מהאמור עולה, כי אין כל שחר לטענה שמפקד הימ"ר הבטיח לנאשם 2 שאם ישתף פעולה ויפליל את הנאשם 1, הוא ישוחרר לביתו וייצא מהחקירה ללא פגע. נהפוך הוא, מתחילת התשאול הבהיר מפקד הימ"ר לנאשם 2 כי יסייע לו בתנאי שהוא לא מעורב באירוע; וכעולה מהקטעים שצוטטו לעיל, הרי שלאחר שהנאשם 2 מסר את גרסתו, מפקד הימ"ר אף הבהיר לו שגרסתו קושרת אותו לרצח, אך הוא ינסה לסייע לו רק בהנחה שגרסתו אמיתית ושהוא לא קשור לתכנון ולביצוע הרצח.
אין גם שחר לטענה, כי דברי מפקד הימ"ר שיש לנאשם 2 רק שתי ברירות - למסור את גרסתו או להיות מואשם ברצח - מהוות איום, אשר הוביל את הנאשם 2 למסור את גרסתו. כאמור, בתחילת התשאול, ניסה מפקד הימ"ר לדובבו לאור דברי הנאשם 2 שהוא עד לרצח, ולאחר שהנאשם 2 אמר בפירוש שהוא עצמו לא קשור לרצח אמר לו "אז יש לך חובה. אם אתה לא תמלא את החובה שלך אתה תיעצר ואתה תואשם אחרי זה גם"; הסביר לו כי "הכל... בסוף יתגלה זה מה שאני יכול להגיד לך אם תדבר או לא תדבר"; ואף אמר לו ש"יש לך שתי אפשרויות או שאתה איתי או שאתה נגדי, אין משהו אחר" (שם בעמ' 3 ש' 3-24). אין בדברים אלו איום, אלא נסיון להסביר למי שהציג עצמו כעד, שלמרות חששו מהנאשם 1 הוא חייב לשתף את הרשויות במידע שיש לו.
גם לאחר שהנאשם 2 מסר את גרסתו לגבי האירוע והוברר שהוא קשור לרצח (הגם שעמד על כך שהופתע ממעשי הנאשם 1 ונגרר בעל כורחו לאירוע), דבריו של מפקד הימ"ר בהקשר בו נאמרו, אינם יכולים להתפרש כאיום, אלא כהסבר לגבי הברירות העומדות בפניו לאור הגרסה שמסר. וכך נאמרו הדברים (שם בעמ' 13 ש' 24-36):
"מפקד הימ"ר: אתה אין לך דרך אחרת, אתה חייב, אתה חייב לדווח. אם אתה לא מדווח אתה רוצח
הנאשם 2: אין בעיה אני אדווח אבל
מפקד הימ"ר: אז מה אתה מעדיף להיות רוצח?
הנאשם 2: לא.
מפקד הימ"ר: יופי יש לך שתי זה הברירות שלך נקלעת לאירוע הזה אתה אומר שאתה לא תכננת לא, לא היית מתוכנן (מילה לא ברורה) הוא הפתיע אותך נכון?
הנאשם 2: כן
מפקד הימ"ר: נקלעת לאירוע הזה? זהו הבן אדם סיבך אותך או שאתה מדווח ואתה עד כנגד הדבר הזה ומספר את האמת ומציל את עצמך, או שאתה רוצח. אין אין משהו אין אין דבר שלישי זה או זה או זה".
נוסף על כל האמור, אני סבורה כי אופיה ומידת חומרתה של אי החוקיות בענייננו אינן מצויות ברף גבוה מהטעמים הבאים: ראשית, העובדה שמרגע שהנאשם 2 מסר את גרסתו, ולמרות שלא הוזהר כנדרש בחוק, כל העת הובהר לו כי גרסה זו קושרת אותו לאירוע הרצח, כי ייפתח נגדו תיק בחשד לרצח, וכי ייעשה מאמץ לסייע לו אם יספר את האמת אך זה תלוי במידת מעורבותו. שנית, ניכר מהשתלשלות העניינים שפורטה קודם לכן, כי אי אזהרתו של הנאשם 2 בתחילת התשאול לא נעשתה בזדון וכדי לפגוע במכוון בזכויותיו, ואפשר שנבעה מחוסר הבהירות שאפף את תחילת התשאול, כאשר בתחילה נראה היה שהנאשם 2 מבקש למסור עדות לגבי האירוע ושהוא עצמו אינו מעורב בו, וגם בהמשך כשקשר את עצמו לרצח, עמד על כך שלא היה שותף לו, אלא הופתע ממעשיו של הנאשם 1. שלישית, הקשר של הנאשם 2 לרצח התבסס רק לאחר שמסר את גרסתו בתשאול (ת/11 עמ' 3-9), ולאחר מכן כל השיחה סבבה סביב נסיונותיו לקבל מהחוקרים הבטחות לגבי עתידו, ונסיונו של מפקד הימ"ר לשכנעו למסור גרסה. אם כך בפועל, השלב בו נגבתה גרסה מהנאשם 2, לאחר שהיה אמור להיות ברור לחוקרים כי הם צריכים להזהירו, היה קצר מאד. ורביעית, העובדה שמיד בסיום התשאול, הוכנס הנאשם 2 לחקירה שבמהלכה הוזהר בחשד לרצח, הועמד על כל זכויותיו ושוב ויתר על זכותו להיוועץ בעורך דין.