לשאלת החוקר השיב הנאשם 1, כי חברתו של המנוח יצרה עמו קשר ביום שלישי ושאלה אם הוא יודע איפה המנוח, אמרה שאינה יודעת איפה הוא ושגם הרכב לא נמצא, והוא אמר לה שאין מה לדאוג ושאולי זה קשור לחוב שהיה לו; ואישר כי דיווח על השיחה לנאשם 2 (שם בש' 167-177).
במהלך העימות חזר הנאשם 1 על תיאור מעשיהם בעת שחזרו לביתו, וציין כי לאחר שהתקלחו והכניסו לשקיות את הבגדים שהיו מלאים בדמו של המנוח, הם עישנו מהסמים שהמנוח הביא להם. לדבריו, לאחר שנזכר בבוקר במה שקרה, הוא עצמו אמר שצריך לקחת את הדברים ולזרוק אותם בנפרד, והם הלכו וזרקו את הפריטים כפי שתיאר באמרותיו הקודמות. לאחר שנפרד מהנאשם 2, הוא חזר לביתו, עישן עוד מהסמים ונרדם. לדבריו, לאחר מכן התקשר אל הנאשם 2 והתברר לו שהוא הלך לעבודה "כאילו הכל כרגיל, לא יודע איך הוא יכל". מאוחר יותר הם נפגשו במסיבה, הוא עצמו היה "קצת באאוט אבל לא רציתי להראות שאיזה משהו שונה", שתה ועישן, עשה הכל כדי לשכוח מה שקרה; וכשהנאשם 2 הגיע לאזור בו ישב, הם דיברו, הוא אמר לנאשם 2 שאינו מאמין על מה שעשו ושבטח "יעלו" עליהם ואז הנאשם 2 איים עליו ועל משפחתו (ת/8א עמ' 15-20).
בחקירתו האחרונה זיהה הנאשם 1 את המפתחות שהוצגו לו כמפתחות הרכב של המנוח שאותם השליך לביוב, כשלטענתו הנאשם 2 אמר לו לקחת אותם ולהפטר מהם לאחר שניסה להניע את הרכב, כי היו עליהם טביעות אצבע שלו (ת/9 ש' 4-19).
כשהוצגו לו סרטוני מצלמות האבטחה מהאזור בו החביאו את המעילים ומתחנות הדלק, זיהה הנאשם 1 את עצמו ואת הנאשם 2, והסביר כי הנאשם 2 "אמר שיכולים לחשוד בנו בגלל הכתמים של הדם אז פשוט הורדתי והקשבתי לכל מה שהוא אמר" (שם בש' 31-43); וכי הוא הלך איתו לתחנות הדלק, מאחר שהנאשם 2 "אמר שצריך לשרוף את האוטו כי ככה יש ראיות ופשוט הלכתי איתו" (שם ש' 44-54). לטענתו, פעל בהוראת הנאשם 2 ופחד ממנו גם כשנכנס לתחנת הדלק "תפוז", וגם כשמילא את הג'ריקן בדלק רעד מפחד ולא הצליח להחזיק את הג'ריקן יציב, ולכן הנאשם 2 הגיע לסייע לו (שם בש' 70-78, 94-111).
כשהושמעה לו הקלטת שיחה בינו לבין הנאשם 2 (שיחה 15-23-25 מיום 27.2.18 בשעה 15:27), זיהה הנאשם 1 שמדובר בשיחה בינו לבין הנאשם 2 לפני המסיבה. לדבריו, לאחר האירוע הוא אמר לנאשם 2 שהוא לא מסוגל ללכת לעבודה כי היו לו כאבי בטן ובחילות, וזה אמר לו לא לדאוג ושהוא ידבר עם המנהלת ויגיד לה שהם שתו אלכוהול מזויף ובגלל זה לא הלכו לעבודה; אך לאחר שבשיחה שמע ברקע דיבורים שקשורים לעבודה, עימת את הנאשם 2 עם כך שאמר שגם הוא לא הולך לעבודה, ולמעשה הוציא אותו שקרן בפני המנהלת. בהמשך השיחה, הנאשם 2 שאל אותו אם יש חדש בקשר למקרה והוא אמר לו שידבר איתו כשיגיע; וכשנפגשו ליד האוטובוסים של ההסעה עדכן אותו בכך שחברתו של המנוח התקשרה אליו, בכתה ואמרה לו שלא מוצאים את המנוח, שמצאו את הרכב שלו שרוף ביער ואת הטלפון זרוק, והוא לא ידע מה להגיד לה, והנאשם 2 חשש אבל אמר לו שלא ידאג ופשוט לא ידבר. לדבריו, פחד לדבר על האירוע בטלפון, כי פחד שיגלו שהוא היה שם "וראיתי אותו רוצח ולא עשיתי עם זה כלום ולא התקשרתי למשטרה ופעלתי כמו בובה על חוטים שהוא מפעיל". לגבי הטענה שהם נשמעים מדברים כחברים טובים ולא נשמע שמי מהם פוחד מהשני, השיב "פחדתי שהוא יראה משהו לא בסדר והוא יבוא עליי אז שיחקתי שהכל בסדר ושאנחנו חברים ושאנחנו אחים" (שם בש' 205-249).