בפועל, כך נטען בכתב אישום, אותן תניות חוזיות שנכללו בהסכם ההלוואה היו פיקטיביות, שכן במועד חתימת הסכם ההלוואה, המגרש בנס-ציונה כבר נרכש, והכסף שהתקבל מהנאשם שימש לרכישת בית ביפו עבור בן-אליעזר (אותו רכש ביום 24.11.11 תמורת 8,450,556 ש"ח, להלן - הבית ביפו).
עוד נטען, כי בניגוד לתנאי הסכם ההלוואה, בן-אליעזר לא רשם הערת אזהרה לטובת הנאשם, ההלוואה לא הושבה במועדי הפירעון הקבועים בהסכם, והנאשם לא דרש את פירעון החוב עד למועד פתיחת החקירה.
הסכם ההלוואה נועד על-פי כתב האישום לאפשר לבן-אליעזר להסביר בפני הרשויות בישראל את קבלת כספי השוחד, ככל שיעלה צורך, אך עד למועד פתיחת החקירה בן-אליעזר לא הציג את הסכם ההלוואה לאיש. ההלוואה שלא נגבתה, והאפשרות של הנאשם לבקש מבן-אליעזר את החזר הכספים בכל עת, יצרה תלות של בן-אליעזר בנאשם, ושימרה את מערכת יחסי השוחד ביניהם לתקופה בלתי קצובה.
- לשיטת התביעה, ומעבר לטענה כי יש לראות בהסכם ההלוואה כאינדיקציה מובהקת לעובדה כי מדובר בכספי שוחד, פעולתו של הנאשם ביצירת מנגנון ההלוואה שנועד להסתיר את העובדה כי מדובר בכספי שוחד, מהווה פעולה ברכוש אסור כהגדרתה בחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן - חוק איסור הלבנת הון) שכן הדברים נעשו על-מנת להסתיר או להסוות את מקורו של הכסף, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו, את תנועותיו או עשיית פעולה בו.
האינטרסים הכלכליים שעמדו ביסוד העברת הכספים, והפעולות שביצע בן-אליעזר לטובת הנאשם
- על-פי כתב האישום, העברת הכסף לבן-אליעזר בוצעה כחלק ממערכת יחסים רווית אינטרסים כלכליים, אשר כונתה על-ידי התביעה כמערכת יחסים של "תן וקח", תוך שבן-אליעזר "מספק את הסחורה" ומסייע לקידום האינטרסים הכלכליים של הנאשם.
על-פי כתב האישום ובתוך מסגרת החברות האינטרסנטית שנרקמה בין בן-אליעזר לנאשם, ניתן להצביע על ארבע מערכות עובדתיות נטענות, המושתתות על אינטרסים כלכליים, מהן תיגזר המסקנה בדבר אופיו של הקשר ואופיו הפסול של העברת הכסף.
- שתיים מהמערכות העובדתיות הנטענות, כלולות בכתב האישום בפרק העוסק ב"מערכות הקשרים בין הנאשמים", ולשיטת התביעה, אף אם אין לראותן כמגבשות עבירה, הן מלמדות על טיבה ואופייה של מערכת היחסים האינטרסנטית:
(א) רווח עתידי מעסקה פוטנציאלית בין מדינת ישראל לחברת גזפרום
בתחילת היכרותם, עת היה בן-אליעזר שר התשתיות, פעל הנאשם כדי לסייע בידו לקיים מגעים ופגישות עם חברות מתחום הנפט והגז ברוסיה ובאזרבייג'ן, כאשר אחת החברות אותה קישר הנאשם לבן-אליעזר הייתה חברת הגז והנפט הרוסית - גזפרום. החיבור הניב משא ומתן לרכישה והובלה של גז לישראל, אך בסופו של יום, לא נכרת הסכם בין המדינה לגזפרום.