פרטי מידע אלו, לטענת התובע, מהווים "פרסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם" ולכן גם פגיעה בפרטיותו לפי סעיף 2(11) בחוק הגנת הפרטיות.
מידע אודות מצבו הבריאותי של אדם הוא היבט מובהק ומרכזי של צנעת חייו (סעיף 19 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996; רשות ערעור אזרחי 8019/06 ידיעות אחרונות בערעור מיסים נ' מירב לוין, [פורסם בנבו] 13.10.09, פסקאות ב' ו-ה' לפסק-דינו של השופט א' רובינשטיין; בית דין גבוה לצדק 844/06 אוניברסיטת חיפה נ' פרופ' אברהם עוז, [פורסם בנבו] 14.5.08, פסקה 20 לפסק-דינה של השופטת א' חיות).
עם זאת, הרי עסקינן באיזון בין זכויות. הזכות לפרטיות מזה וחפש הביטוי מזה. איזון זה משמעו שלא כל אזכור של פרט הנוגע למצבו הבריאותי של התובע ייחשב לפגיעה בפרטיות, אלא שיש לבחון את היקף החשיפה במכלול הנסיבות. עם כל ההבנה לטרוניה שמעלה התובע על אזכור ענייניו האישיים, באיזון שמול חפש הביטוי והיצירה, לו נמצא שמדובר באזכור אגבי, ניתן היה להעדיף את חפש הביטוי ולדחות את הטענה לפגיעה בפרטיות.
דא עקא, שהתייחסותו של הנתבע לפרטי מידע אלו אודות הנבל איננה שולית, איננה אגבית ואיננה חד פעמית.
סוגית עודף המשקל של אותו גיבור, "הנבל", מהווה מוטיב מרכזי בתיאור דמותו והרי כבר צוין כי הנתבע בחר לכנותו בתואר גנאי - "השמן". ביטוי זה, אף שנראה כמילה תיאורית גרידא, נתפס כהתייחסות שלילית ופוגענית. כביטוי שמשמעותו גנאי, ביקורת וזלזול.
על האופן בו עלולה להתפרש הצגתו של אדם הסובל מעודף משקל נכתב כך (השופט קובי ורדי):
הפסול והפגם הינם בשילוב בין צילום המערערת שנבחרה להיות מצולמת אך ורק בשל היותה אשה שמנה שהמצלמה מתמקדת בה כדי להציגה כרקע לכתבות בנושאי השמנה המשודרות בהקשר שלילי כ"מגיפה" ו"כאויב הציבור" והגדילה לעשות המשיבה בכך שעשתה שימוש נוסף (גם אם בטעות) בתצלומיה של המערערת בשידור השני. גם בלא לקבוע שהחברה והאדם הסביר רואים אדם שמן באור שלילי לאור המוסכמות החברתיות והקודים החברתיים המקובלים כיום, הרי בנסיבות ובקונטקסט השלילי שלאורם הוצגה תופעת ההשמנה והמערערת בשידורים, ניתן לקבוע ששידורים אלו עלולים לבזות ו/או להשפיל את המערערת גם על פי מבחן האדם הסביר ולכן מתקיימות העוולות לפי חוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות. (ערעור אזרחי (תל אביב) 3645/07 קוזובר אנה נ' חדשות 10 בע"מ, [פורסם בנבו] 12.5.09, פסקה 15)