עדויות אנשי המשטרה
החוקר עופר בניטה שגבה את אמרתו הראשונה של הנאשם 2, העיד כי חקר אותו מאחר ששמו עלה בחקירת הנאשם 1 בקשר לעסקת סמים עם המנוח, ולכן הוא נחקר בחשד לביצוע עבירות סמים. לדבריו, בתום החקירה הוא זיהה סתירות רבות בגרסת הנאשם 2 והבחין בחבלות על ידיו ומאחורי ראשו, ולכן אמר לו שהוא לא אומר את האמת ושכדאי לו לחשוב על הדברים (עמ' 67-68).
בחקירתו הנגדית, לשאלה מי הנחה אותו שלא לחקור את הנאשם 2 בחשד לרצח, השיב "מה זאת אומרת? לא הייתה שום אינדיקציה שהוא קשור לרצח באותו זמן שחקרתי אותו"; הבהיר שבשלב בו חקר את הנאשם 2 הוא היה חשוד רק בעבירות שייחס לו בחקירה; ושלל את הטענה שמדובר באזהרה פיקטיבית, כחלק מתרגיל חקירה (עמ' 71-73, 77). לגבי ויתורו של הנאשם 2 על זכותו להיוועץ בעורך דין, אמר החוקר שהסביר לו את זכויותיו כפי שנעשה לכל חשוד, ושהוא חתם על טופס זכויות (עמ' 77).
לדבריו, בסיום החקירה כשאמר לנאשם 2 שנראה שהוא לא מספר את כל האמת, הוא הבחין שהמשפט הזה גרם לנאשם 2 לחשוש, ויצא כדי לעדכן את מפקד הימ"ר ואת רמ"ח תשאול בממצאי החקירה, תוך שהשאיר את הנאשם 2 בהשגחת החוקר מליחי; ואז החוקר מליחי נכנס ואמר למפקד הימ"ר שהנאשם 2 רוצה לספר משהו, וביקש ממפקד הימ"ר להצטרף אליו (עמ' 74-76).
החוקר נחום מליחי העיד, כי גבה את הודעתו הראשונה של הנאשם 1, שזומן לעדות לאחר שבדיקת הטלפון הנייד של המנוח העלתה שהשיחות האחרונות שלו היו איתו. במהלך החקירה, החוקר אשר חסון עדכן אותו שהנאשם 1 נראה במצלמות אבטחה של חנות "yellow", ומאחר שהנאשם 1 טען בחקירה שבליל הרצח היה בביתו, החוקר חסון נכנס לחקירה, הזהיר את הנאשם 1 בחשד לרצח, הסביר לו את זכויותיו והנאשם 1 ויתר על זכות ההיוועצות. עוד ציין, כי הנאשם 1 דיבר בעיקר על ענייני סמים ומסר גם את שמו של הנאשם 2 כמי שהיה איתו בבית, ולכן נשלח צוות להביא את הנאשם 2 לחקירה (עמ' 91-92).
לגבי הנאשם 2 סיפר החוקר, כי לאחר שנחקר על ידי החוקר עופר בניטה, החוקר בניטה יצא ביחד עם הנאשם 2 ואמר לו משהו כמו שהוא לא אומר את האמת; והוא התבקש ע"י רמ"ח תשאול להשגיח על הנאשם 2 בחדר הסמוך עד שהחוקר בניטה יעדכן בפרטי החקירה את מפקד הימ"ר, שהגיע באותה עת. לדבריו, בעת שישבו בחדר, הנאשם 2 שאל אותו משהו כמו "מה יהיה איתי? מה הולך להיות?", והוא השיב משהו כמו "אדם שמונחת חרב על צווארו מספר את האמת. ואתה, יש לך גליוטינה מעל הראש ואתה לא אומר את האמת". הנאשם 2 שאל אותו אם ישמור עליו ועל משפחתו במידה ויספר את האמת, החוקר שאל על איזו אמת הוא יכול לספר, והנאשם 2 השיב משהו בסגנון של "אני ראיתי את הרצח" או "אני עד לרצח"; החוקר מליחי עצר בעדו, אמר לו שאין לו סמכות לדבר איתו בנושאים כאלו ושבמקרה מפקד הימ"ר נמצא שם והוא יקרא לו, הלך לקרוא למפקד הימ"ר וחזר עם מכשיר הקלטה (עמ' 93-94). יוער, כי למרות שב"כ הנאשמים התנגדו להגשת המזכר שכתב החוקר בעניין זה, הרי שהוא צוטט כמעט במלואו (לא ברור מכח מה) בסיכומי הנאשם 1 (עמ' 16 סעיף 39), וחלקו צוטט בחקירתו הנגדית של החוקר ובחקירתו הנגדית של הנאשם 2 (עמ' 97, 501). עוד יוער, כי הדברים שצוטטו מהמזכר דומים לעדותו של החוקר בפנינו, פרט לכך ששם נכתב שכאשר יש חרב על צווארו של אדם והוא מבין זאת, הכי טוב בשבילו זה לומר את האמת, ועל פי חומר החקירה יש על צווארו "גליוטינה בגובה של שבעה מטרים ולא חרב קטנה".