אני מסכימה ומצרפת דעתי לעמדתה של כב' השופטת שטרית.
כמפורט בפסק דינה של השופטת אבו אסעד אין היא חולקת על המסד העובדתי שפורט בפסק דינה של השופטת שטרית ומאמצת את ניתוח הראיות שנקבע על ידיה. אין לי אלא להסכים עם חברותיי בעניין זה וגם עלי מקובלות כל הקביעות העובדתיות, שמבוססות הן על הערכת המהימנות של העדויות שנשמעו בפנינו, בגדר זה אי מתן האימון בגרסאות ובהסברים שנתן הנאשם להתנהלותו, והן על ממצאים וראיות נוספים שהובאו במהלך המשפט.
המחלוקת בין חברותיי מצומצמת לשאלה האם הוכח מעל לכל ספק סביר כי כאשר ירה הנאשם את שתי היריות שפגעו במנוח הוא פעל מתוך כוונה - קרי במטרה לגרום למותו או באדישות - משמע, בשוויון נפש לאפשרות גרימתה של התוצאה הנ"ל.
מפירוט העובדות שנקבעו לעיל עולה כי מדובר בעוד אחד מאותם מקרים בהם ויכוח או מתיחות על רקע של מה בכך בין נהגים מסלימים והופכים לאלימות הגובה חיי אדם. במקרה זה, במקום לחלוף על פני רכבו של המנוח, כאשר זה עמד בצד הדרך ואפשר לנאשם להמשיך בנהיגתו, עצר הנאשם את רכבו וירד ממנו כשהוא אוחז אקדח, ירה ממנו באוויר ובהמשך גם לעבר המנוח. בכך הסלים ללא כל הצדקה את האירוע והביא לתוצאה הקשה והטראגית.
יחד עם זאת, לעמדתי, לא הוכח ברמת ההוכחה הנדרשת בפלילים כי הנאשם פעל בשלב בו נורו היריות הללו מתוך כוונה להביא למותו של המנוח. כמפורט בפסק דינה של השופטת שטרית, את מהלך האירועים ניתן לחלק לשלושה מקטעים בהן ירה הנאשם מאקדחו, הגם שמדובר ברצף אחד. תחילה עם צאתו מהרכב, ירה הנאשם באוויר. בשלב זה, ומבלי להתעלם מהתנהגותו הבעייתית, אין ספק כי הנאשם לא חפץ היה במותו של המנוח וגם לא התכוון לפגוע בו. לאחר ההתגוששות בין השניים על הארץ ובזמן שהמנוח ביקש לחזור לרכבו ירה הנאשם לעברו 3 יריות עד שרוקן את מחסניתו והודה כי התכוון לפגוע בו ("לנטרל אותו"). הנאשם גם אישר כי כיוון למרכז גופו של מנוח כאשר ירה לעברו בזמן שזה נמלט לרכבו.
השאלה העיקרית הינה האם ניתן ללמוד מכלל הנסיבות כי בשניות בהן נורו שתי היריות, במהלך התגוששות על הארץ, מטווח קצר, כשאחת מהן פגעה בחזהו של המנוח והביאה למותו, התכוון הנאשם לגרום למותו של המנוח. הגם שישנן נסיבות מהן ניתן ללמוד על תחולתה של חזקת הכוונה כמפורט על ידי השופטת אבו אסעד, כמו העובדה שנורו שתי יריות ואלה נורו מטווח קצר, הרי נתונים נוספים מעמידים בספק את כוונתו של הנאשם. כך בין היתר, הירי באוויר שניות ספורות קודם לכן והעובדה שבשלב ההתגוששות על הארץ ניסה המנוח מספר פעמים להגיע לאקדח או לתפוס את היד שאחזה בו. בתגובה, בתחילה, הרחיק הנאשם פעם אחר פעם את ידו, תוך שהוא מרחיק את האקדח מהמנוח עד לשלב שבו ירה לעברו. הירי בוצע תוך כדי ההתגוששות. גם התנהלות הנאשם לאחר מכן לא מביאה בהכרח למסקנה כי התכוון להמית את המנוח אם כי אין ספק שהיה אדיש לתוצאה זו, לכן המשיך לירות לעברו ולא דאג להזעיק עזרה משנוכח לדעת שהמנוח נפגע.