סיכום - זיהוי הנאשם
- הנאשם זוהה בידי שמעון במקטעים מסרטון שיח ג'ראח ובסרטון תחנת הדלק. הנאשם זוהה גם בידי הרב פרץ במקטע מסרטון שיח ג'ראח, וכן במקטע מסרטון בנק לאומי. זיהויו של הנאשם בידי הרב פרץ בסרטון בנק לאומי, יש בו כדי לשפוך אור גם על זהות הדמות המתועדת בסרטוני בנק מרכנתיל ובית המשפט, נוכח סמיכות הזמנים בין אירועי בנק לאומי, בנק מרכנתיל ובית המשפט, הסמיכות הגיאוגרפית בין זירות אלה, רצף התיעוד והדמיון בין הגבר המתועד בכל אחד מסרטונים אלה. הנאשם זוהה גם במקטעים מיתר סרטוני מצלמות האבטחה - המתעדים את הזירות הנוספות - סניף הדואר, בנק מרכנתיל ובית המשפט - בידי אוריאל, עידן ורינת, הגם שמשקלו של זיהוי זה מצומצם.
זיהוי זה, בשילוב הגרסה שמסר שמעון בחקירותיו במשטרה, שקשרה את הנאשם לאירוע בשיח ג'ראח, השוואת הדמות שזוהתה במקטעי הסרטונים האמורים ליתר מקטעי הסרטונים ולסרטוני האירועים הנוספים, וכן הפריטים שאותרו בישיבה - תיק הגב, הג'קט והסל עם בקבוקי הבירה וחתיכות הבד - מוביל למסקנה כי הנאשם זוהה באופן מספק כדי לבסס את הרשעתו.
שתיקת הנאשם בחקירותיו במשטרה ובבית המשפט
- הנאשם בחר לשמור על זכות השתיקה בחקירותיו במשטרה, וכן להימנע מלהעיד בבית המשפט.
זכות השתיקה היא זכות מהותית של נאשם בהליך הפלילי, המעוגנת בחוק, והנובעת מהעקרון היוסדי לפיו כל אדם זכאי לחיסיון מפני הפללה עצמית. זכות השתיקה אף אינה גורעת מהנטל המונח על כתפי התביעה להוכחת אשמת הנאשם מעבר לספק סביר. לצד זאת, בנסיבות המקרה דנן, על רקע המסקנה המפלילה לכאורה העולה מראיות התביעה, ובהיעדר הסבר המניח את הדעת לשתיקת הנאשם, מבססת שתיקת הנאשם את הרושם כי אין בפיו מענה לראיות התביעה. ככזו, שתיקת הנאשם היא בעלת ערך המחזק את הראיות המפלילות שהוצגו (ע"פ 5136/22 לוקר נ' מדינת ישראל, פסקה 391 (10.11.2024); ע"פ 6813/16 נחמני נ' מדינת ישראל, פסקה 27 לפסק דינו של השופט נ' הנדל (17.9.2018); ע"פ 2406/09 אלבו נ' מדינת ישראל, פסקאות 21 - 22 (15.9.2010); רע"פ 4142/04 מילשטיין נ' התובע הצבאי הראשי, פסקה 10 לפסק דינו של השופט א' לוי (14.12.2006)).
יידוי בקבוקי התבערה בזירות שיח ג'ראח, סניף הדואר, בנק לאומי, בנק מרכנתיל ובית המשפט - סיכום
- לאור הראיות האובייקטיביות שהוצגו, ובהן סרטוני מצלמות האבטחה, בהתחשב בזיהויו של הנאשם בידי העדים המזהים השונים, בפריטים שנתפסו בישיבה ובהשוואת סרטוני מצלמות האבטחה, בהתחשב בגרסה שמסר שמעון במשטרה אודות הנסיבות שקדמו לאירוע שיח ג'ראח, ולנוכח שתיקת הנאשם, אני קובעת כממצא שבעובדה כדלקמן:
ביום 9.10.23 בשעות הערב נערך הנאשם, יחד עם שמעון, לשם יידויי בקבוקי תבערה. הנאשם ושמעון פנו לתחנת הדלק ברחוב החומה השלישית בירושלים, שם מילא שמעון בקבוק בנפח ליטר וחצי בבנזין, על פי הכוונת הנאשם, אחר ששמעון ביקש מיהושע דלק לאופנוע שנתקע, וקיבל מיהושע את הבנזין בחינם. בהמשך הלכו השניים למכולת בה קנה הנאשם מספר בקבוקי בירה, ואז חזרו השניים לישיבת מחנה ישראל, שם נפרדו. הנאשם הכין מספר בקבוקי תבערה באמצעות הדלק ובקבוקי הבירה שקנה. בהמשך אותו הלילה, ביום 10.10.23, סמוך לשעה 3:00 לפנות בוקר, יצאו הנאשם ושמעון רגלית מהישיבה לכיוון הכותל ושכונת שיח ג'ראח, כשהם נושאים על גבם לסירוגין תיק גב ובתוכו בקבוקי תבערה. בשלב מסוים נפרדו דרכיהם, שמעון חזר לישיבה והנאשם המשיך ללכת לכיוון שכונת שיח ג'ראח. הנאשם הגיע לרחוב שמעון הצדיק, הוציא את בקבוקי התבערה מהתיק, הציתם וידה אותם לעבר שלושה בתי מגורים ברחוב, וגרם לשריפה לחצר הבית הראשון, וכן להתלקחות בקבוקי התבערה הנוספים. הנאשם חזר משם לישיבה, שם פגש בשמעון.