקול גם את האינטרס של מי שעלול להיפגע מהגילוי, ולבחון אם קיים עניין ציבורי מובהק המצדיק את הפגיעה.
40. לגבי ההגנה על הפרטיות, יוער כי גם צילום אדם במרחב הציבורי עשוי להיחשב כחלק מ"ענייניו הפרטיים", החוסים תחת חוק הגנת הפרטיות, והיקף ההגנה על הפרטיות תלוי בנסיבות ובמידת הציפייה הסבירה של אדם לפרטיות באותו מקום. משמע, שהזכות לפרטיות אינה "נעלמת" כליל במרחב הציבורי, אלא נבחנת באופן יחסי, כאשר קיימים מקומות פרטיים מובהקים, ומנגד – קיימים מרחבים ציבוריים פתוחים לחלוטין, בהם הציפייה לפרטיות מוחלשת (עת"מ (חי') 16238-07-22 הצלחה לקידום חברה הוגנת נ' קריית הספורט והבילוי חיפה בע"מ, פס' 66-56 (26.12.2022), שם קיים דיון מפורט לגבי "סוגי" המתחמים הציבוריים השונים ולגבי כך שכאשר הרשות שוקלת אם להיעתר לבקשה מכוח החוק, יש לבחון בין היתר גם את תכלית הצבת המצלמות באותו מרחב ציבורי ואת השימוש שמבקש המידע מתכוון לעשות עם המידע המבוקש (וראו כי המערערת על פסק הדין משעה את הערעור - עע"מ 1610/23 מיום 28.3.2024).  כלומר, שאין לקבל את טענת העותר לפיה היות שעסקינן במצלמות שחולשות על המרחב הציבורי, אין כל אפשרות להעלות טיעון הסומך על הצורך בהגנה על פרטיותם של המצולמים.  וכזו היא גם עמדתי לגבי העובדה שבמקום קיימים שלטים המודיעים לציבור שהמקום מצולם.  גם השלטים לא מייתרים את הצורך לבחון שמא קיימת פגיעה בפרטיות, ולמרות השלטים – יש צורך להקפיד על שמירת הפרטיות.
41. מכאן, שלמרות שמדובר במרחב הציבורי – עדיין קיים המתח בין האינטרס הציבורי בנוגע לנגישות למידע לבין האינטרס הציבורי בנוגע לשמירה על הפרטיות. חוק חופש המידע מכיר במתח זה, ולכן - סעיף 9(א)(3) לחוק קובע ככלל, כי רשות ציבורית לא תמסור מידע "שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות".  עם זאת, גם כאשר מתקיים החריג של פגיעה בפרטיות, אין הדבר מחייב את דחיית הבקשה, שכן, המחוקק יצר מנגנון איזון ייעודי בסעיף 17(ד) לחוק חופש המידע, המקנה לבית המשפט סמכות מיוחדת להורות על מתן מידע, כולו או חלקו ובתנאים שיקבע, אם שוכנע כי "           ".  מנגנון זה מחייב עריכת "איזון אופקי" בין שתי הזכויות המתנגשות (עת"מ 6013/04 מדינת ישראל, משרד התחבורה נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ, פסקה 20, פ"ד ס(4) 60 (2006); עע"מ 7678/16 רביב דרוקר נ' הממונה על יישום חוק חופש המידע במשרד ראש הממשלה, פס' 23-25 (7.8.2017)).
42. יתרה מכך, סעיפים 10 ו-11 לחוק מנחים את הרשות, ובהתאם גם את בית המשפט, לבחון אפשרויות של גילוי חלקי, או גילוי בתנאים, על מנת למזער את הפגיעה באינטרס המוגן, כגון אינטרס השמירה על הפרטיות. במסגרת זו, ניתן להורות על עריכת החומר, טשטוש פנים או פרטים מזהים אחרים, והטלת מגבלות על אופן השימוש במידע (עע"מ 2820/13 עו"ד רז רוזנברג נ' רשות האכיפה והגבייה, פ"ד סז(1) 1 (2014)).
43. על רקע הוראות החוק וההלכות מעלה, נשוב לבחון את סבירות עמדת המשיבה.
44. במקרה דנן, אין חולק בדבר קיומו של אינטרס ציבורי משמעותי בחשיפת מידע לגבי האפשרות שהיו אי סדרים בהליך הבחירות. טוהר הבחירות הוא מעקרונות היסוד של כל הליך דמוקרטי, ותקינותו חיונית לשמירת אמון הציבור, בין אם מדובר בבחירות לכנסת ובין אם בבחירות לוועד עובדים, המשפיע על גורלם של עובדים רבים.  חשד להטיית תוצאות בחירות באמצעות העלמת קלפיות הוא עניין חמור, והציבור, ובפרט ציבור עובדי המשיבה, זכאי לדעת האם התנהלות כזו אכן התרחשה.  לכן, לא ניתן לומר כי בקשתו הראשונית של העותר הייתה נטולת בסיס – שעה שהוא מנסה להתחקות אחר נתונים לגבי תקינות, או אי תקינות, ההסדרים סביב הצבת הקלפיות ואיסוף הקלפיות לצורך ספירת הקולות בתום ההצבעה.
45. מנגד, יש משקל של ממש לפגיעה הפוטנציאלית בפרטיותם של עשרות (לפחות) של אנשים שמצולמים בסרטונים המלאים, ובכללם עובדי העירייה ואזרחים שביקרו במקום, בבוקר – בתחילת היום, ובערב – בסיומו של היום. חשיפת דמותם, מועדי כניסתם ויציאתם מהמבנים, מידע לגבי השאלה עם מי הם היו, האם נכנסו לאוהל על מנת להצביע ומתי - מהווה ללא ספק פגיעה בפרטיות, גם אם זו מתרחשת במרחב ציבורי ואף אם נניח כי הציפייה לפרטיות במרחב זה מופחתת.  בהקשר זה יש אף לזכור כי חשאיות ההצבעה הינה מעיקרי השיטה, כולל בהליך הבחירות לוועד.  לכן, יש חשש ממשי כי הצלבה של נתוני הנוכחות של העובדים שהגיעו להצביע וזיהוי העובדים והשעה בה נכנסו ויצאו, עם מידע אחר לגבי נתונים ההצבעה - עלולה להוביל לחשיפת דפוסי הצבעה אישיים או קבוצתיים, ובכך לפגוע קשות בעקרון החשאיות, ואולי אף ליצור חשש מהשלכות תעסוקתיות או חברתיות בקרב העובדים (ועל חשיבות השמירה על חשאיות בבחירות ראו ה"ש 7/22 עדאלה המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' הליכוד - תנועה לאומית ליברלית (26.8.2019)).
46. בנסיבות אלה, סברתי כי יש ליישם את מנגנון האיזון הקבוע בסעיף 17(ד) לחוק, כך שניתן יהא לאפשר לעותר לקבל לידיו מידע שיוכל לשמש אותו בהליכים עתידיים (ככל שימצא לנכון), תוך מזעור הפגיעה בפרטיות לכדי המינימום המתחייב.
47. לשיטתי, האיזון הסביר בין השניים היה בכך שנמסרו לעותר הסרטונים הערוכים, הכוללים טשטוש (blurring) או השחרה (pixilation) של הדמויות. שהרי, אם מהסרטונים הערוכים עולה שיש בסיס לטענה של העותר לפיה "נכנסו" שש קלפיות אך "יצאו" רק ארבע, או שנותרו "קרטונים מיותמים" בסוף ההצבעה (ואולי הם כוללים את שתי הקלפיות "החסרות") – אזי שהוא יכול לנקוט כבר עתה בהליכים שאותם הוא מבקש לנקוט (בין אם מול הגוף בהסתדרות שאליו הוא מתייחס ובין אם בהגשת תלונה מתאימה).
48. יש לראות כי העותר עצמו הבהיר כי דו"ח הצפייה והסרטונים הערוכים מאוששים את סברתו לגבי אי-סדרים. לכן, ככל שהוא נזקק למידע נשוא העתירה על מנת לפתוח בהליך שמטרתו לוודא שהבחירות התנהלו כדין – המידע הנדרש כבר קיים בידיו.
49. העברת מידע נוסף, הכולל סרטונים "ארוכים מעט יותר", ללא טשטוש הדמויות, אינה בהכרח חיונית לצורך המשך המהלכים מצד העותר, ומנגד – יש בה כדי לפגוע משמעותית בפרטיות של מי שאולי מצולם בסרטונים.
50. עם זאת, מצאתי כי יש להעביר לעותר עוד מקטעים מהסרטונים, אשר בהם רואים את רצף ההתרחשויות משעה 21:13 ועד 21:39. אזכיר כי לפי דו"ח הצפייה, בשעה 20:43:04 נראתה עגלה עם ארבע קלפיות משונעת לכיוון הכניסה האחורית של בניין העירייה.  לגבי התרחשות זו – הנתונים ברורים ואין צורך להוסיף.  לעומת זאת, בשעה 21:13:42, תועד אדם הנושא שתי תיבות הנראות כקלפיות בנפרד לכיוון דלת הכניסה לבניין העירייה, בשעה 21:14:46, אדם אחר יצא מהדלת והכניס שני קרטונים פנימה, ובשעה 21:32:16, נראו שני קרטונים מונחים על הרצפה, וקיימת דמות שלקחה קרטון בודד בשעה 21:39:05, בעוד הקרטון השני נשאר על הרצפה.  כלומר, שבמשך פרק הזמן שבין 21:13 ועד 21:39 (26 דקות) יש התרחשות לגבי 2 קרטונים נוספים, ואני סבורה כי פרק זמן זה הוא שבמוקד העניין מבחינת העותר, ויש לאפשר לו לצפות בסרטונים המלאים לגבי פרק זמן זה – כאשר ככל שבסרטונים רואים דמויות שאינן קשורות לתיבות או לקרטונים – יש לטשטש אותן.  כלומר, לאפשר צפייה ברצף של הסרטונים בפרק הזמן האמור (26 דקות), כאשר פנים של מי שאינו קשור כלל לקלפיות או לתיבות או לקרטונים יטושטש (להלן: "המקטעים הנוספים").
51. אני סבורה כי באיזון הראוי, ולאחר שצומצמה הבקשה על רקע דו"ח הצפייה – יש לדחות את הבקשה להעברת כל הסרטונים, לגבי כל טווח השעות המבוקש, מכל המצלמות, אך יש להעביר לעיון העותר את המקטעים הנוספים, ותוספת זו תשלים את העברת המידע באופן שיהווה פתרון מידתי והולם.
52. בד בבד אבקש להבהיר שני תנאים:
53. התנאי האחד הוא שהעברת המקטעים הנוספים לידי העותר תתבצע בכפוף להתחייבותו לעשות שימוש בכל החומרים, הן אלו שכבר הועברו לידיו עד עתה והן אלו שעוד יועברו – רק לצורך הגשת ערעור אפשרי על תוצאות הבחירות, אך לא לכל צורך אחר, ובוודאי שאסור לו לפרסם את הסרטונים בכל פלטפורמה אפשרית, אסור לו לספר מה ניתן לראות בסרטונים מעבר למה שפורט במסמכים בתיק זה, ואסור לו להעביר את הסרטונים לכל צד שלישי אחר. מסירת המידע נועדה אך ורק על מנת שניתן יהא לפנות להסתדרות, כפי שטען העותר שהוא מבקש לעשות, רק למטרה זו, ולא לכל מטרה אחרת.
54. התנאי השני הוא שהעותר יישא בעלויות הכרוכות בהכנת המקטעים הנוספים, כפי שהוא הציע וכפי שהיה לגבי הסרטונים הערוכים.
55. הערה נוספת מתייחסת לטענת העותר כי הגשת הבקשה למשיבה מכוח חוק חופש המידע היא הדרך היחידה לאפשר עיון בכל הסרטונים, שכן הגוף המוסמך בהסתדרות לבירור טענות לגבי הליך הבחירות – אינו מוסמך לתת צווים כגון המבוקש בעתירה. העותר לא הפנה לבסיס הנורמטיבי המתאים, לא הסביר מהו המנגנון אשר מסדיר את הבחירות לוועד, כיצד מתבצעות הבחירות, מיהו הגורם המפקח, כיצד ניתן להגיש ערעור לגבי התוצאות, מה צריך לצרף לערעור שכזה, ובוודאי שהוא לא הראה כי אותו גוף ממונה אכן לא יוכל לקבל לידיו מהמשיבה את הסרטונים "המלאים", ככל שהוא יסבור שיש בכך צורך.  לא הוסבר מהו המצע החוקי לאופן פעולתו של הגוף שיברר את ערעורו של העותר, ולכן גם לא שוכנעתי כי לא ניתן יהיה לפנות לקבלת הסרטונים בשלב מאוחר יותר, בין אם לבקשת העותר שם, בין אם לבקשת הגוף המוסמך, בין אם בהסכמה, ובין אם בכל דרך אחרת.  שכן, האחריות לברר את תקינות הבחירות אינה של בית המשפט הנוכחי במסגרת העתירה הנוכחית, וגם לא של המשיבה.  ובמילים אחרות – יתכן שהגוף המוסמך בהסתדרות אינו בעל הסמכות לתת צווים מכוח חוק חופש המידע, אך זה אינו בהכרח "סוף פסוק", וייתכן שתהיה אפשרות לבקש מאותו הגוף שיפנה למשיבה לקבל לידיו את כל הסרטונים, על מנת שיוכל לצפות בהם.
56. בכך יש כדי להוות נדבך נוסף במסקנתי לגבי כך שלמעט העברת המקטעים הנוספים ליד העותר - החלטת המשיבה סבירה (והכל בכפוף לכך שהסרטונים המלאים ימשיכו להישאר במשמורת המשיבה והממונה, למקרה והם ידרשו בעתיד).
57. היות וזו מסקנתי, אין הכרח לדון באופן מפורט בטענת המשיבה בדבר "הקצאת משאבים בלתי סבירה" הנדרשת לצורך העברת הסרטונים המלאים ללא עריכה וטשטוש. אעיר רק כי יש קושי בטענה זו שעה שהעותר מוכן לשאת בעלויות.
58. לפיכך, ולסיכום, מצאתי כי הסרטונים שכבר הועברו לידי העותר מהווים מענה סביר לבקשתו מכוח חוק חופש המידע, במקרה מיוחד זה, וכי יש להוסיף ולהעביר לעיונו רק את המקטעים הנוספים המתוארים מעלה.
59. מובן כי אין באמור כדי להוות הבעת עמדה לגבי ההליך עצמו ולגבי טענות העותר לגופן.

סיכום –

60. לאור כל האמור, העתירה התקבלה בחלקה, ובהתאם – לא אעשה צו להוצאות.
61. אני מורה לשמור את כל הסרטונים המלאים לתקופה נוספת של שישה חודשים לפחות, למקרה ויעלה הצורך בהצגתם בהליכים נוספים.

ניתן היום, ד' חשוון תשפ"ו, 26 אוקטובר 2025, בהעדר הצדדים.