הנבל מוצג כנוכל. ולא "סתם נוכל" המסוכן לציבור, אלא כנוכל המסוכן בראש ובראשונה לחבריו. כאדם שגונב כספים ממכריו במעשי הונאה.
כך בהמשך (עמ' 14 בנספחי תצהיר התובע):
"וסילבסקי עצר בהנאה לפני שהמשיך: "ואולי גם נעביר פרטים על ארגון הפשע הבינלאומי הקטן שלך של גניבת ומכירת עתיקות. כן, כן, אנו יודעים גם על זה. אנחנו לא נהנה לעשות זאת, אבל יש לנו צורך בשירותיך הטובים שם".
בתיאור זה מוצג הנבל כבעלים של "ארגון פשע" העוסק בגניבת עתיקות.
די בדוגמאות אלו כדי להמחיש את האופן בו מוצגת הדמות על ידי הנתבע – נוכל בינלאומי, עבריין העומד בראש ארגון פשע, מי שמפיל בפח את מכריו הקרובים, בוגד בהם ומוציא מהם כספים במצגי שווא. הצגת אדם בדרך זו מהווה הוצאת לשון הרע. קל וחומר שכך הצגת התובע בדרך זו.
- הטענה לפגיעה בפרטיות
- העוולה השנייה לה טוען התובע הינה פגיעה בפרטיות לפי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות").
הזכות לפרטיות היא זכות חוקתית (סעיף 7 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו) ומוכרת זה מכבר כ"אחת החירויות המעצבות את אופיו של המשטר בישראל כמשטר דמוקרטי והיא אחת מזכויות העל המבססות את הכבוד והחירות להן זכאי אדם כאדם, כערך בפני עצמו" (ע"פ 5026/97 גלעם נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (13.6.1999).
זכותו של אדם לפרטיות איננה במחלוקת וחשיבותו, כזכות חוקתית, ברורה, ברם לא כן הגדרתה, אשר נותרה עמומה ועל אודותיה נקבע כי "הזכות לפרטיות היא זכות מורכבת, שאת גבולותיה לא קל לקבוע" (בג"ץ 1435/03 פלונית נ' בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בחיפה, פ"ד נח(1) 529, 539). האפשרות לפגיעה בפרטיות תבחן לפיכך בכל מקרה לפי נסיבותיו הפרטניות.
אותה פגיעה בפרטיות עליה מלין התובע מתבססת על שני פרטי מידע אודותיו בספר: העובדה שעבר ניתוח לקיצור קיבה; והעובדה שהוא חולה בסוכרת. פרטי מידע אלו כמאפיינים של דמות הנבל בספר אינם במחלוקת. כפי שצוין לעיל, אותה הדמות, "הנבל", הרי הוצגה על ידי הנתבע כך (עמ' 14-11 בנספחים לתצהיר התובע):
"אצבעותיו השמנות רעדו כמו בעת אחד מהתקפי מחלת הסוכרת שלו...
השיחה הסתיימה אבל השמן חש כאבים איומים, הנוראים ביותר שחש מאז ניתוח קיצור הקיבה לפני כמה שנים..."
מעת שנמצא כי "הנבל" הוא התובע, הרי שמכריו, אלו שזיהו אותו אך אפשר ואינם מודעים למלוא נסיבות חייו, גם נחשפו לכך שהתובע עבר ניתוח לקיצור קיבה וחולה בסוכרת.