כפי שניתן לראות, מדובר היה בחקירת הטחה מסכמת, בה התבקש הנאשם למסור את הסבריו למסכת הראייתית הענפה שנאספה לחובתו. הנאשם אינו מספק הסברים כלשהם, נאחז בטענתו כי אינו זוכר דבר ביחס ליום הרצח, ושולל באופן גורף את מעורבותו מבלי להציג טענת אליבי ומבלי לספק כל מידע פוזיטיבי מזכה הניתן לבדיקה. הוא ממשיך בתשובותיו השקריות בקשר למנוי 685, טוען בכזב כי אינו יודע (הושמט)... וכי אינו מכיר או קשור לווספי, ומסרב במפגיע לנסות להפריך את ההנחה הסבירה כי הכניסה לווטסאפ במנוי 685 חסומה בטביעת האצבע שלו.
נסכם את התנהלות הנאשם בשלב החקירה, ונאמר כי לצד הניסיון להציג את עצמו כמי שמשתף פעולה, משיב לשאלות החוקרים ואינו שומר על זכות השתיקה, הרי שבפועל שמר הנאשם על שתיקה ביחס למעשיו ביום הרצח וביום המעצר, בטענה כוזבת של קשיי זיכרון. ניתנו לו הזדמנויות רבות למסור גרסת אליבי ולמסור מידע מזכה, למשל לגבי מסירת טלפון לאדם אחר במועדים רלוונטיים, והנאשם נמנע מכך לחלוטין, והעדיף לשמור על עמימות עד לאחר שתתבהר התמונה הראייתית. בנוסף, לצד הכחשה גורפת של מעורבותו ברצח, הכחיש הנאשם בכזב גם נתונים עובדתיים רבים, אשר בהם נאלץ לבסוף להודות בעדותו בבית המשפט, למשל בכל הנוגע לאיסוף המיצובישי ביום המעצר, פירוק הלוחיות, הזמנת הגרר והעמסת המיצובישי עליו, הקשר שלו למנוי 685, טיב ההיכרות עם ווספי ועם (הושמט), תצלום המסך עם פרטי המיצובישי, ההיכרות עם המנוח ועם משפחתו, מועד הידיעה על הרצח והחיפושים האינטרנטים ועוד ועוד. התנהלות מעין זו אינה מתיישבת, ולו בדוחק, עם התנהלותו של אדם תם, אשר אינו קשור למעשים, אשר מצופה כי יזעק את זעקת החפות וימסור מענה מפורט, מלא ומדויק ביחס למעשיו, על מנת שניתן יהיה לבחון את גרסתו ולאששה. שמירה גורפת על זכות השתיקה ביחס לכלל המועדים הרלוונטיים, כאשר לצידה שקרים בוטים ביחס לעובדות וראיות קונקלוסיביות המוטחות בו, מחזקים את ראיות התביעה ומקימים נדבך משמעותי נוסף במסכת הראייתית הנזקפת לחובת הנאשם.
עדות הנאשם בבית המשפט
מוקדם יותר תיארתי את המענים שמסר הנאשם לכתב האישום, אז נטענה לראשונה מטעמו טענת אליבי, למעלה משנה וחצי לאחר הגשת כתב האישום. אזכיר כי תחילה נמסרה כפירה כללית בע"פ, ובהמשך, ביום 7.4.24, הוגש מענה בכתב אשר כלל הכחשה גורפת ולקונית של כלל העובדות הנטענות בכתב האישום. רק בעקבות הערת בית המשפט לפיה "אין במענה כל גרסה פוזיטיבית או התייחסות כלשהי למעשיו של הנאשם, ולו בנוגע לשהייתו בזמן ובמקום", הוגשה ביום 15.4.24, השלמה למענה ולפיה "ביום 26.8.22 בשעה 7:00 הנאשם יצא את ביתו יחד עם אחר, ברכב המאזדה. הנאשם והאחר נסעו לכיוון העיר באר-יעקב - השוק הסיטונאי בצריפין, לשם רכישת מזון (חומוס, פלאפל, טחינה וכו') באיסוף עצמי (TAKE AWAY) ממסעדת חליל סניף צריפין. לאחר שהנאשם והאחר קיבלו את המזון שרכשו במסעדת חליל, יצאו השניים לכיוון ביתו של הנאשם, כשהם נוסעים ברכב המאזדה. השניים הגיעו לבית הנאשם באזור השעה 8:10-8:15. הנאשם לא יצא מביתו עד השעה 14:00, שאז יצא עם אחר, כשהוא נוהג ברכב מרצדס לבן". מלכתחילה, וכפי שמציינת בצדק המאשימה בסיכומיה, מדובר בטענת אליבי שנכבשה לאורך תקופה ארוכה. נשוב לנקודה זו בהמשך, ואף אדגיש כבר עתה כי גם גרסה זו זכתה לשינויים והתפתחויות בעדות הנאשם בבית המשפט, שלתיאורה אפנה כעת.