לשאלה איפה המיקום המדויק בו תקפו את המנוח, השיב "לא תקפנו זה הוא תקף אני לא תקפתי אותו זה היה פה באיזור הזה זה אני לא יודע בדיוק לכוון אתכם... זה היה משהו בעיגול הזה ככה". לשאלה מה עשה כדי לסייע לנאשם 1, השיב "אני מהלחץ אני רק החזקתי את [המנוח] אבל שהחזקתי אותו אני כבר כמעט בטוח שהוא היה מת לחלוטין כי הוא פשוט לא זז. אני החזקתי גופה" (שם בעמ' 16 ש' 33 עד עמ' 17 ש' 3). בהמשך טען, כי בעת שגררו את המנוח לכיוון הרכב הנאשם 1 "פשוט אומר לי לסחוב אותו חזק יותר אני אומר לו אני לא מסוגל אני רוצה הביתה הוא אומר לי אין אין דרך חזור מזה הוא מאיים לי על החיים שאם אני אספר למישהו על זה הוא ירצח אותי. פחדתי כי הוא אחרי ששמנו את [המנוח] באוטו הוא לקח את האקדח וכל מה שהוא אמר אני עשיתי כי אני פחדתי שהוא יפלוט לי כדור בראש הוא הסתובב עם האקדח פחדתי על החיים שלי" (שם בעמ' 18-19).
בחקירה שלאחר השחזור, לשאלה מה היה חלקו בתקיפת המנוח השיב הנאשם 2 "החלק שלי היה אך ורק החזקתי בו כשהוא נפל על הרצפה ומהלחץ [נאשם 1] אמר לי לבעוט לו בראש בגלל זה יש לי את הסימן בכף רגל ימין בקרסול"; לשאלה מה קרה למנוח לאחר שבעט בו, השיב "כמו שאמרתי לך החזקתי אותו הוא כבר היה על הרצפה, [נאשם 1] חבט בו מספר פעמים בראש, כאשר לא החזקתי בו יותר [הנאשם 1] צעק לי תבעט לו בראש ומהפחד לא ידעתי מה עובר לי בראש ופשוט לא חשבתי ופעלתי מהפחד מחרדות של המוות" (ת/14 ש' 119-125). לשאלה האם המנוח צעק, בכה או התחנן על חייו, השיב כי אינו מצליח להזכר; וכשנאמר לו שהוא לא זוכר כי היה מרוכז בתקיפתו ולא התייחס לתחנוניו, השיב "לא נכון. אני מהפחד של המוות ש[נאשם 1] ירצח אותי לא פעלתי בהגיון, לא ידעתי מה קורה סביבי וכמו שאמרתי לך, ניסיתי לעצור אותו ולא הצלחתי, פשוט פחדתי" (שם בש' 126-132).
הנאשם 2 חזר על טענותיו כי הנאשם 1 "ביצע את הרצח. אני מסכנה לחיים שלי הלכתי אחריו פחדתי שהוא יהרוג אותי אם אני לא אקשיב לו"; וכשנאמר לו שהוא גדול ממדים יחסית לנאשם 1 השיב "זה לא קשור לכח פיזי או לא, לבנאדם יש רקע בעבר הזה הוא אמר לי שהוא עשה את זה מספר פעמים והוא איים על חיי והוא איים על משפחתי. זה לא קשור לגודל או לא זה מה שבנאדם יכול לבצע והוא אמר שהוא יכול לעשות הכל" (שם בש' 11-16). לשאלה מדוע לא עשה כל נסיון לברוח, להתקשר למשטרה או לקרוא לעזרה לאחר האירוע, למשל בתחנת הדלק, השיב כי "כבר מהמפגש של שלושתנו ל[נאשם 1] היה כלי נשק ולי לא היה כלום, רק לאחר שהוא ביצע את המעשה ראיתי עם מה הוא היכה אותו וחששתי לחיי. הבנאדם מכיר אותי... ולא יכולתי לזעוק למוכר בתחנת דלק כי זה היה לאחר הביצוע ש[נאשם 1] סחב עימו את האקדח ולא יכולתי כי אם הייתי קורא לעזרה הוא היה הורג אותי וזה לא שלא ניסיתי לעצור אותו. לא יכולתי" (שם בש' 21-25). בהמשך, לשאלה מדוע הלך לכיוון הרכב בעת שהנאשם 1 גרר את המנוח, השיב כי זה מה שהוא אמר לו לעשות ואם לא היה מציית הוא היה הורג אותו, מה גם שלא יכל לברוח כי הוא לא מכיר את האזור, ואם היתה לו אפשרות לברוח ולהזעיק עזרה היה עושה זאת (שם בש' 47-51). כשנאמר לו שמחומר החקירה עולה שהוא היה מודע למעשיו ופעל מתוך מחשבה וקור רוח, הן באירוע והן לאחר מכן כשפעל לשבש את החקירה ולהעלים ראיות, השיב "כל הדברים שאני עשיתי היו ממניע אחד פחד למוות שלי... [הנאשם 1] איים על החיים שלי, אני לא רוצח יש לי עתיד אני לא צריך את החרא הזה, אני לא קשור לעולם הזה ואין מצב שאני אקח חיים, למה מי אני" (שם בש' 148-150).