הנאשם אף תיאר כי נוכח היותו אדם עשיר, תהה פעמים רבות האם אנשים מעוניינים לעמוד איתו בקשר בגלל כספו או לשם חברות ממש, כאשר התנהלותו מול בן-אליעזר הייתה "כשווה בין שווים", התנהלות ששבתה את ליבו.
וכך הסביר זאת בעדותו:
"... בני אדם שבו אני נמצא במצב שלי, למה, לצערי הרב, דווקא בזה אשם הכסף, אין הרבה חברים כי אתה, אני מטבעי איש חשדן נהייתי, לצערי הרב, לא הייתי ככה וזה אתה שואל את עצמך האם זה באמת בגלל הכסף או בגלל חברות? וזה קשה מאוד ופתאום אני רואה בן אדם שבאמת לא צריך אותי, מה הוא צריך אותי? מה הוא צריך אותי? פואד היה בן אדם פשוט, פואד לא היה אוכל לא לובסטרים ולא שרימפסים, הוא היה אוכל חומוס ולא יודע, קובה ודברים האלה, הוא לא היה מתלבש במיוחד יוקרתי, לא היה גר בבית יוקרתי, היה בן אדם שהוא לא ואת זה שיטענו אחרת, זה לא מעניין, זה פואד שאני הכרתי ופואד הזה פתאום שווה בשווה איתי אני יכול לדבר איתו כל דבר וזה מבחינתי עשה לי טוב, וזה עשה לי את זה, עשה לי את זה שאני יכול לדבר עם בן אדם על כל נושא שבעולם והוא לא יתבייש ויגיד לי מה הוא חושב, גם אם הוא חושב שזה לא נכון, כי הרבה אנשים, כב' השופט, לא אומרים את האמת כשאתה בן אדם חזק, אומרים לך מה אתה רוצה לשמוע ופואד לא עשה, מי היה מעיז להגיד לי את מה שהוא אמר לי?" (פרו' עמ' 1174 ש' 29).
- ההגנה הפנתה בסיכומיה גם לעדותם של וקנין ושרון קדמי, כמו גם לעדויות באי-כוחו של הנאשם בהליך המס, אשר כולם כאחד, התרשמו כי בין השניים שררה מערכת יחסים חברית, חמה ואוהבת.
עוד הפנתה ההגנה לכתבה שפורסמה בעיתון "דה-מרקר", ממנה עולה כי בשנת 2010, במסיבת הפתעה שנערכה לבן-אליעזר בנוכחות משתתפים רבים, הודה בן-אליעזר לנאשם בנאומו על "חברותו הארוכה והחברות לדרך" (נ/10).
על בסיס האמור לעיל, ביקשה ההגנה לקבוע כי הצליחה להוכיח קיומה של חברות אמת אמיצה, החל משנת 2008 ועד פטירתו המצערת של בן-אליעזר.
- התביעה סברה כי אף אם התקיימו יחסי חברות מסוימים בין הנאשם לבן-אליעזר, הרי שמדובר בחברות בעוצמה נמוכה, וממילא זאת חיה, לשיטתה, לצד אינטרסים כלכליים ברורים, שהם אלה שעמדו ביסוד העברת הכסף לבן-אליעזר.
התביעה הפנתה להגדרת מערכת היחסים, כפי שזו באה מפיו של הנאשם בהודעתו במשטרה, שם הגדיר את מערכת היחסים, באחת ההתבטאויות, כ"ידידות, ידידות, ידידות" (ת/1א עמ' 22 ש' 20); עוד הפנתה התביעה לעובדה כי הנאשם לא ידע מהו כושר השתכרותו של בן-אליעזר, וכי לא ידע בשנת 2010 על תכניותיו של בן-אליעזר לרוץ לנשיאות, וזאת חרף העובדה שכוונה זו הייתה גלויה, ואף צוינה באותה כתבה בעיתון "דה-מרקר".
- אין ספק בליבי כי הנאשם הרגיש קרבה לבן-אליעזר, שעל-פי הראיות שהוצגו, נודע בכישוריו החברתיים וביכולתו לייצר ולשמר מערכות יחסים חבריות וחמות. התרשמתי כי הנאשם תיאר בצורה אותנטית את אותם מקומות בהם התחברה דמותו של בן-אליעזר למורכבות חייו שלו, ונראה כי בן-אליעזר "נגע" בנאשם שראה בו דמות נערצת, אייקונית, וכמי שאינו זקוק לו. במידה רבה ניתן לומר כי הנאשם הוחמא מקרבתו של בן-אליעזר אליו, התחבר לתחושת הפשטות ששידר, הושפע מ"ההילה" העוטפת אותו ומנתוניו יוצאי הדופן.
יחד עם זאת, בחינת טיבו של קשר חברי, על רקע טענה להעברה פסולה של סכום כסף משמעותי לאיש ציבור, אינה יכולה להתבסס רק על תחושת קרבה, ויש מקום להידרש גם לפרמטרים נוספים.