כב' השופטת א. הלמן: אז זה כמו שכתוב בכתב האישום שאתם יצאתם בד בבד. בד בבד זה אומר שבערך באותו זמן.
העד, מר מוקין: בערך. אני יצאתי אחריו, אם הוא לא היה יוצא לא הייתה לי סיבה לצאת.
כב' השופטת א. הלמן: ראית אותו פותח את הדלת ואז גם אתה יצאת עוד לפני שהוא הספיק לצאת?
העד, מר מוקין: ברגע שראיתי שהכוונה שלו היא לבוא לכיווני אז כן, אז אני גם יצאתי".
- עם זאת, אף תיאור מרוכך זה של הנאשם אינו עולה בקנה אחד עם עדותו של עד הראיה אסא גיארי, אשר היה עד לשלביו הראשונים של האירוע, עד לשלב בו ירה הנאשם באוויר בפעם השנייה. בעדותו בבית המשפט מסר אסא, כי הנאשם הוא זה שיצא ראשון מרכבו והגיע לכיוון המנוח:
"היה הגי'פ, ג'יפ בצבע לבן שנסע במסלול הנגדי, וזה שחס-, הרכב שנסע מולי במסלול שלי וחסם את הגי'פ - רכב בצבע כהה, יותר קטן, זה. אני לא יודע מה הסוג... הוא חסם את ה-, הגי'פ נסע ככה, והרכב השני נסע ככה, חסם אותו ועצר אותו, אבל נשאר במסלול שמולי, ובגלל זה אני עצרתי, ומיד קופץ-, מהרכב החוסם קופץ בחור לבוש מכנסיים קצרים, לדעתי, ועם אקדח שלוף... עם קוקו, שיער בהיר - שטני? בלונדיני? עם קוקו. שיער ארוך אסוף עם קוקו כזה, קופץ ל-, ביד ימין יש לו, אני רואה אקדח שלוף, הוא קו- (כך במקור - הערה שלי י.ש.), וזה בשנייה, והוא מאחורי ה-, קופץ מהרכב, יוצא מהרכב שלו, מאחורי הרכב שלו מגיע לג'יפ, הנהג של הג'יפ יצא כבר - זה שנייה, זה - והם נפגשים, ואני רואה שהוא מכוון את האקדח לראש של הבחור שיצא ופתאום משחרר ירייה" (עמ' 387 לפרוט', ש' 7 - 24).
מהשרטוט שערך העד וצורף להודעתו במשטרה (נ/3) עולה, כי נקודת המפגש הראשונה בין הנאשם לבין המנוח, לאחר שיצאו מרכביהם, הייתה ליד רכבו של המנוח, בצד הנהג, כאשר הנאשם הגיע מכיוון חלקו האחורי של רכבו, אשר עמד במקביל לרכב המנוח. מעבר לכך שעדותו של אסא סותרת את טענת הנאשם לפיה המנוח יצא מרכבו ראשון והתנפל עליו, הרי שתיאורו כפי הבא לידי ביטוי בשרטוט, סותר את טענת הנאשם כי המנוח רץ לכיוונו, שהרי הם נפגשו ליד דלת הנהג של רכב המנוח, בעוד הנאשם הספיק לצאת מרכבו, לעקוף את רכבו מצידו האחורי ולהגיע עד למנוח, שעמד, כאמור, ליד דלת הנהג ממנה יצא.
- יתרה מזו. אסא תיאר ממש, כי הנאשם הסתער על המנוח ויזם את הריב ביניהם: "כמו שתיארתי קודם, אני שיערתי, או הערכתי, שיש פה ריב ושזה לא-, זאת אומרת, הבחור הראשון, שהסתער על הבחור שישב-, שעמד מחוץ לג'יפ, הוא, בעצם הוא יזם את התקיפה הזאת של ה-, הוא ממש ה-, הוא ממש הסתער עליו... הוא רץ. אני ראיתי אותו יוצא מהרכב שלו ורץ ו-, עם אקדח שלוף. וזה גם אחת הסיבות, אני חושב, שהבנתי שזה לא פיגוע, כי אם זה היה פיגוע, אז הוא היה-, הוא היה רוצה לעצור מחבל או משהו כזה, אז הוא היה עוצר במרחק ומנטרל אותו, אבל זה לא היה, הוא רץ בשביל ליצור איתו מגע בטווח אפס. זה לא פיגוע" (עמ' 395 לפרוט', ש' 31 ואילך).
- לא נעלם מעיני, כי בהודעותיו במשטרה (נ/3, נ/4), מסר אסא, כי ברכבו של הנאשם ישבה בחורה צעירה עם שיער כהה, כאשר אין חולק, על פי הראיות שהוצגו בפנינו, כי הנאשם היה לבדו ברכב. כך גם לא נעלם מעיני, כי בדיווחו למוקד 100 של המשטרה ציין אסא, כי רכבו של היורה הינו כתום, כאשר בפועל, רכבו בצבע כהה. אסא התייחס לכך בעדותו בבית המשפט והסביר, כי היה ממוקד באירוע שהתרחש לנגד עיניו, היינו, בעימות בין הנאשם לבין המנוח, ולא בפרטים הפריפריאליים של האירוע: "הפוקוס שלי היה באנשים שבאירוע שקורה... אני רואה בן אדם עם אקדח עומד עם בן אדם שני בטווח אפס ומשחרר לו ירייה ליד הראש. אני שמה היה הפוקוס שלי. גם השוטרת ש-, הזאת במוקד, שואלת אותי באיזה צבע וזה. אמרתי לה 'נדמה לי שזה כתום'. אני, זה ההסבר שלי... אני אמרתי את הדברים וגם עמדתי שם וראיתי בתוך האוטו את האירוע" (עמ' 395 לפרוט', ש' 23 - 28). בשים לב לאופי וטיב האירוע אליו נקלע אסא, הרי שהסבריו מקובלים עלי ואיני מוצאת, כי בפרטים שגויים אלה שמסר בהודעתו במשטרה ובדיווחו למוקד 100, יש כדי לפגום במהימנות עדותו. העד הינו עד אובייקטיבי, אשר אין לו היכרות קודמת עם הנאשם או עם המנוח והתרשמתי, כי הוא מעיד על הדברים כהווייתם וכפי שחווה אותם בפועל. לפיכך, רואה אני לסמוך על עדותו בהקשר זה, לאמצה ולבסס עליה ממצאים.
- מעבר לכך, טענת הנאשם לפיה, הוא יצא מרכבו עם אקדח שלוף וירה באוויר מפני שחשב שמדובר באירוע פח"ע נוכח התנהלות המנוח, אינה סבירה אף בשים לב לפעולותיו של הנאשם עצמו. תמוה כיצד במצב בו הנאשם חושש שהוא עלול ליפול קורבן לפיגוע, באופן המקים חשש לחייו או לפגיעה בגופו, הנאשם דווקא הוא זה שיוצא מרכבו, מתקרב למנוח עד לטווח אפס באופן המגדיל את סיכוייו להיפגע ואינו מרפה מהמנוח, תחת בריחה מהמקום. יודגש, כי הנאשם אחז באקדח באמצעותו יכול היה להתגונן ככל שהיה מתברר כי אכן מדובר במחבל המבקש לפגוע בו. הסבריו של הנאשם לפיהם, כחייל קרבי הוא אומן ותורגל לחתור למגע אינם סבירים ואינם מתיישבים עם השכל הישר ועם הגיונם של דברים. הנאשם שב ועמד על כך שהוא ביצע ירי אזהרה באוויר על מנת להרתיע את המנוח, אולם לא ברור מדוע לצורך כך הנאשם בחר להגיע עד למנוח כך שירה ממש מעל ראשו. ויוזכר, כי כפי שהראינו לעיל, עם עצירת הנאשם והמנוח את רכביהם, הפריד ביניהם רכבו של הנאשם והנאשם הוא זה שעקף את רכבו והתקרב למנוח. הדבר אינו עולה בקנה אחד עם חשש ממשי כי עסקינן באירוע פח"ע.
- לא זו אף זו. כפי הנראה בבירור בסרטון המתעד את האירוע וכפי העולה מהעדויות שנשמעו בפנינו, רכבו של המנוח לא חסם את רכבו של הנאשם, מקום בו רכביהם עמדו במקביל זה לזה. בנסיבות אלו, באפשרות הנאשם היה לנסוע מהמקום ברגע בו ראה שאין המדובר בתושב היישוב או בחבר המבקש לברכו לשלום, כפי גרסתו. כך גם יכול היה הנאשם לחזור לרכבו מיד לאחר העימות הראשוני בינו לבין המנוח, לעזוב את המקום ולהימנע מהסלמת האירוע. אך לא רק שהנאשם לא עזב את המקום בעצמו, הוא אף מנע מהמנוח לעשות כן. כאמור, לאחר שהמנוח והנאשם יצאו מרכביהם והנאשם ירה את הירי הראשון באוויר, המנוח חזר לרכבו וישב במושב הנהג. הנאשם תיאר, כי המנוח ישב "חצי חצי", כלומר, כשחצי גופו בתוך הרכב וחצי גופו מחוץ לרכב. מהסרטון עולה, כי בשלב זה, הנאשם עמד בצמוד לפתח דלת הנהג של רכב המנוח, כאשר המנוח יושב בתוך הרכב ודלת הרכב פתוחה. בשלב זה נראית דלת הרכב זזה ופוגעת בראשו של הנאשם ולאחר מכן, מתפתחת בין הנאשם לבין המנוח תגרת ידיים.
- בין הצדדים ניטשה מחלוקת בסוגיה האם המנוח ניסה לסגור את דלת רכבו או שמא, כטענת הנאשם, דלת הרכב זזה בשל תזוזת המנוח בתוך הרכב. ההתרשמות בצפייה בסרטון הינה, כי המנוח אכן ניסה לסגור את דלת הרכב, אך לא הצליח לעשות כן בשל העובדה שהנאשם עמד בפתח הדלת. מכל מקום, ברי הוא כי במצב דברים זה, כאשר הנאשם עומד בצמוד לרכבו של המנוח, כאשר דלת הרכב פתוחה והנאשם אינו זז ממקומו ויורה באוויר, אין באפשרות המנוח לסגור את דלת הרכב ולנסוע מהמקום. הדבר אינו מתיישב עם טענות הנאשם לפיהן, הוא פעל כפי שפעל על מנת להרתיע את המנוח ולגרום לו לנסוע מהמקום. גם בכך יש כדי לסתור את טענתו, כי חשב שמדובר באירוע פח"ע.
- זאת ועוד. אף שלטענת הנאשם, הוא חשב שמדובר באירוע פח"ע וכי המנוח הוא מחבל, הרי שלגרסתו, הוא לא חשש לחייו בשלב זה של האירוע, מפני שהמנוח לא היה חמוש. מסיבה זו, לטענת הנאשם, הוא ירה באוויר בלבד. לדידי, בכך מנסה הנאשם לאחוז את המקל בשני קצותיו. מחד, טוען הנאשם כי הוא פחד וחש מאוים מהמנוח ולכן יצא מרכבו עם אקדח שלוף וירה באוויר ומאידך, טוען הנאשם כי לא חשש לחייו מפני שראה שהמנוח לא חמוש ולכן המנוח אינו יכול לפגוע בו. ראו בהקשר זה עדותו של הנאשם בעמ' 531 לפרוט', ש' 17 ואילך:
"כב' הש' א. אבו אסעד : תסביר לנו ממה הרגשת מאוים.