גרסאותיהם המפלילות של הנאשמים בחקירה
גרסת הנאשם 1
כאמור, הנאשם 1 ידע כי הוא חשוד ברצח המנוח כבר מאמצע חקירתו הראשונה (ת/1). כבר בחקירה זו הוסברו לו כל זכויותיו והוא ויתר על זכותו להיוועץ בעורך דין, וכך פעל גם בחקירות הנוספות ובשחזור שנערכו לו באותו יום עד למחרת לפנות בוקר (28.2.18-13.18). בחקירותיו הראשונות שלל הנאשם 1 כל קשר להעלמותו של המנוח, ומסר גרסה מתפתחת שבה אט אט קשר את עצמו ואת הנאשם 2 לעסקת סמים עם המנוח, כשלטענתו התכוונו לסייע לו למצוא קונה לסם, אך המנוח לא הגיע לפגישה שקבעו.
המהפך בגרסת הנאשם 1 החל לאחר שהוברר לו כי הנאשם 2 סיפר על כך שהמנוח הביא לביתו את הסמים בצהרי יום האירוע (בתשאול עם החוקר לזמי, ת/3 בעמ' 6-7); ובשלב זה הסכים הנאשם 1 להוביל את השוטרים אל הסמים שקיבל מידי המנוח. לאחר שחזרו מההובלה, במהלך שיחה ועישון סיגריה עם הבלש עדי חממי, בכה הנאשם 1 ואמר שהוא מבקש לספר "את כל האמת". וכך, החל בחקירתו הרביעית (ת/4), הנאשם מסר גרסה מפורטת ובה קשר את עצמו ואת הנאשם 2 לרצח המנוח; ומיד לאחריה ערך שחזור מפורט (ת/5), שבמהלכו הצביע על המקומות בהם התרחשו אירועי הלילה, הן הרצח עצמו והן ההתרחשויות שלאחריו. כאמור, במהלך השחזור ובעקבותיו נתפסו האקדח, חלק מהבגדים שלבשו הנאשמים באירוע, המצית ומפתחות הרכב של המנוח.
להלן יפורטו בהרחבה אמרותיו השונות של הנאשם 1 בנוגע לשלבים השונים של האירוע. ויוער כבר עתה, כי ניכר ממכלול אמרותיו של הנאשם 1 שהוא ניסה להאדיר את חלקו של הנאשם 2 באירוע, ומיעט בפרטים לגבי תכנון האירוע, שכן הציגו כאירוע אליו הוא נקלע ושאותו יזם הנאשם 2.
בנוגע לתכנון ולהתרחשויות שקדמו לאירוע
בחקירתו הרביעית מיום 28.2.18 בסמוך לשעה 23:15 (דיסק ת/4א, תמלול ת/4; יוער, כי חלק מהציטוטים שיובאו להלן אינם מופיעים בתמלול, אך נשמעים היטב בדיסק תיעוד החקירה- ת/4א), טען הנאשם 1 כי הוא והנאשם 2 רצו "להתארגן" בסמים, המנוח אמר לו ש"יש לו כיוון", והוא אמר זאת לנאשם 2; הם נפגשו עם המנוח ביום ראשון, סיכמו לקנות ממנו 75 גרם, עישנו יחד מהסם וקבעו להפגש ביום שני, וסוכם, על דעת הנאשם 2, כי המנוח יביא את הסם לבית הנאשם 1, שכן ממילא הנאשם 2 יגיע אליו. בהמשך (ביום שני- ג.ש), הנאשמים ישבו בביתו, שתו ועישנו כך ש"הייתי מסטול בצורה מפגרת", ובסביבות השעה 03:00 לאחר שהמנוח חזר מהעבודה, הם נפגשו בבית הנאשם 1; הנאשם 2 שאל אם יש איזה אזור נידח בו אפשר לבצע את העסקה, הוא עצמו הציע לקפוץ לאיבים, המנוח הסכים והם נסעו. לדבריו, הנאשם 2 ביקש מהמנוח מספר פעמים שלא יהיה עם אקדח כי הוא פוחד, והמנוח השאיר את האקדח ברכב שחנה בסמוך למקום בו המשטרה מצאה אותו; הם הלכו ברגל לכניסה של איבים תוך כדי שהם משוחחים, כאשר הכסף היה אצל הנאשם 2 והוא לא הבין למה הוא מושך את הזמן, כשלפתע הנאשם 2 תקף את המנוח (ת/4 עמ' 2-4).